עושים לביתם

הנשיא לשעבר פרס ביטל אמנם את החוזה עם בנק הפועלים, אבל התופעה של בכירים לשעבר שמוכרים את שירותי הייעוץ שלהם רק מתרחבת.

תגיות: בשבע 641
שלמה פיוטרקובסקי - ערוץ 7 , י"א באייר תשע"ה

עושים לביתם             -ערוץ 7
הפוליטיקאים בדימוס לא באמת מוכרים ידע, הם מוכרים קשרים. שמעון פרס
חזקי עזרא

אין ספק שזה היה מביך. נשיא מדינה לשעבר שנאלץ לבטל התקשרות משונה עם גוף עסקי לאחר שזו נחשפה בתקשורת. ההסברים לא ממש חשובים, מה שמעניין הוא העיקרון.

שמעון פרס, מי שהיה בעברו ראש הממשלה (פעמיים), שר האוצר, שר הביטחון, שר החוץ, שר בכמה וכמה משרדים נוספים ולבסוף נשיא המדינה, נשכר על ידי בנק הפועלים על מנת לקדם את ענייניו. לטענת מקורבים לצדדים, הכוונה הייתה שפרס יעסוק רק בעניינים הקשורים לפעילות הבנק בחו"ל. אולם למרות זאת, קשה להבין כיצד ההתקשרות לא נראתה בעייתית לנשיא לשעבר ומקורביו. לא ברור כיצד איש מקרובי המשפחה, היועצים, הדוברים ושאר אנשי הלשכה לא התריע שההסכם הזה הוא צעד אחד יותר מדי.

עם זאת, גם פרס הוא לא הסיפור, ולכל הפחות לא עיקרו. הסיפור האמיתי נעוץ בתופעה. פוליטיקאים לשעבר, בדרגות בכירות משתנות, מוכרים בשוק הפרטי מה שמכונה בשפה מכובסת "שירותי ייעוץ". ברור שלא מדובר בייעוץ במשמעותו הפשוטה. פרס הרי אינו בנקאי ותיק ומוערך שיצא לגמלאות וכעת מייעץ לבנק כיצד לשפר את השירות או למשוך לקוחות חדשים. גם הסכם הייעוץ שעל פי הפרסומים בתקשורת חתם פרס עם חברת 'טבע' לא מתסמך, יש להעריך, על היכרותו המעמיקה של נשיאנו לשעבר עם שוק הפרמצבטיקה. מטרתו של ה"ייעוץ" שתמורתו אמור היה פרס לקבל מבנק הפועלים תשלום חודשי של 40 אלף שקלים שונה בתכלית.

פרס, כאמור, ממש לא לבד בעניין הזה. שירותים מאותו סוג העניקו גם ראשי ממשלה אחרים לשעבר, דוגמת אהוד אולמרט וככל הנראה גם אהוד ברק. גם בכירים בדרגות נמוכות יותר נשכרו "לייעץ" לפירמות שונות, וכמובן שהשכר מושפע ממידת בכירותו של הבכיר בדימוס. כך למשל תוכלו למצוא בכירים לשעבר בחברות אנרגיה ותשתית, בחברות פיננסיות ואף בחברות טכנולוגיה.

מטרתו של ה"ייעוץ" היא פשוטה מאוד. אם נשתמש במילים ברורות ככל הניתן, אותם בכירים מוכרים את הקשרים שצברו בשנותיהם בפוליטיקה תמורת כסף. תארו לכם למשל, רק באופן תיאורטי כמובן, פגישה מטעם חברה גדולה אצל פקיד בכיר במשרד כלשהו, המשמש כרגולטור. כיצד תיראה פגישה כזו כאשר אליה מצטרף מי שהיה עד לפני שנים לא ארוכות השר באותו המשרד. השר לשעבר נכנס לפגישה כשהוא מרגיש בבית, מתבדח עם המזכירה בכניסה, מחליף כמה הלצות פנימיות עם מי שהיו בעבר כפופים לו, וכעת הפגישה החשובה מקבלת אופי שונה לחלוטין. גם אם נציג החברה לא היה שר במשרד הזה אלא במשרד אחר, עדיין מדובר במי שיצר בעברו קשרים ענפים במקומות השונים ויודע לנצל אותם בכיוונים הנכונים.

לכאורה הכול חוקי, אלא שהסיטואציה מזמינה בעיות אתיות לא פשוטות. בעבור מי עובד נבחר הציבור: בעבור הציבור הרחב או בעבור ציבור מעסיקיו הפוטנציאליים בעתיד? למי שייכים "נכסי הקריירה" שצבר נבחר הציבור בשנותיו כשליח הציבור - לעצמו ולביתו או לציבור ששלח אותו והעמיד אותו באותן עמדות מפתח שבהן צבר את הניסיון והמעמד, אותן הוא מתרגם לכסף רב לאחר סיום תפקידו?

שביתה בעירבון מוגבל

בכל המדינות הנמנות על המועדון היוקרתי של הדמוקרטיות המערביות, אליהן שואפת מדינת ישראל להידמות, זכות השביתה מעוגנת בחוק ולעתים אף בחוקה. זכות זאת, להתארגן מול המעסיק ולעשות שימוש בנשק הבעייתי של השביתה, נחשבת כיום לאחת הזכויות המהוות תנאי להגדרה של מדינה כדמוקרטיה. עם זאת, באף מדינה לא מדובר בנשק בלתי מוגבל. כל המדינות המכירות בזכות השביתה מטילות עליה מגבלות שונות. למשל, למרות שחיילי קבע ושוטרים הם למעשה עובדי מדינה, במדינות רבות ובתוכן ישראל נאסר על מגזרים אלו להתאגד במטרה לשמור על זכויות השכר שלהם, וכמובן שנאסר עליהם באופן מוחלט לשבות. ישנן מדינות שבהן יש מגזרים נוספים שחל עליהם איסור שביתה בגרסאות כאלה ואחרות.

דוגמה אחרת להגבלה על חופש השביתה היא ההגבלה על עילות השביתה. לא כל עילה היא סיבה מוצדקת לשבות. דוגמה טובה לכך היא החוק הישראלי שאינו מגן על "שביתה פוליטית". שביתה פוליטית מוגדרת כשביתה שמטרתה להשפיע על מדיניות הממשלה. הסיבה לאיסור זה היא ברורה. הכלי שניתן בידי האזרח במדינה דמוקרטית על מנת להשפיע על מדיניות הוא ההצבעה בבחירות. לא ייתכן, למשל, שיו"ר הסתדרות מקרב מפלגות השמאל ינסה לכפות על ממשלת ימין כניסה למשא ומתן מדיני באמצעות הכרזה על שביתה.

הצעת חוק שמקדמים בימים אלו נציגי הליכוד למשא ומתן הקואליציוני, מבקשת להרחיב ולהבהיר את ההגבלות על זכות השביתה בישראל בשני הפרמטרים הללו. תחילה מבקשת ההצעה להגדיר שורה של תחומים שייחשבו ל"שירותים חיוניים". בין היתר מדובר על אספקת חשמל, אספקת מים וכדומה. בתחומים אלו תהיה רשאית המדינה לדרוש פנייה לבוררות שכר. לאחר שתוגש דרישה כזו, יאבדו העובדים את זכותם לשבות; ומנגד תאבד המדינה את זכותה לנהל משא ומתן עם העובדים. ההכרעה במחלוקת תועבר למנגנון בוררות שייקבע בחוק. בנוסף לכך, מבקשת המדינה להבהיר יותר מה היא "שביתה פוליטית". הכוונה היא לקבוע שגם שינויים מבניים ורפורמות כלכליות ייחשבו למדיניות שאין לשבות נגדה. מה שיותר לעובדים יהיה לשבות בדרישה לקבלת פיצוי כספי עקב השינוי המבני.

שתי ההצעות נשמעות טובות למי שמרגיש שהשביתות בישראל עברו את גבול הטעם הטוב, אולם ההצעה הראשונה להנהגת בוררות שכר חובה בישראל עלולה להתגלות כניצחון פירוס. באוצר עוד צרובה טראומת בוררות השכר עם הרופאים, שלדעת אנשי האוצר קיבלו הרבה יותר ממה שהגיע להם. בהיעדר פרמטרים ברורים לביצוע בוררות שכר, המנגנון עלול להיות הרה אסון לקופת המדינה. מנגד, הגבלה חמורה מדי על עילות השביתה עלולה ליצור מצב של חוסר שקיפות בעילות השביתה. שביתה תוכרז על נושא א', אולם במשא ומתן יובהר שדווקא התגמשות בנושא ב' היא שתביא לקיצורה. צמצום מלאכותי של העילות החוקיות לא יביא בהכרח לצמצום מספר השביתות.