הרב יונה גודמן מביע פליאה בפינתו השבועית בערוץ 7 על כך שרבים עומדים ודנים בשאלה כיצד מערכת החינוך עוסקת ביום השואה.
"יש ביקורת ציבורית על חלק ממערכת החינוך ויחסה לשאלות כמו: 'האם ללמד גילים צעירים על השואה ומה'; 'אלו תכנים כלולים במסעות לפולין של גילי תיכון' וכו'.
לדבריו, "נדמה לרגע שכל האחריות החינוכית להתבוננות על השואה היא של מערכת החינוך, וכי תפקידנו רק להביט במה שהיא עושה ולכל היותר לבקרה" ולכן קורא הרב גודמן להורים לזכור שגם ביחס לשואה, לב התהליך החינוכי נותר במשפחה - בעיקר אצל הורים שילדיהם נמצאים בבית ולא בפנימיות, אף כי גם עם צעירים שלומדים בפנימיות ניתן לדבר בטלפון או בשבת".
רוב מחולט של התוכניות והכתבות בתקשורת עוסקות בידע, "לעתים ידע במבט רחב, כמו מה קרה ליהדות הונגריה או מה קרה לטרנספורט מסוים ולעתים ידע על קורותיו של אדם מסוים או ילדה מסוימת. בכלל, בשנים האחרונות, ככל שהחברה כולה מתמקדת יותר ב'אני'; כך גם זיכרון השואה מתמקד יותר ויותר בסיפורים אישיים ומשפחתיים בלבד.
ידע זה חשוב, ורצוי לעודד את הילדים לקרוא ולשמוע - כל אחד לפי רמתו. כן כדאי לספר אחד לשני על סיפורים מעניינים שקראנו".
עם זאת מדגיש הרב גודמן כי "אוי לנו אם נישאר ברמת הידע. תפקידנו ההורי הוא לפתח גם דיון עם מבט רוחני ויהודי. בהתאם לרמת הילדים, לדון כל פעם בנושא אחר. פעם לדון בשאלת יחסינו לנאצים. האם נכון לכנותם 'החיה הנאצית'? הרי אם הם 'חיות' ולא בני אדם, זה פותר אותנו מדיון כיצד בני אדם 'מתורבתים' יכולים להתנהג כך. ואולי דווקא עדיף לכנותם בני אדם?".
נושא אחר שמציע בפינתו, הוא דיון ובחינה ביחסינו לגבורה, "האם גבורה בשואה היא רק אירועים כמו מרד גטו ורשא או מעשי הפרטיזנים או שיש גם גבורה בהמשך הקפדה על מצוות בתנאים נוראיים ולעתים יש גבורה אפילו בבחירה לחיות?". הוא מונה נושאים רוחניים וחינוכיים שראוי ללבן בדיון משפחתי, כמו השאלה מה המסקנה שאנו צריכים ללמוד מהשואה, מה צריכה להיות יחסינו לפולנים ולגרמנים היום ועוד.
"את דבריו הוא מסכם בקריאה לזכור את תפקידנו ההורי גם ביחס לתודעת השואה, למען יתרגלו ילדינו להתבונן בה ועל החיים בכלל, מתוך מבט רוחני ולא רק היסטורי".