'סולם הערכים - מורה במסעו האחרון אל תלמידיו',

דיוויד מנשה,

הוצאת כתר, 192 עמ'

אתחיל בגילוי לב: מיד בסיום קריאת ספרו האוטוביוגרפי של דיוויד מנשה, מצאתי את עצמי מדפדפת שוב להתחלה ומתקשה להיפרד מגיבור הסיפור, שאת דרך הייסורים שלו הוא בחר לחלוק עם הקוראים בכנות עמוקה כזו.

מה עושה אדם שנותרו לו חודשים ספורים לחיות?! על השאלה הבלתי אפשרית הזאת מנסה מנשה לענות בדרך מעוררת השראה. כמורה מצליח לספרות באחד התיכונים היוקרתיים בפלורידה, מנשה מצא את עצמו בגיל 34 עם כאב טורדני באוזן ימין. בבדיקה שגרתית אצל רופא משפחה שהריץ אותו בבהילות לבדיקת סיטי, מתגלה גידול ענק וממאיר שיושב במרכז המוח וממשיך לגדול בקצב מסחרר.

סיכויי ההחלמה הקלושים, כמו גם תוחלת החיים הקצרה, הביאו עמם תחושת חידלון איומה. אך לאחר ההלם הראשוני מחליט דיוויד כי לא אדם כמוהו ייכנע לסרטן, וכבר למחרת גילוי המחלה הוא מודיע לאשתו כי ימשיך ככל האפשר את שגרת יומו בהוראת ספרות בכיתה י"א. כשכבר הפך למשותק בחצי גוף והתעוור בשתי עיניו, לא נותרה לו ברירה והוא נאלץ לפרוש ממקצוע ההוראה שבו ראה שליחות וייעוד.

כדי לא לגסוס בייסורים בביתו, מנשה יוצא בצעד אחרון למסע בכל רחבי ארצות הברית, במטרה אחת ברורה: לברר מה עלה בגורל תלמידיו לשעבר. והכי חשוב, מה יצא משיעורי הספרות שהעניק להם? האם הם שינו משהו בחייהם כמבוגרים או עזרו להם בצמתים מרכזיים של קבלת החלטות חשובות?

עם משקפיים שחורים ומקל נחייה מגיע דיוויד אל אלפי התלמידים שהעמיד ומתוודע לאמת אחת פשוטה: מורה אחד יכול לחולל המון. תלמידיו הנרגשים פתחו בפניו את ביתם ולבם, וסיפרו לו עד כמה הושפעו משיעורי הספרות שהעניק להם, שהיו הרבה מעבר לטולסטוי או לשייקספיר.

סיומו של המסע מותיר בקורא טעם מריר של אכזבה. מותו של מנשה מרחף כל העת בין המילים כצל כבד, ולאחר שש שנים של מאבק עיקש הוא מת בביתו בגיל 41. 'סולם הערכים' הוא, אם תרצו, סיפורו של אדם שהביט למוות בעיניים ולימד את הקוראים שיעור גדול על נחישות ותעוזה.

כמו 'ההרצאה האחרונה' של רנדי פאוש, גם כאן מחליט דיוויד מנשה להיפרד מאיתנו תוך כדי דיאלוג. ועם המילים הללו, שחותמות את הספר, הוא עוזב את העולם הזה מתוך תחושה כי היעד שצעד לעברו, כבר הושג: "דרך הילדים שלי, גיליתי עולמות וחוויות חדשים לגמרי. אבל מעל לכול, זכיתי לראות במו עיניי את ההבהובים והסימנים שהזמן שבילינו יחד בכיתה הותיר בתלמידים שלי". מורים יקרים, לתשומת לבכם.