חיים זיסוביץ
חיים זיסוביץעופר עמרם

השאלה הזאת נשמעת לי מסוג השאלות שאסור לשאול, כמו השאלה האם מותר לפגוע בחפים מפשע.  

את התשובה לשאלה הזאת ניסחו כבר חז"ל בכמה הזדמנויות. תשובה א': "אם אין דרך ארץ – אין תורה". תשובה ב': "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים". ותשובה ג': "כל המלבין פני חברו ברבים, כאילו שופך דמים". ואיני בטוח מה היה חמור ממה: סילוק הבוגרות מהטקס במהלכו או בסיומו, או דבריו של ראש האולפנה לבנות שנעלבו, שהן מהוות "כישלון יומיומי של האולפנה".

מתיאור האירוע בתקשורת לא ברור על שום מה ננזפו הבוגרות, אם על שום מדי הצבא או בשל המכנסיים. לא ברור גם אם סולקו בעיצומו של הטקס או שרק ננזפו ונדרשו לא לשוב עוד למקום. כך או כך, הלבנת הפנים הייתה וגם חילול השם נגרם.

אני מבקש לספר על מעשה דומה שקרה לי לפני כמה עשרות שנים. מצאו את ההבדלים. הגענו אז, ארוסתי שהייתה חיילת משוחררת ואני, למשרדו של הרב הראשי של פרדס חנה, הרב חיים לוין זצ"ל, להירשם לנישואין. ארוסתי הגיעה מהקיבוץ השכן שבו התגוררה במכנסי ג'ינס, ולכן העדפנו שנינו שתמתין בחוץ. כשנכנסתי אל הרב, שאל אותי הרב לוין: "והיכן הכלה?". התנצלתי והסברתי שהיא במכנסיים ולכן היא בחוץ. הרב לוין זינק ממקומו, יצא בעצמו לחדר ההמתנה ובמאור פנים הזמין אותה להיכנס לחדרו.

כך נוהג בן תורה. כך נוהג רב החרד לכבוד הבריות לא פחות משהוא חרד לדקדוקי ההלכה והמנהג.

לעולם לא נשכח את אצילותו של הרב חיים לוין זצ"ל. גם החיילות שסולקו מהטקס לעולם לא ישכחו את גסות הרוח במוסד החינוכי בו למדו.