התחלה: לפני 56 שנים בצ'רנוביץ שבברית המועצות. משפחתו הייתה רחוקה מיהדות. "ידענו ששם המשפחה הוא יהודי, אבל לא מעבר לזה". שמו היהודי, אגב, יואל.
הורים: הוריו, אניטה ויורי, שימשו מרצים במכללה להכשרת מורים, ומתמחים בבלשנות ושפות. כיום הם חיים ברוסיה. "הם מאוד אינטליגנטיים ואנטי ממסדיים. אין להם שום יחס ליהדות והם אפילו בעלי זיקה לנצרות".
בר מצווה: כשמלאו לו 13 שנים היה כל כך רחוק מיהדותו, שאפילו לא הכיר את המושג בר מצווה. "סבא שלי, יוסף, לא היה איש דתי אבל כינס כמה חברים יהודים אצלנו בבית למסיבת יום הולדת מיוחדת". באותה מסיבה העניק הסב הנרגש לנכדו שקית ובה חפץ לא מזוהה - תפילין.
תפילין: "הוצאתי מהשקית את הקופסאות והרצועות השחורות שהיו שם וסבא הסביר לי בגדול במה מדובר. נראה לי שאפילו הוא לא הזכיר את המילה תפילין". התפילין נשכחו אי שם בארון. רק כעבור שנים, עם התקרבותו למסורת, נזכר במתנה ההיא ומצא בה שימוש.
סבא יוסף: לאחר פטירתו של הסב האהוב מצא בין חפציו ספר ללימוד עברית. כך החל להתעניין בשפה הלא מוכרת. "הייתי באותו הזמן סטודנט לשפות והעברית סקרנה אותי". דרך שפת הקודש החל מתוודע גם ליהדותו. "סבא הוא זה שפתח אצלי את הפתח".
יהדות: "מה שדחף אותי בהתחלה הייתה המחשבה שאם השלטונות הסובייטים כל כך שונאים את זה, סימן שיש בזה משהו טוב". עם השנים עבר תהליך ארוך של התקרבות למסורת ולחיי תורה ומצוות.
מועף מהמכללה: עם תום לימודיו בתיכון שאף להתקבל לבית ספר הגבוה ללימודי שפות, אולם נדחה בשל יהדותו והחל ללמוד במכללה להכשרת מורים. בעקבות התבטאויות פומביות נגד המנהיג הנערץ סטאלין סולק מהלימודים.
מסורב עלייה: לאור המצב גמלה בלבו ההחלטה כי עתידו אינו בברית המועצות והוא ביקש אשרת יציאה לישראל. כמובן, בקשתו נדחתה על ידי השלטונות. כמסורב עלייה החל לפעול בקרב החוגים הציוניים במוסקבה ולימד עברית במחתרת, פשע חמור ביותר באותם ימים.
אסיר ציון: בן 26 היה כשנעצר על ידי הק.ג.ב בשל פעילות ציונית, באשמת שווא של אחזקת סמים. הוא נידון לשלוש שנים במחנה עבודה סובייטי. בזמן מעצרו התנהל ברחבי העולם מאבק ציבורי לשחרורו.
פנייה לאמריקנים: במהלך המאסר נפצע באורח קשה ורק בהתערבות בינלאומית זכה לטיפול. "שני רופאים מישראל, ד"ר מנחם גורדין וד"ר דוד אפלבאום הי"ד, טסו לארצות הברית במטרה להיפגש עם שר הבריאות האמריקני ולדווח על מצבי הירוד".
עקרונות: התובנה העיקרית שהשיג בשהותו במאסר היא כי על האדם לדבוק בעקרונותיו. "היה שם רק אוכל מינימלי, לא פירות, לא ירקות. למרות זאת, הקפדתי לא לאכול דברים מסוימים. בהתחלה האסירים זלזלו בי והקניטו אותי, אבל כשראו שזה רציני - היחס כלפיי השתנה".
לארץ הקודש: פחות מחודשיים לאחר שחרורו, בגיל 29, עלה עם רעייתו טניה ז"ל ובתו הבכורה יעל לישראל. קבלת הפנים לכבודו הייתה חגיגית והשתתפו בה ראש הממשלה ושר הביטחון.
התרגשות: כשמחלון המטוס ניתן היה לצפות בארץ, הוא פרץ בבכי נרגש. "ראיתי את הדקלים של שדה התעופה ולא האמנתי שאני באמת כאן". מאז ולאורך הרבה מאוד שנים, כשהוא שב בטיסה ארצה והמטוס התקרב לקרקע הוא עדיין התרגש מאוד.
גוש עציון: בתקופת המאסר אומצו על ידי תושבי אלון שבות ועם עלייתם הוזמנו להצטרף ליישוב. למרות החשש לקבוע את ביתם ביישוב הקטן, החליט יחד עם רעייתו לתת הזדמנות לרעיון. "בהתחלה נבהלנו, כי עד אז עיר של פחות ממיליון תושבים נחשבה בעינינו לכפר, אבל הגענו והתאהבנו במקום".
נוה דניאל: במשך כשני עשורים גרו באלון שבות ולפני שבע שנים עברו ליישוב הסמוך נווה דניאל. "אנשים צוחקים שהקור העז שבנוה דניאל מזכיר לנו את הבית".
החצי השני: טיטיאנה (טניה) ז"ל. הלכה לעולמה לפני כמה חודשים לאחר מחלה קשה בגיל 63. בברית המועצות הייתה פעילת עלייה ומורה לעברית. בישראל עבדה כמהנדסת חומרים. הכירו כשהייתה תלמידתו לעברית. היו נשואים ל"ג שנים.
נלחמה למענו: טניה ז"ל היא זו שניהלה את המאבק העיקש לשחרורו מהכלא הסובייטי. "טניה הצילה לי את החיים. בכלל לא בטוח שהייתי מסוגל להתמודד עם המאסר בלי התמיכה המוראלית והמעשית שהיא העניקה לי מבחוץ".
ילדים: שניים, בת ובן. הבת הבכורה יעל גרה במרכז הארץ, והבן אליסף (24) גר בגוש עציון.
עברית שפה קשה: בהכשרתו מורה לשפות, מתמחה באנגלית ובגרמנית. את העברית למד על בוריה באופן עצמאי. "סבתא שלי דיברה 11 שפות ברמה של שפת אם, אז עם ארבע שפות אני לא נחשב למומחה במשפחה שלי".
שפת אם: עד היום, למרות השנים הרבות בישראל, קורא יותר ספרי שירה ברוסית מאשר בעברית.
מנהיגות: עם עלייתו שקד על לימודיו במוסד היוקרתי להכשרת מנהיגות חינוכית 'עמיתי ירושלים' ועבד במספר מוסדות חינוכיים בעיקר בהוראת השפה העברית לבני חו"ל.
ישראל בעלייה: ממייסדי מפלגת 'ישראל בעלייה', שהתמודדה לראשונה לכנסת בשנת תשנ"ו וקיבלה בבחירות שבעה מנדטים. בעקבות זאת מונה לשר לקליטת העלייה בממשלת נתניהו הראשונה.
מצטרף לליכוד: לאחר שבבחירות לכנסת בשנת תשס"ג קיבלה מפלגתו שני מנדטים בלבד, הציע ראש הממשלה דאז אריאל שרון שיתמזגו עם הליכוד. הם נענו בחיוב והוא התמנה לסגן שר במשרד הקליטה.
בית: "הליכוד זה הבית שלי. אף פעם לא שוריינתי בליכוד. תמיד התמודדתי בפריימריז מתוקף מי שאני". מציין כי במפלגה גדולה אפשר לדאוג לכלל הציבורים, בעוד שמפלגה סקטוריאלית קטנה לא תוכל להשיג לבדה דברים רבים. "גם לתפקיד יו"ר הכנסת לא הייתי יכול להגיע במפלגה קטנה".
מסר לאח: "אני לא רואה מחלוקות עקרוניות בינינו, אפילו בנושאי דת ומדינה. הייתי שמח אם מפלגות סקטוריאליות היו מתמזגות עם הליכוד".
מבטא רוסי: בתקופה הראשונה בארץ הוחמא בכל פעם שהעירו לו כי הוא נראה ישראלי. "ממש התמוגגתי מנחת. מהר מאוד הבנתי שלא יעזור, ובמהות שלי אני גם עולה, גם חובש כיפה וגם תושב יו"ש, זה אני. אז יש לי גם מבטא רוסי? אני לא מתנצל. זה מי שאני".
שר ההסברה: בכנסת ה‑18 מונה לשר ההסברה והתפוצות. במסגרת תפקידו היה אחראי על ביצוע פרויקטים בנושא הסברה שמטרתם לשפר את תדמית המדינה מעבר לים. "המצב בתחום ההסברה לא פשוט. צריך לפעול ולחשוף את פניה האחרות והיפות של ישראל".
אדוני היושב ראש: החל מהכנסת ה‑19 מכהן בתפקיד יו"ר הכנסת. מכל תפקידיו בעבר רואה בתפקידו הנוכחי כמרגש ביותר. "זהו תפקיד מאתגר, חשוב ואחראי. אני מודה על הזכות".
מהכלא ליו"ר: האסימון נפל כשבטקס פתיחת חגיגות יום העצמאות בהר הרצל פנו אליו כיו"ר הכנסת לקבל רשות להתחלת הטקס. "מרוב התרגשות לקח לי כמה שניות לענות. יום העצמאות הוא היום שבו שוחררתי מהכלא הסובייטי, והנה אני עומד כאן כיו"ר כנסת ישראל. זה אומר את הכול על ההיסטוריה של עם ישראל".
חג הגאולה: יום העצמאות הוא חג כפול במשפחת אדלשטיין, ומציינים בו גם את יום השחרור מהכלא הסובייטי. "אנחנו חוגגים יחד עם חברים ומשפחה. האמת, מאז שאני יו"ר הכנסת היום כל כך עמוס וגדוש שכבר אין זמן פנוי לציין את השחרור האישי".
אם זה לא היה המסלול: "אין לי ספק שהייתי נשאר בתחום החינוך".
ובמגרש הביתי:
על הבוקר: משכים קום בסביבות שש בבוקר. "קם יחסית מוקדם כדי להספיק להתפלל כמו שצריך ולהתארגן לקראת היום שבפתח". לא מפספס ארוחת בוקר, "כי אחרת לא יכול אחר כך לתפקד", ויאללה לכנסת. היום עצמו בנוי על פי לו"ז מובנה וצפוף. ישנם ימים שחוזר הביתה בסביבות שמונה בערב, אך הם נדירים למדי. בדרך כלל חוזר יותר מאוחר.
דיסק ברכב: שמרני בטעמו המוזיקלי. "מעדיף מוזיקה עברית ולועזית משנות השישים והשבעים, כמו אריק אינשטין, אריק לביא או שלמה ארצי". בתקופה שבה נהג ברכב לבדו הוא האזין בחופשיות לשירים שרצה, אך כיו"ר ישנם נוסעים נוספים ברכב, "אז אני משתדל להאזין באוזניות".
שבת: בעיקר מנוחה בחיק המשפחה, תפילה ושיעורים. "ממעט לנסוע לשבתות". על הכנת המטעמים אחראי הבן אליסף. "הבשלנית בבית הייתה אשתי. מאז לכתה, הבן נכנס לנעליים הגדולות שלה ואנחנו נהנים מהתוצרת".
אוהב לאכול: "יש הרבה דברים טעימים", בעיקר נהנה ממאכלים עם תבלין ושמו שבת, כמו צ'ולנט ומגוון סוגי דגים, "פחות הגפילטע פיש".
אחזקת הבית: לא נמצא הרבה בבית, אבל כשנמצא עוזר בכל מה שאפשר.
מפחיד: פוחד לאבד את האתגר ואת העניין בחיים. "ברגע שאדם מאבד מטרה הוא כבר בגדר חצי מת".
דמות מופת: משה רבנו. "מנהיג בעל ענווה גדולה ומסירות טוטאלית לעם ישראל. בתחילה מביע חוסר רצון מופגן למלא את השליחות, אבל אם כבר נגזר עליו אז הוא שליח ציבור נאמן. יחד עם זאת, אפילו הוא לא חסין מטעויות, אדם ולא מלאך".
משאלה: חילוקי הדעות אכן קיימים בחברה הישראלית אבל הוא מקווה שהוויכוחים יתנהלו בצורה מכבדת. "לא לשאוף לריסוק היריב ולא לניצחון בנוק אאוט. לצערי זה עדיין לא קורה".
כשתהיה גדול: "איזהו עשיר השמח בחלקו. אני בתפקיד שהוא מהמאתגרים והמעניינים במדינת ישראל, ומקווה לעשות אותו הכי טוב שאפשר. יש תוכניות לעתיד, החוכמה היא לחיות את הרגע ובמקביל להביט כל הזמן קדימה".
rivki@besheva.co.il