עבד עולם - סיפור לשבת

בשנת תשס"ג חש עובדיה חבה כאבי ראש עזים שלא הרפו ממנו. נערכו לו כמה בדיקות שלא פיענחו את הסיבה ומצבו הלך והחמיר.

עודד מזרחי , י"א באייר תשע"ה

עבד עולם - סיפור לשבת-ערוץ 7
ציון הרשב"י במירון
בשבע

הוא לא הצליח להניח תפילין של ראש מבלי לחוש כאבי תופת בקדקודו.

עובדיה עלה לירושלים להתפלל בכותל המערבי ועל ציונו של שמואל הנביא, והתחנן שמקור כאבו יימצא ויהיה מזור לייסוריו.

אחד ממכריו, אברך ירא שמיים, התעניין בצרתו והציע לו שילך לרופא פרטי. בגלל מצבו הכלכלי הדחוק הציע לו גם מימון. עובדיה בירר אם מדובר בהלוואה או במתנה, וחברו ענה: "קודם תחזור להיות בריא, ואז נראה".

עובדיה ערך כמה בדיקות שבסופן ביקש הפרופסור, ראש המחלקה, לשוחח עמו ואמר: "יש לנו בשורות לא טובות. גילינו אצלך גידול במוח, גידול קשה שהתפשט".

עובדיה חש שהוא נכנס למלחמה. הרופאים ביצעו הקרנות על ראשו, אך הן לא הועילו. המצב הלך והחמיר והכאבים רק גדלו. לאחר סדרת בדיקות נוספת זימנו ראש המחלקה למשרדו ואמר: "צר לי, אבל אין לנו ברירה אלא לעשות ניתוח מוח מסובך מאוד שאורך עשרים שעות. זה הסיכוי היחיד שלך לחיות".

מה לא עושים כדי לחיות?! עובדיה גייס את הרופא הבכיר ביותר דרך שירות רפואה פרטי והתחייב לשלם לו מאות אלפי דולרים. הוא הציע את דירתו למכירה כדי לממן את הניתוח היקר, קבע תאריך והתכונן למועד בחשש רב.

כמה ימים לפני מועד הניתוח שב לבית החולים כדי לערוך בדיקות מקיפות. הרופא הבכיר בדק אותו שוב ולאחר מכן זימן פגישה מיוחדת עמו ועם בני משפחתו סביב מיטתו. היו גם כמה רופאים נוספים שטיפלו בו והם נראו מוטרדים.

"עובדיה", אמר הרופא, "הגידול התפשט כל כך עד שאין טעם לבצע את הניתוח. הסיכויים אפסיים לגמרי".

"מה אעשה?!" קרא עובדיה.

"התחזית הרפואית רעה. הרפואה לא יכולה לעזור לך. אף מנתח בעולם לא יעזור כאן. הגידול ממאיר ושולח גרורות לכל המוח".

"מה אוכל לעשות עכשיו?!"

"אין לך מה לעשות", נאנח הרופא, "להערכתי יש לך שבועיים לחיות. נצל את הזמן כדי להיפרד כראוי מבני משפחתך".

עובדיה היה המום לנוכח דברי הרופא הבכיר. בני משפחתו היו מבוהלים לא פחות. הוא יצא מבית החולים ואז גמלה בתוכו החלטה ברורה: אני הולך לרבי שמעון בר יוחאי!

באותו יום לקח אותו בנו ברכבו לציון רשב"י במירון. עובדיה נכנס פנימה, עמד מול קברו של התנא האלוקי, בכה והתפלל, ולבסוף הכריז: "רבי שמעון, אני שלך! אני עבד עולם לך ולכל מי שבא להשתטח כאן על ציונך. אני נשאר פה לתמיד, ואתה עשה בשמיים כל מה שאפשר".

אחרי נדרו הרגיש עובדיה טוב יותר. כאביו פחתו. הייתה לו תחושה שהוא עומד להיוושע. הוא נשאר ללון במירון ומאותו יום הקדיש את עצמו למען המקום הקדוש. כמעט שלא עזב את השטח, רק כאשר היה מוכרח. עברו שבועיים, עברו שבועיים נוספים ומצבו רק הלך והוטב.

באחת הפעמים הנדירות שהגיע למרכז הארץ, היה עליו לבוא לבית החולים כדי לבחון את מצב הגידול. הרופאים נדהמו לגלות שהגידול פשוט נעלם ואיננו. כעבור תקופה נוספת קראו לו שוב לבוא לבית החולים, שם חיכו לו עשרים וחמישה פרופסורים ומדענים בעלי שם מכמה מדינות. הם בדקו אותו מכל זווית אפשרית ולא הצליחו להבין מה אירע.

מאז עברו שתים עשרה שנה. עובדיה חבה יושב במירון, ישן בקרוון נייד ומתארח אצל שכנים טובים. הוא לא עוזב את השטח ומשתדל לתת אוכל ושתייה למתפללים שמגיעים למקום. בתחילה היה לו מקום קטן, שבו חילק מעט כיבוד ושתייה, ולאחר זמן מה קיבל מאחד מאנשי המושב לול עופות, אותו הפך למטבח שיכול לספק ארוחות ענק למתפללים. בנוסף לכך הוא עושה כל שביכולתו כדי לסייע, מנקה ומסדר את המקום ודואג לרווחת המתפללים. דמותו הקורנת, זקנו הארוך והלבן והכיפה הבוכרית שלראשו הם סימני ההיכר שלו.

כאשר נשאל במשך השנים מדוע הוא מתנהג כעבד בהיכלו של רבי שמעון, המוסר את כל נפשו וזמנו למען הציון הקדוש, גילה טפח מסודו. ורק לאחרונה, בערב פסח תשע"ה, סיפר את סיפורו המלא המופיע כאן. 

על פי כתבה של דוד שוקרון במגזין הנסים 'אור רשב"י'

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם:  odedm@neto.net.il