אבי רט
אבי רטפלאש 90

מצד אחד, 67 שנים בחיי אומה הם פרק זמן שבפרספקטיבה היסטורית בקושי תופס שורה אחת בספרי דברי הימים של אותה אומה.

בדרך כלל, תהליכים היסטוריים משמעותיים, השפעתם וכל הנגזר מהם נמדדים בטווחי זמן של מאות שנים, ואולי אף אלפי שנים. 67 שנים הן בוודאי פרק זמן קצר וזניח במרחב ההיסטורי.

אלא שמצד שני, לפעמים שר ההיסטוריה לא מפזר את התהליכים הדרמטיים באופן שווה על סרגל ההיסטוריה, אלא מרכז בפרק זמן קצר אירועים מכוננים, שאצל עם אחר היו מתפרסים על מאות ואלפי שנים. מכל היבט שהוא: ביטחוני, כלכלי, רוחני, חינוכי, חברתי, תרבותי ועוד, אין אח ורע בהיסטוריה האנושית כולה למה שקרה פה, במדינת ישראל, בסך הכול תוך 67 שנים.

הצמיחה הדמוגרפית מ‑600 אלף יהודים עם קום המדינה ל‑6 מיליון יהודים כעת, עם כל הסמליות שבמספר הזה. הצמיחה הכלכלית מימי הרעב והצנע עד לשפע המדהים שיש היום. הפכנו להיות אימפריית היי-טק, לוויינים משוכללים שלנו מרחפים בחלל, אנחנו מייצאים ומייבאים ממיטב התוצרת העולמית, החקלאות הישראלית הפכה להיות מודל לחיקוי לעולם כולו, חוקרים ישראלים זוכים בפרסי נובל יוקרתיים, המדע פורח, כבישים רחבים ונוחים פזורים לאורך ארצנו, הרכבת כבר מגיעה למחוזות רחוקים, אומרים שחיל האוויר הישראלי הוא מהטובים בעולם, שירותי הביון והביטחון הישראליים הם מושא להערצה, ויש אפילו שמועות שגם בדימונה אנחנו לא פראיירים.

על הרשימה הזאת אפשר להוסיף גם שמבחינה רוחנית מעולם לא הייתה כל כך הרבה תורה בעם ישראל. כל כך הרבה מוסדות ותלמידים, מסוגים שונים ומזרמים שונים. מעולם לא היו כל כך הרבה נשים שלמדו תורה והלכה והקימו בתי מדרשות לנשים, מעולם לא היו כל כך הרבה מוסדות חינוך וחברה וקהילה, ומעולם לא היה כל כך הרבה חסד, לאומי ופרטי, כמו גם ערבות הדדית של המדינה ושל צה"ל על כל ישראלי ויהודי בעולם כמעט.

כל זה מתרחש לנגד עינינו תוך כדי מלחמות, טרור ואינתיפאדות, תוך כדי מלחמות ומחלוקות מבית ומחוץ כמעט על כל דבר ובכל נושא, בחירות תכופות ואירועים כלכליים לא פשוטים בארץ ובעולם, תוך כדי קליטת עלייה מאסיבית וקיבוץ תרבויות וגלויות.

כל הניסים הללו גלויים, אלא שלפעמים אין בעל הנס מכיר בניסו ובגאולתו. ופעמים אנחנו פשוט מתאהבים בקיטורים, במירמורים, בראיית הרע והחסר, בהאשמות ובחיפוש אשמים.

צריך להיות עיוור או אטום כדי לא לראות את כל הטוב והשפע שהקב"ה הרעיף עלינו בדור הזה. צריך להיות פשוט יהודי, ויהודי פשוט כדי לעשות את הפעולה היהודית הכי פשוטה ואלמנטרית - הכרת הטוב.

אם על פקיחת העיניים הפשוטה כל בוקר אנחנו אומרים "מודה אני", על אחת כמה וכמה עלינו להודות על הטובה הכפולה והמכופלת שזכינו לה בדורנו.