על חלומות וחלונות - ביקורת ספר

שש מאות חלונות,

אוריה באר,

הוצאת קונטנטו דה סמריק,

248 עמ'

"אוריה באר יודע לספר סיפור", כך מצוין בגב הספר 'שש מאות חלונות'. ואכן זו מחמאה אמיתית.

זהו ספר סיפורים צבעוני שבו כל סיפור לוקח את הקורא אל נוף שונה ואל עלילה שונה, כשכל הסיפורים כתובים בעניין וברגש. הכותב מסיט את העלילות בתפניות לא צפויות וכמעט כולן בעלות גוון מקורי.

הסיפור שעל שמו נקרא הספר מגולל את קורותיה של הני, פרח מנזר לשעבר, שחושפת את עברה בפני זוג מבקרים שמסייר במוסד לאחר שנים רבות. בשנות המלחמה נלקחה הני, אז ילדה יהודייה שהוריה ביקשו להצילה, מן הכפר החמים והמשפחתי אל מנזר צרפתי ישן ואדוק. נכונותן של הנזירות להסתירה הופכת עד מהרה לתובענות עיקשת להמיר את דתה, אחרת תיאלץ לנקות בכל יום את שש מאות החלונות הגדולים המקיפים את המנזר.

בעוד שחברתה, יהודייה נוספת, מתנצרת, בוחרת הני שלא להיכנע. כך מתחיל מסעה המתיש והארוך לניקוי שש מאות החלונות, שבו היא נחשפת לצדדים האלימים ורוויי השנאה של אנשי הקודש הנוצרים.

לכאורה הסיפור הזה אינו שונה בהרבה מסיפורי האומץ האחרים שקשורים לז'אנר סיפורי השואה. גם כאן ילדה שמסרבת להפר את אמונת אביה, וגם כאן היא מתגברת לנוכח קשיים מבחוץ. אלא שבאר מביא כאן את הפן האנושי יותר. גם לאחר שהיא נלחמת ברודנות הסמכותית של הנזירות, היא לא לוחמת הירואית, אלא עדיין ילדה קטנה שמרגישה את סופה קרב. האותנטיות היא לחם חוקו של באר, ורואים זאת לאורך כל הסיפורים שבספר.

כך גם מביא באר את סיפורו של גבר אמיד אך מוכה ייאוש מאשתו היורדת לחייו, את סיפורם של חיילים שמופקדים על הבאת בשורות האיוב למשפחות הנפגעים, את האיש שאינו מסוגל להשלים מניין בגלל סיפור יוצא דופן שקשור בכך ועוד.

באר מקרין על אפיזודות היומיום אור חדש שחושף את הצדדים הפחות מוכרים ומדוברים, מה שמשאיר טעם מריר-מתוק, הטעם שמחזיר את האותנטיות לחיים.