שוב אני מאחר. רץ לתחנה כשרק נעל אחת על הרגל. את השנייה כבר אנעל באוטובוס. אני לא בטוח אם הספקתי להכניס את הסנדוויץ', או ששוב הוא נשכח על השיש במטבח.
זה לא שאני קם מאוחר, לפעמים כן, אבל לרוב אני פשוט לא מספיק להתארגן. והיום זה חשוב, כי כל הכיתה הולכת להצגה, ואסור לי לאחר.
להצגה של חזי הגעתי אחרי שהיא התחילה, ועד ההפסקה הרגשתי שאני לא ממש מבין את העלילה. רק כשהשחקנים ירדו מהבמה, העזתי לשאול את יצחק והוא סיפר לי מה הפסדתי. התביישתי מחזי. אנחנו בני דודים וחברים הכי טובים. הוא שחקן נהדר, מצחיק ומוכשר. אמנם הוא בגיל שלי, אבל כבר מתעסק ברצינות במה שהיה עד לא מזמן רק תחביב. על ההצגה הזאת הוא עובד יותר משנה. הוא כתב את המחזה, וקבוצת תיאטרון מקצועית הפיקה אותו. לחזי יש גם תפקיד, אמנם לא תפקיד ראשי, אבל יש לו חלק רציני במופע עצמו. ידעתי כמה הוא התרגש, ושהוא היה זה שביקש שהכיתה שלו תוזמן לחזרה הגנרלית, לפני שההצגה תוצג בפני קהל קוני הכרטיסים.
חזי סיפר לי שאני ההשראה, שהרעיון לתסריט התחיל ממני, אבל סירב לגלות מה העלילה. "טוב מראה עיניים... פשוט תגיע בזמן להצגה, טוב?!" כך הוא אמר לי, אבל אני איחרתי. מסתבר שהוא חיכה לי בכניסה לאולם כשהוא מאופר ולבוש בדמות שאותה הוא יציג. כל חבריי לכיתה עברו על פניו ואיחלו לו הצלחה. רק אני, שפספסתי את ההסעה מבית הספר ונאלצתי להגיע בכוחות עצמי, לא הייתי. אני מתאר לעצמי שהוא חיכה ליד דלתות האולם כמה שרק היה יכול, ואז עלה מאוכזב לבמה. בערב פסח, כשהכול כבר היה נקי, הבטחתי לעצמי שמעכשיו גם אני אתחיל התחלה חדשה ונקייה. שאפסיק לאחר, שאדייק בזמנים. אבל כמה שאני משתדל, אני לא מצליח.
על הבמה נפרס סיפורו של עולה רגל בתקופה שבית המקדש היה קיים. יהונתן, עולה רגל, מאוד התרגש לקראת פסח. הוא ידע שההליכה לירושלים ארוכה וקשה, אך היה לו חשוב ללמד את בניו מהי עבודת ה' ברוב עם. שנה מראש הוא קנה שה, וגידל אותו יחד עם בני משפחתו. "זה יהיה קורבן הפסח שלנו", הוא אמר לבני ביתו בכל פעם שהאכילו את בעל החיים או טיפלו בו. הם ארזו את חפציהם זמן רב לפני מועד היציאה, ויצאו מעירם שבוע מראש. הדרך הייתה קשה, ובמהלכה היו הרפתקאות לא צפויות שעיכבו את ההולכים. כשסוף סוף הגיעה המשפחה לעיר הקודש, הם הצטערו מאוד לראות את אחרוני עולי הרגל עוזבים. מסתבר שהדרך הייתה ארוכה וקשה ממה שהם חשבו וכעת הפסידו את המאורע שציפו לו זמן רב. "ומה על קורבן הפסח?" שאל חזי, שגילם את דמותו של אחד הילדים.
את הסוף של ההצגה הבנתי עוד לפני שהוצג. מחר פסח שני. זו הזדמנות שנייה להספיק לעשות את מה שאיחרנו. הפעם באמת אתחיל התחלה חדשה ונקייה. מוטב מאוחר מלעולם לא.