עדותו של נוחי דנקנר, לשעבר בעל השליטה בקונצרן IDB, עוררה מטבע הדברים תשומת לב תקשורתית מוגברת. לא בכל יום עולה לדוכן העדים כנאשם מי שעד לפני זמן לא רב היה נגיד שבנגידים, אחד משועי ארץ.
העבירה המרכזית שבה מואשם דנקנר מכונה בז'רגון המקצועי "הרצת מניות". זה נשמע לכאורה עניין טכני, בסגנון של "אי הגשת דו"חות במועד". אולם במדרג עבירות ניירות הערך זו נחשבת דווקא לעבירה חמורה, בעיקר בגלל הפגיעה הקשה שהיא גורמת למשקיעים התמימים והקטנים.
אז מה היא בעצם הרצת מניות? ההגדרה הכוללת ביותר של המושג היא השפעה על שער המניה באופן מלאכותי, כך שלא ישקף תוצאה של מסחר חופשי. במצב הרגיל מתנהל המסחר בניירות ערך בין מוכרים וקונים, שכל אחד מהם עושה את חשבונו האישי. פלוני רוצה למכור מניה כלשהי, ואלמוני דווקא מעוניין לרכוש אותה. במחיר שבו הצדדים נפגשים מתבצעת העסקה ונקבע השער. כך מתבצעות העסקאות השונות והשער משקף את "חוכמת ההמונים" ואת "היד הנעלמה" שמרבית הכלכלנים סוגדים להן. אולם ההיגיון הפנימי של השוק משתבש לחלוטין כאשר פועלים באופן מכוון על מנת לפגוע בו.
הרצת מניות קלאסית, שהיא גם זו שאסורה באופן ברור ומוחלט, מתבצעת בדרך של רכישות יזומות של מניה מסוימת. המריץ צריך לעשות שימוש בכמה חשבונות בנק, תוך שהוא יוצר עסקאות מלאכותיות בין החשבונות השונים. חשבון א' נותן פקודת קנייה גדולה בנפח כזה שמעלה מעט את השער שלה. בשלב זה נכנס למשחק חשבון ב' שמזרים גם הוא פקודת קנייה גדולה תוך נכונות לשלם מחיר גבוה יותר, וחשבון א' "מספק את הסחורה" במחיר הגבוה, תוך שהוא רושם רווח. חשבון ג' נכנס בתוך זמן קצר לפעולה ומזרים פקודת קנייה באותה השיטה וכך גם החשבון הבא אחריו. בשלב הזה חשבון א', שכרגע מה שיש בו זה כסף, יכול לחזור למשחק ולרכוש שוב את המניה ששערה כבר רשם עלייה מורגשת.
סיבוב או שניים כאלה יוצרים בשוק תחושה שיש באז סביב המניה הספציפית, ורוכשים נוספים מצטרפים לחגיגה. בשלב זה מי שמריץ את המניה מוריד פרופיל, ומסתפק בהזרמת פקודות קנייה אקראיות רק על מנת לתחזק את המגמה. וכך, באמצעות סדרה של פעולות מסחר מכוונות, ניתן להעלות שער של מניה באופן משמעותי.
הרצה כזו יכול לבצע מישהו שמחזיק בכמות גדולה של מניות של חברה מסוימת, ורוצה אפשרות לממש מניות בשער גבוה. בעל השליטה בחברה גם הוא עשוי לרצות לבצע הרצה כזו, כדי לשדר שמצבה הפיננסי איתן, במיוחד בזמנים שבהם יש לסוחרים בשוק סיבה לחשוב אחרת. הבעיה בהרצה היא שהאנרגיה שהיא מסוגלת לספק למניה מוגבלת. בסופו של דבר המניה קורסת, הרבה פעמים אחרי שהמריץ כבר דאג להימצא בפוזיציה טובה, ומי שנפגע מההפסדים הם המשקיעים התמימים שהלכו שולל אחרי עליות המחיר הבעייתיות.
פנסיה למתחילים
בימים אלה מגיע לביתם של רבים מכם הדו"ח השנתי של קרן הפנסיה. סקר שערך משרד האוצר גילה כי 80 אחוזים מאלו שמקבלים את הדו"ח שומרים אותו, ורק 20 אחוזים זורקים אותו לפח האשפה. הבעיה היא שחלק גדול מ‑80 האחוזים הללו מסתפקים בלשמור אותו. ייתכן שהם סבורים שיש בכך איזו סגולה. 59 אחוזים מהנשאלים בסקר קראו עד היום את הדו"ח ברפרוף או לא קראו אותו כלל. 57 אחוזים מהם אמרו שהם לא קוראים את הדו"ח כי הוא אינו ברור, ו‑66 אחוזים מהם ציינו שאם גורם מקצועי היה מסביר להם את הדו"ח, הם היו קוראים אותו בעיון.
באוצר החליטו להרים את הכפפה, ויצאו במהלך שמטרתו לגרום לדו"ח השנתי של קרן הפנסיה להיות ידידותי יותר לעמית הפשוט. אנשי האוצר בנו תבנית אחידה לכל הדו"חות של כל הקרנות, ובנוסף לכך יצרו מדריך אינטראקטיבי לקריאה מושכלת של הדו"חות. ההיעזרות במדריך המצוי באתר משרד האוצר בהחלט מומלצת. ובכל זאת, תרשו לי גם כן להדגיש כמה דברים.
תחילה חשוב לשים לב לסעיף התשלומים הצפויים. אם אתם צעירים, והסכום שחסכתם עדיין נמוך, אתם תראו תחזית נמוכה בנוגע לפנסיה הצפויה לעת זקנה. אם אתם מבוגרים יותר ועדיין התחזית נראית נמוכה מאוד, זאת כבר סיבה לבדוק מה קורה. בנקודה זו הרווקים וחסרי הילדים צריכים לשים לב שהם אינם משלמים על כיסויים מיותרים כמו קצבה לאלמנה או ליתומים. כדאי לוותר על הכיסויים המיותרים והכסף ישמש להגדלת הקצבה.
בשלב השני צריך לשים לב לשיעור דמי הניהול שנגבים מכם. דמי הניהול הם מרכיב משמעותי, במיוחד בתקופות שבהן התשואות נמוכות. לצעירים קריטי יותר לשים לב לדמי הניהול מההפקדה השוטפת, ואחרי עשור של עבודה המרכיב של דמי הניהול על החיסכון הופך להיות קריטי יותר. אם דמי הניהול שאתם משלמים גבוהים ממחצית התקרה המותרת (בקרנות פנסיה התקרה עומדת על 6 אחוזים מההפקדה השוטפת וחצי אחוז מהחיסכון הכולל) אתם חייבים לבדוק כיצד להפחית אותם. למי שחבר בארגון עובדים מומלץ לבדוק אפשרות להיעזר בארגון. לאחרים מומלץ לבדוק האם ניתן לגייס לעניין את המעסיק.
הנקודה הקריטית הבאה היא פירוט ההפקדות. כאן חשוב לשים לב לשני דברים. האחד, האם קיים פער משמעותי בין השכר שמופיע בדו"ח ובין שכר הברוטו שאתם מכירים מהתלוש. במידה שקיים פער כזה, כדאי לבחון הרחבה של החיסכון באופן עצמאי. השני הוא סדירות ההפקדות. כאן צריך לבדוק שאכן הופקדו לקרן הפנסיה הסכומים הנדרשים בעבור כל אחד מחודשי השנה, וכדאי לשים לב גם לתאריכי ההפקדות. הפקדות מסודרות מדי חודש בחודשו מעידות על התנהלות טובה של המעסיק. הפקדות מאוחרות, בפערים משמעותיים מחודשי העבודה, עלולות לרמוז על צרות אפשריות בעתיד. אם ישנם חודשים חסרים בטבלת ההפקדות, חובה לפנות למעסיק ולדרוש הסדרה מיידית של התשלומים, מאחר שזכויותיכם נפגעות באופן קשה.