סא"ל שחר ספדה, מג"ד לביא מחטיבת כפיר, איבד לאורך שירותו חברים ופקודים רבים, הוא עצמו נפצע בלבנון. ביום הזיכרון הוא נפגש בבתי הקברות עם המשפחות ומתגעגע.
"כמפקד, אזרח ואבא, היום הזה יש בו שמחה מהולה בעצב, איבדתי גם חברים וחיילים", הוא מספר לערוץ 7. "אני תמיד אומר את מה שכתוב, אל תקרי בנייך אלא בונייך, הילדים האלה וגם החברים האלה צריכים להיות נר לרגלינו. הקב"ה בוחר את הכי טובים וכל אחד יש לו סיפור מיוחד".
"מדינת ישראל תמשיך להתקיים בזכות אותם אנשים שנתנו את כל כולם למען המדינה הזאת. אני בעצמי נפצעתי ב-97 בלבנון, חבר שלי, אוריאל פרץ בא אלי לבית החולים ואמר לי 'נפצעת, עכשיו אתה יכול לנוח'. אחרי כמה זמן הוא בעצמו נהרג בלבנון, אנחנו בני אותו יישוב.
"אני זוכר את הקצין שלי מתן זיגרון שהייתי המ"פ שלו הוא נהרג במאבק עם מחבל מתאבד באריאל, תמיד כשהוא היה מכין קפה, הוא שם כמה גרגירים של אדמה, כי הוא רצה לשתות קפה של ארץ ישראל. אני זוכר פקוד שלי, שור בראלי שנהרג בצוק איתן. הקב"ה בוחר את הטובים שבטובים ואנחנו צריכים להמשיך את הדרך. מדינת ישראל תתקיים עוד אלפי שנים בזכותם של אותם אנשים שאתה לומד מכל אחד ואחד מה זו נתינה ללא גבולות".
לדבריו למרות הקושי, המעבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות הוא חלק מהעניין, "זה יום מורכב בשביל מפקד בצבא שמוביל מסגרת גדולה, איבדתי חברים וחיילים בלבנון, בכל המבצעים כמו חומת מגן, במלחמה היומיומית בטרור ובצוק איתן. תמיד הבת שלי שואלת איך עושים את זה, מצד אחד עולים לקברים וביום רביעי בלילה שמחים, אבל זה החיבור הכי נכון והכי טבעי, בזכותם אנחנו כאן. הזיכרונות כל הזמן עולים אבל בעיקר יוצאים מחוזקים. זה אכן יום קשה ומתיש אבל אתה בסוף היום הזה מבין שבזכותם המדינה נבנתה. אנחנו גם היום ממשיכים להלחם על עצם קיומנו".