דב קלמנוביץ'
דב קלמנוביץ'חזקי עזרא

מתי עלה הרעיון לעשות את האירוע?

"עד לפני עשר שנים השתתפתי בטקסים אחרים והרגשתי שאני לא מתחבר לרעיון ולא חווה את חבריי שנפלו, ולכן הרגשתי צורך לעשות משהו אחר".

במה שונה האירוע מאירועים אחרים?

"בטקסים האחרים שהשתתפתי בהם הרגשתי דיכאון וייאוש, מלווים בעצבות, בלי תקווה. בטקסים שרציתי לעשות מוטיב היחד והתקווה הוא המוביל".

למה דווקא בירושלים?

"הסמליות בירושלים בירת ישראל, העובדה שהטקס נערך בבריכת הסולטן, מול החומה ומגדל דוד, מדגישים את החיבור להיסטוריה היהודית ולעם היהודי שירושלים היא בירתו".

במה בא לידי ביטוי אופיו היהודי של הטקס?

"אנחנו לא מתחילים מ‑67 שנות המדינה, אנחנו נטועים עמוק בהיסטוריה ופנינו נשואות לעתיד. אנחנו לא מצמצמים את יום הזיכרון רק למדינת ישראל ולמאבק הקיומי העכשווי שלנו".

כיצד התפתח האירוע לאורך השנים?

"התחלנו מאירוע של 250 איש, וכיום האירוע מתקיים מול 6,000 איש בבריכת הסולטן ויותר ממיליון איש שנחשפים אליו בערוצים השונים. הצורך לדאוג שהטקס ידבר לקהלים מגוונים ושונים משפיע כמובן גם על אופיו".

מה מייחד את האירוע השנה?

"השנה הטקס נע סביב אירועי השנה האחרונה, חטיפת הנערים, מלחמת 'צוק איתן' ופיגועי הטרור שאחרי המלחמה, מנקודת המבט הנשית דרך אימהות, אלמנות, אחיות וחברות של חללי השנה האחרונה".

במה בא לידי ביטוי ה"יחד" שעליו דיברת?

"בשיא הטקס סופר סיפורה של רינאל, אלמנת השוטר סייף זידאן שהסתער לעבר המחבלים בפיגוע בבית הכנסת בהר נוף ונהרג, כשאת רינאל מלווים לטקס משלחת של נכבדים מכפרה. זהו סמל לחיבור שלנו עם בני העדה הדרוזית".