סמל ברקאי שור ז"ל
סמל ברקאי שור ז"ל מגן דוד אדום

הפעם הראשונה בה שוחחתי עם ברקאי הייתה באימון ניווטים של מפקדי החוליות עליו הייתי אחראי. באותה העת הייתי מפקד במחלקה המקבילה, ולא המ"מ האישי שלו. לא פעם שמעתי עליו דברים טובים - בישיבות, בשיחות עם מפקדים אחרים וגם בשיחות עם חיילים בפלוגה.

באותו הערב בשטח, בו שוחחנו לראשונה פנים אל פנים, הבנתי את משמעות הביטוי "בעוז ובענווה". זו לא הייתה שיחה ארוכה או מעמיקה, אבל לא צריך יותר מדי זמן להבחין שיש משהו שונה אצל האיש הזה. הבנתי שהוא עשוי מחומר אחר, חומר נדיר.

הזמן עבר, סיימנו את ההכשרה ועלינו לגדוד. ברקאי, שמסיבה בריאותית לא הצליח לצאת לקורס מ"כים, חזר אלינו לפלוגה מההכנה לקורס ושובץ במחלקה שלי. בהתחלה הוא היה בחמ"ל בפלוגתי, ועם הזמן, כשהחלים, יצא איתי לפעילויות.

תמיד ידעתי שיש על מי לסמוך כשמדובר בברקאי. ברוב הפעילויות הוא תפקד כמפקד בפועל, ועשה זאת על הצד הטוב ביותר. בימים בהם עבדתי במשרד עד השעות הקטנות, הלילות הסתיימו בשיחות עם ברקאי, שבאותה העת היה במשמרת בחמ"ל הצמוד למשרד. התפעלתי מהידע הכביר והחוכמה השופעת שלו.

כשחזרנו לבסיס מחופשת יום העצמאות שוחחתי עמו. שאלתי אותו מה הוא עשה, והוא השיב לי בפשטות שהתנדב במד"א כל הערב ולא יצא עם חברים. בנקודה הזו הבנתי שרוח ההתנדבות בה האמין והעובדה שעזר לכל מי שרק ביקש, וגם למי שלא, פורצת את גבולות המחלקה, הפלוגה והצבא. כשפלוגת המסלול התפזרה, ברקאי יצא לקורס מ"כים. באותו רגע ידעתי שצה"ל הולך לזכות במפקד ראוי מאין כמוהו.

במהלך "צוק איתן" שמעתי שחייל מהגדוד, בקורס מ"כים, נפל בקרב. מיד התקשרתי לכל החיילים שהוצאתי לקורס, אבל אף אחד לא ענה. אי הוודאות הייתה קשה. הרגשתי שמשהו רע עומד באוויר. לא העליתי על דעתי שברקאי הוא החייל המדובר.

כשהבשורה הגיעה אליי, לא האמנתי שבאמת לקחו לנו את הטוב מכולם. לא סתם אני אומר "מיטב בנינו". ברקאי באמת היה הטוב מכולם. בכל שירותי הצבאי, כחייל וכמפקד, לא הכרתי לוחם טוב, מקצועי או ערכי ממנו. ברקאי ישי שור ז"ל היה החייל שכל מפקד היה רוצה תחתיו, והמפקד שכל חייל היה רוצה שיהיה לו.

בהלווייתו הובלתי את משמר הכבוד. זה הכבוד הגדול ביותר לו זכיתי בחיי. אמרתי ותמיד אומר - אני מקנא בחיילים שברקאי היה יכול להיות המפקד שלהם. אני מקנא על כך שהייתה להם כזו דמות מפקד להעריץ ולראות כמודל לחיקוי. מישהו ללכת אחריו באש, במים ובתופת בעיניים עצומות.

היה לי לכבוד אדיר להכיר את ברקאי בחייו. הוא לימד אותי לראות את הטוב בכל דבר, המצוינות שלו הייתה לטבע שני. היה לי הכבוד לפקד עליו, ובעיקר ללמוד ממנו. ברקאי, אתה המחשת לנו את מחיר ההגנה על המולדת. מחיר כבד וקשה מנשוא -  אך באותה נשימה ציוות עלינו להמשיך לשמור ולהגן על הבית, בכל מחיר.
נוח על משכבך בשלום.