1. בסוף השבוע הצהיר יו"ר "יש עתיד" יאיר לפיד כי יעתור לבג"ץ בעקבות הכוונה למנות את יעקב ליצמן לסגן שר הבריאות שישמש בפועל שר הבריאות.
עצם הטענה של לפיד, שמן הראוי שבראש משרד יעמוד שר, היא טענה שאפשר בהחלט לשמוע. יש בטח גם לא מעט שיסכימו איתו (למרות שאני לא בטוח שזה קריטי). יש גם משהו קצת פתטי בהתעקשות של יהדות התורה לא לשבת סביב שולחן הממשלה "דה יורה", בשעה שאת מחסום הניהול "דה פקטו" הם כבר עברו.
אבל הבעיה היא לא כאן.
הבעיה מתחילה כששוב פוליטיקאים זונחים את המגרש שבו הם אמורים לנסות ולהשפיע (הכנסת והממשלה) והולכים לבכות לשופטים (להגיש עתירה לבג"ץ). אם הפוליטיקאים לא יכבדו את עצמם ואת התפקיד שאליו נבחרו, אף אחד לא יעשה את זה במקומם.
2. גם הזמירות מכיוון לפיד ואחרים, על ההפקרות התקציבית ועל המיליארדים שהולכים לחרדים, מתחילות כצפוי להישמע. סך הכל מדינת ישראל היא ככל הנראה מדינה ללא הפתעות.
על מנת להכניס את הדמוגוגיה לפרופורציה כדאי לציין כמה דברים. מתוך כ-4 מיליארד שקלים שמיועדים לתקצוב דרישות החרדים, שלושה מיליארד מיועדים להשבת קצבאות הילדים לרמתן ערב קיצוצי לפיד. רוב הכסף הזה בכלל לא הולך לחרדים. חצי מיליארד שקלים נוספים מיועדים להחזרת תקציב הישיבות לגובהו המקורי, לפני שלפיד חתך אותו בכחצי.
סכום גדול יחסית מיועד לבתי הספר החרדיים, שסבלו מאפלייה תקציבית מוצהרת בתקופת לפיד-פירון. אפשר לחשוב שהאפלייה אז היתה מוצדקת ואפשר לחשוב שלא. הקטע בדמוקרטיה הוא שסדרי העדיפויות מושפעים מהשאלה מי נמצא בשלטון.
סכומים נוספים מיועדים לדרישות שגם הן לא סקטוריאליות במובהק. דוגמה: טיפולי שיניים בסל הבריאות עד גיל 18. אפשר לקבל את ההיגיון ואפשר לחלוק עליו. אבל זו לא דרישה סקטוריאלית.
3. כמה מחברי הימניים שואלים את עצמם בימים האחרונים, איזה משרד השמאלנים כן מוכנים לתת לבית היהודי. אם ביטחון לא, וחוץ לא. חינוך לא ותרבות גם כן לא, אז מה בעצם כן.
לטובתם אספר סיפור קטן:
מספרים על בחור ספרדי שהגיע לישיבה אשכנזית ורצה להתקבל. אמר לו המשגיח, "אתה בחור מוכשר מאוד, אבל אין לנו ספסל פנוי בבית המדרש". ענה הבחור, "אז אלמד בעמידה". אמר המשגיח, "גם בחדר האוכל אין מספיק אוכל גם בשבילך". ענה הבחור "אביא אוכל מהבית". אמר לו המשגיח, "את השיעורים בישיבה נותנים באידיש, בטח לא תבין". ענה הבחור, "למרות שאני ספרדי אני מבין אידיש". נאנח המשגיח ואמר, "אידיש אתה אולי מבין. עברית אתה כנראה לא מבין".
עכשיו הבנתם?
4. לשלוש המפלגות שעדיין לא חתמו על ההסכם הקואליציוני מומלץ ללמוד משהו מיהדות התורה וההסכם הקואליציוני מרובה הסעיפים עליו חתמה עם הליכוד. כל מה שרוצים שיוסכם חייב להיות כתוב במפורש בהסכם, בלי להסתמך על הסכמות מתחת לשולחן.
ביהדות התורה כבר הבינו מה שיתכן שבמפלגות אחרות עדיין לא הופנם עד הסוף. הקואליציה הבאה עלינו לטובה תהיה קואליציה לא הרבה פחות פרובלמטית מקודמתה.
יהיה בתוכה ציר מתח משמעותי מאוד ימין-שמאל בין אנשיו של כחלון ובין הבית היהודי וחלק מהליכוד. בנוסף יהיה בתוכה ציר מתח משמעותי לא פחות, אולי אפילו יותר, בנושאי דת ומדינה, בצד אחד תעמוד שוב מפלגתו של כחלון, הפעם לצד ישראל ביתנו, ובצד השני יהיו בעיקר חברי ש"ס ויהדות התורה.
שני צירי המתח הללו מבטיחים קדנציה "מעניינת" במובן הרע של המילה. אם בבית היהודי או בש"ס מחפשים הישגים של ממש זה הזמן, אחר כך כבר יהיה קשה מאוד.