
1. לא רבים זוכרים, אולם המותג "הבית היהודי" בא לעולם כמעט ארבע שנים לפני שזרח בשמי המפלגה הנושנה כוכבו של נפתלי בנט.
השם, אגב, נועד להיות שמה של המפלגה שתהיה איחוד בין המפד"ל לאיחוד הלאומי, איחוד שלא קרה אז, בשנת 2009, וגם לא קרה מאז, למרות ההצהרות החגיגיות בעבר.
למרות זאת, ארבע השנים שבהם היה השם "הבית היהודי" שמה של סיעה מצ'וקמקת בת 3 חברים, שהשקיעו במריבות פנימיות לא פחות מאשר בעשייה פרלמנטרית, לא פגעו בהפיכתו של השם למותג הבית דווקא של הכוכב החדש, נפתלי בנט.
המהפכה של הפיכת המפד"ל, זו של בורג, ורהפטיג, המר ושאקי למפלגת "הבית היהודי", מזוהה יותר מכל דבר אחר עם נפתלי בנט ועם 12 המנדטים של הסיעה המאוחדת בקדנציה הקודמת.
2. התזכורת ההיסטורית הזו לא נועדה להרחבת דעת גרידא. למעשה, למרות ש"מהפכת בנט" במפד"ל נראית לרבים כבר בגדר "מעשה עשוי", היכרות עם המתרחש מאחורי הקלעים מלמדת שהמהפכה רחוקה עדיין מנקודת ה"אל חזור".
אמנם, בחודשים שקדמו לבחירות הראה בנט שליטה נאה מאוד במוסדות המפלגה וביצע שורה של מהלכים שביצרו לכאורה את שלטון היחיד שלו, אולם פרשת אוחנה הוכיחה שלא מדובר בשלטון אבסולוטי. אחרי שהחוקה החדשה והדרקונית אושרה, שריון ינון מגל נבלע, והצנחת ניר אורבך למשבצת מועמד המרכז הצליחה, גילה בנט שהמפלגה עוד לא לגמרי בידיים שלו.
3. כרגע מתנהלים במפלגה שני מאמצים בכיוונים מנוגדים. בצד אחד פועל נפתלי בנט להמשך תהליך ביצור שלטונו. במסגרת זו צפוי בנט, כפי שנחשף הבוקר בערוץ 7 להכריז על מפקד, שינפה החוצה רבים מהמתפקדים הוותיקים אנשי "מחנה אורלב".
הדרישה מכל מתפקדי 2012 לשלם שוב דמי התפקדות צפויה מחד להכניס למפלגה סכום כסף בלתי מבוטל, אולם מאידך היא צפויה להרחיק ממנה את כל אלו שהמפלגה בדמותה הנוכחית - "מפלגת בנט", אינה לרוחם.
לא מופרך יהיה להניח שזמן לא רב לאחר המפקד החדש יבקש בנט להביא לבחירתם של מוסדות חדשים, עניין לגיטימי לכאורה לאור פרק הזמן שחלף והבחירות שהיו. התקווה של בנט תהיה שהמוסדות החדשים שיבחרו, ואשר בבחירתם הוא יוכל לראשונה "לבחוש", יהיו נוחים לו הרבה יותר מהמוסדות הקיימים.
בצד השני, בכיוון מנוגד לחלוטין, מבקשים מה שמכונה "פעילי שטח" במפלגה לצמצם את סמכויותיו של בנט. הפעילים הללו, חברי מרכז, ראשי סניפים וכדו', הם ברובם ירושה שקיבל בנט מ"עידן אורלב". החברים האלו מבקשים להיאחז במומנטום פרשיית אוחנה ולרכוב על גבי התוצאה המאכזבת בבחירות, במטרה "לאלף" את בנט ולהחזיר לידיהם מידה רבה של שליטה במפלגה.
4. אל תטעו, "פעילי השטח" כלל אינם רוצים להדיח את בנט. ברגע זה אין להם שום מועמד חלופי טוב יותר, וגם הם יודעים שברגע זה בלי בנט אין מפלגה. הם רוצים את בנט בראשם, נוח לאילוף, ממושמע, ובעיקר מקשיב להם יותר, וליועציו משה קלוגהפט ושלום שלמה הרבה פחות.
בנט לעומתם, בניגוד למשל לאפי איתם בשעתו, לא מוכן לשחק את המשחק. מבחינתו שליטה במפלגה ובמוסדותיה היא תנאי להמשך הרומן בינו ובין מפלגת הציונות הדתית. תנאים כמו הכפפת שריוני היו"ר לאישור מוסדות המפלגה לא יהיו מקובלים עליו בשום מצב.
5. בימים אלו ממש פועלים שני הכוחות הללו בעוצמה רבה בתוך המפלגה. מה שבשלב זה עדיין "מרדים את השטח" הוא המשא ומתן הקואליציוני.
הישיגים מרשימים מאוד, או לחילופין הישגים בתחומים שמעניינים את פעילי המפלגה (חינוך, דתות וכדו') עשויים לתת לבנט את אורך הנשימה הנדרש על מנת לבצר את שלטונו ולהכניע את ניצני המרד שכבר נשמעים בשטח לא מעט. אורך הנשימה הזה עשוי לאפשר לבנט לבצע את המהלכים בהם הוא מעוניין ולהוריד מעל הפרק אפשרות של פרידה.
אולם, אם המו"מ הקואליציוני יסתיים ב"קול ענות חלושה", בצורה שלא תספק את פעילי המפלגה ואת חברי הכנסת שמשתייכים לאותן הקבוצות, המרד נגד בנט עשוי לעבור לפסים מעשיים. במקרה כזה המשך ההשתלטות על מוסדות המפלגה יהיה מורכב הרבה יותר, ובנט עשוי למצוא את עצמו בהתלבטות האם להישאר חלק מהבית היהודי, או שמא לפנות לפלטפורמה פוליטית שונה.