עוזי שמע את ההקלטה הישנה מרגעי קום המדינה יחד עם כל שכניו לרחוב, בטקס עירוני שנערך לרגל יום העצמאות.
כעבור דקות מספר, כשהטקס הסתיים, התפזרו כולם לחגיגותיהם: אלה התיישבו בפארק הציבורי ואכלו סנדוויצ'ים, האחרים החלו לנפנף מעל הגחלים שהבעירו מבעוד מועד, ושכנים נוספים נכנסו לרכב ויצאו לטיול בצפון.
עוזי נשאר עומד מהורהר. "הקמת מדינה יהודית" – מה זה אומר בעצם? תהה לעצמו, בעוד חבורת נערים רעשנית חלפה על פניו והתיזה לעברו תרסיס קצף. הוא צעד לרחוב הראשי של העיר, וספר עשרה שמות של חנויות שנכתבו באנגלית. על לוחות המודעות פורסמו בגדים ומוצרי מזון שהגיעו לאחרונה הישר מאמריקה לישראל. עוזי הביט במדרכה, כמנסה לשאוב ממנה תשובות לשאלותיו. הוא לא ידע כמה זמן המשיך לצעוד כך, אבל לפתע הזדמזמה באוזניו מנגינה נעימה ומוכרת.
הוא זכר את המנגינה מפסטיבל הכליזמרים בצפת בשנה שעברה, ניגון יהודי-חסידי שכזה. כשהרים את הראש לראות לאן הגיע, שפשף לרגע את העיניים, ואז צבט את עצמו פעמיים ושלוש כדי להיות בטוח שהוא ער. הרחוב נראה אחרת לגמרי: לחנויות היו פתאום שמות מסוג חדש: "ברבורים ושליו ודגים – מעדנים לכבוד שבת קודש", "בת מלך פנימה – בגדים צנועים לנשים ולנערות", "ארבע אמות חדשות – ציוד מחנאות וטיולים", וגם: "אור חדש על ציון – סוללות, ציוד חשמלי ואלקטרוני".
עוזי המשיך ללכת מופתע. הוא התקרב למקום שבו שכן פעם בית המשפט העירוני. במקום שופטים הוא ראה שלמבנה נכנסים אנשים שנראו כמו רבנים מבוגרים: בעלי כיפות, זקן לבן ומעיל ארוך. הם אחזו ספרי קודש תחת זרועותיהם, וסביבם הלכו אנשים ביראת כבוד, מלווים אותם אל בית הדין.
הרעב החל לקרקר בבטנו, והוא הריח פלאפל טרי. "סליחה, אפשר לקנות כאן פלאפל?" הוא פנה לבעל הדוכן. "בהחלט", השיב המוכר, "הכול פה כשר למהדרין, הופרשו תרומות ומעשרות ואנחנו גם תורמים שאריות לנזקקים", הוא חייך. עוזי פשפש בכיסו ארוכות, אך לא מצא דבר. המוכר ראה את הסומק שפשט בלחייו של עוזי, ואמר: "אל תדאג, ילד. על חשבון הבית", והגיש לו מנה חמה וריחנית. עוזי לא ידע איך להודות לו, אך המוכר רק הצביע על כיור קטן ונטלה: "בוא, אפשר ליטול פה ידיים. תזכה אותי בברכה".
על השולחן הקטן שליד דוכן הפלאפל היה מונח עיתון יומי. עוזי התיישב לאכול, והחל לעלעל בעיתון. "הממשלה אישרה הקמת עשרה יישובים חדשים בשומרון", נכתב באותיות כחולות וחגיגיות בעמוד הראשון. בתמונה נראה ראש הממשלה מחובק עם המתיישבים, כשמאחוריהם עשרות שלדים של בתים חדשים. הוא הפך דף: "שר הבריאות הודיע על מיזם ביקור חולים: המדינה תדאג לשלוח מבקרים אל כל חולה בודד ששוכב באחד מבתי החולים בארץ". עוזי התקשה לבלוע את מנת הפלאפל מרוב פליאה. הוא סיים לקרוא כותרת נוספת: "נתוני משרד הפנים מעלים: כל תושבי ישראל שומרים שבת".
עוזי בירך והמשיך לצעוד ברחבי מדינת ישראל החדשה שנגלתה לעיניו, כשחיוך מתפשט על פניו. "מדינה יהודית בארץ ישראל", מלמל בהתרגשות, "היא מדינת ישראל".