לא שוכחים. אזכרה בבוכנוואלד. ארכיון
לא שוכחים. אזכרה בבוכנוואלד. ארכיון צילום: דוד שכטר

אפריים הולצברג, בנו של ניצול השואה שמחה הולצברג שמוכר לכולם בתואר אבי הפצועים, מזכיר לערוץ 7 את המאבקים הקשים שניהל אביו כנגד כינון היחסים הדיפלומטים בין ישראל לגרמניה, "הגוף שלי זוכר את ההפגנה האדירה נגד הגשת כתב האמנה לשגריר הגרמני הראשון, שהגיש את כתב האמנה לנשיא זלמן שזר. היו שם אלפי מפגינים רובם נצולי שואה שעמדו בגן שהוביל לצריף של זלמן שזר, חלקם לבשו בגדים של אושוויץ, הם לא יכלו לסבול את זה שבעוד כמה דקות תזמורת צה"ל תנגן את ההמנון הגרמני. הם רצו לפרוץ לחצר של משכן הנשיא ואז עשרות שוטרים החלו להכות אותם, מה שעשו לשוטר האתיופי זה כלום לעומת המכות שקיבלנו, חזרנו כחולים הביתה".

במשך שנים ניהל שמחה הולצברג ז"ל מאבק כנגד התקרבות ישראל לגרמניה, במהלכו ארגן הפגנות ונעצר מספר פעמים. בספטמבר 1966 נעצר כאשר חילק ליד ביתו של נחום גולדמן בעת פגישה עם יו"ר הבונדסטאג, את שירו של יצחק קצנלסון, "אבוי לך, עם רוצחים". מעצרו ב-5 בנובמבר 1967 זכה לתשומת לב ציבורית, בעת שהפגין בתל אביב עם בנו כנגד ביקור ראש ממשלת גרמניה לודוויג ארהרד, במאבקו נגד נירמול היחסים עם גרמניה כשהוא נעזר בעורך הדין דב שילנסקי, ניצול שואה בעצמו.

הולצברג זוכר היטב את עדותו של אביו בדיון על הארכת המעצר, "השופט אמר לאבא שלי שהוא עוצר אותו על כך שהוא הסית נגד מדינה ידידותית, אבי פרץ בבכי ושאל, האם זו מדינה ידידותית שהרגו לי את אבא שלי ואמא שלי, הרגו לי את כולם. אני זוכר שאפילו התובע בכה ושר המשטרה התנצל.  שמואל שניצר עורך מעריב דאז, כתב מאמר שבו הוא קרא לאבי שלא להפסיק להפגין, כי הוא אחרון המפגינים שעדיין יש לו מצפון. כל פעם שהיו משחקי כדורסל בין ישראל לגרמניה אבא היה לוקח סטודנטים בינהם לימור לבנת שירוקנו קופסאות טלק על הפרקט כדי למנוע משחקים".

הולצברג לא מצליח להבין, מדוע עכשיו עורך נשיא המדינה ראובן ריבלין ביקור ממלכתי לציון יובל לכינון היחסים עם גרמניה, "מי נתן לרובי ריבלין את הזכות למחול לגרמנים, איך אפשר לבעוט ברגשות, היו צריכים לחכות עוד חמישים שנה, עד שאחרון הניצולים לא יהיה בקרבנו. על המצבה של אבא שלי כתוב את המילה זכור, ואת כל שמות הקרובים מצד אבא ואמא שלא זכו להגיע לקבר ישראל".