לקבל או להרחיק?

שרה אליאש, ממייסדי אולפת להב"ה ומרצה במכללת אורות, עונה על שאלת השבוע: בוגרות שמגיעות לאולפנה במדי צבא - לקבל או להרחיק?

בתיה לסר , י"א באייר תשע"ה

מכיוון שהשאלה היא על רקע מה שאירע באולפנת צפירה, אני מניחה כי לא ההגעה במדי צבא גרמה לתגובה הקשה, אלא העובדה שהבנות הגיעו במכנסיים.

במרבית האולפנות ישנן בוגרות שמתגייסות לצבא, ולמרות ההכוונה לשירות לאומי הן מקבלות ליווי, הדרכה וברכת הדרך. הגעתן ביום הזיכרון לאולפנה היא אות לתחושת השייכות ולקשר, ואי אפשר לפסול - במיוחד ביום זה - את גאוותן במדי צה"ל.

אבל כאן התנגש ערך אחר. כשמחנכים תלמידות רבות, קיים לא פעם מתח בין שמירת הגבולות של הכלל לעומת היחס המקרב לפרט. ניתן לומר שלגבי כל תלמידה כמעט תמיד ישפיע יותר היחס המקרב. ועם זאת, לגבי הכלל קיים כמעט תמיד הצורך בהצבת גבולות. איתרע מזלו של החינוך לצניעות, והוא מתנגש תמיד עם הגבולות הנחוצים בחינוך, גם כשאין להם אופי הלכתי.

אני סבורה שהרחקה כזו היא טעות, אבל העליהום על האולפנה הוא טעות גדולה יותר. כולנו, מחנכים והורים, עושים טעויות חינוכיות. במיוחד כשמדובר בחציית גבולות, לא פעם כשנזפתי בבת על הופעתה, חשתי בלב כבד כי הפסדתי אותה לטובת שמירה על הגבולות. 

אני רוצה לחדד כאן נקודה נוספת שנעלמת מתחת להררי המילים: אולפנות אינטגרטיביות מוקפות במתחרות סלקטיביות המתהדרות בתואר "תורניות". כדי לשמור על רמה תורנית ולימודית, מבקשת האולפנה האינטגרטיבית למשוך אליה תלמידות מבתים שנחשבים תורניים יותר, לצד קליטת בנות משכבות אחרות בציבור שאף הן מעוניינות בחינוך הזה.

החשש של מה יגידו ההורים על כך שיש בוגרות שמתהלכות ר"ל במכנסיים והתחרות התורנית גורמים לא פעם ללחץ שמעוות את השיפוט. לא מעט הורים אשר מגנים את ראש האולפנה, לא היו שולחים בנותיהם למקום שבו לא ברורה ההקפדה על גבולות הלבוש.

בעולם הפרוץ של היום קשה מאוד לחנך לגבולות, וצריך להוקיר את המחנכים על מאמציהם. צריך לשמוח בתלמידות שבאות ופוקדות את האולפנה לאחר סיום לימודיהן, להוקיר את העובדה שביום כה משמעותי זו בחירתן. אפשר לבקש מהן עוד בכיתה י"ב, שבהגיען לאולפנה יכבדו את אופיו של המקום, ובכך אני מאמינה תיפתר הדילמה הזאת שיצאה מפרופורציה.