לפני כ-500 שנה בנה הסולטן העותומאני סולימאן המפואר, את החומות הסובבות את העיר העתיקה של ירושלים עד ימינו.
הליכה על טיילת החומות מזמנת נקודות מבט לא שגרתיות לעבר ירושלים שבתוך החומות ומחוצה להן, העיר הישנה מול החדשה: מסלול הליכה ייחודי אל שרידי העבר ותהליכי ההווה.
ממרומי החומה נפרשים נופים ואתרים מרתקים המרכיבים יחדיו את הפסיפס הייחודי של ירושלים: מצודת דוד, הרובע הארמני, גיא בן הינום ובריכת הסולטן, השכונות ימין משה, משכנות שאננים ומוסררה, מנזרים וכנסיות ולהן גינות ירק ציוריות, בתי ספר וחצרות פרטיות, שווקי שער שכם התוססים, סמטאות הרובע היהודי, חפירות הכותל הדרומי והר הבית, הר הזיתים והר הצופים.
מסלולי הסיור:
המסלול עובר לאורך רוב החומה (למעט אזור הר הבית), והוא מחולק לשניים: הקטע הצפוני – משער יפו, דרך השער החדש, שער שכם, שער הפרחים ועד שער האריות. הקטע הדרומי – משער יפו עד שער ציון (עם אפשרות להגיע עד שער האשפות).המסלולים אינם מונגשים לבעלי מוגבלויות ולעגלות. ילדים קטנים עדיף לשאת במנשא.משך הסיור: כשעה.
סיפורי יום ירושלים על החומות:
בהליכה על החומה משער יפו לכיוון צפון, נשקף מסלול פחות ידוע המציג את קו התפר ההיסטורי לכל אורכו, "שטח ההפקר" שהיה בין החומות לבין בתי העיר החדשה.
לאחר מלחמת העצמאות ונפילת העיר העתיקה בידי הלגיון הירדני, נקבע הגבול בין ירדן לבין ישראל סמוך לחומות, עליהן נצבו חיילי הלגיון. קו הגבול חצה את ירושלים 19 שנים, עד מלחמת ששת הימים.
שכונת ימין משה וממילא שהיו סמוכות לגבול התרוקנו מיושביהן בעקבות המלחמה, ואחריה התיישבו בהן עולים חדשים, שחיו בסכנה תמידית בשל הצלפים הירדנים אשר איימו על חייהם ממרומי החומה.
נעבור מעל בית הספר ”האחים“, קולג‘ דה-פריר, בו לומדים תלמידים מוסלמים ונוצרים. בתקופת העיר החצויה ”התעופפו“ כדורים ממגרש הכדורסל של בית הספר אל מעבר לחומה, אל שטח ההפקר, לצערם של התלמידים. בדצמבר 1965 ביקש נציג האו“ם מהנציג הישראלי בוועדת שביתת הנשק להשיב לתלמידים את הכדורים האבודים – כמתנת חג מולד. ישראל נענתה לבקשה (בין היתר, מתוך עניין מודיעיני), ובטקס חגיגי הושבו לתלמידי בית הספר עשרים ושמונה כדורים משטח ההפקר...
בפינת החומה תצפית לצד מערב. מולנו רחוב יפו ומימינו מבנה בעל חזית מעוגלת – המבנה ההיסטורי של עיריית ירושלים, אשר נבנה בתקופת המנדט. טדי קולק שנבחר לראשות העיר ב-1964 סירב להעביר את בית העירייה למיקום אחר בטענה שתפקידו להיות בקו אחד עם האוכלוסייה. על קירות הבניין נראות עד היום צלקות ירי הצלפים הירדנים. שנתיים אחר כך זכה טדי לצעוד אל תוך חומות העיר.
בקרבת השער החדש, מחוץ לחומות ומעבר לכביש, נראה מבנה בעל סימטריה קלאסית ותריסי תכלת - זהו בית החולים הצרפתי סן לואי שהוקם בסוף המאה ה-19. מימינו, במורד הרחוב, אכסניית נוטרדאם, ועליה בולטים שני מגדלונים, פסל של מריה ודגל הוותיקן. המבנה נפגע קשה במלחמת העצמאות, ולאחריה שימש עמדה צבאית של ישראל.
למי שלא הכיר את המציאות קודם לשנת 1967 קשה לקלוט שהכביש המפריד בין החומה לבין בית החולים שמעבר לכביש היה עד אז קו הגבול.
בתקופת "העיר החצויה" איבד אחד מחולי בית החולים את שיניו התותבות כשנפלו דרך החלון. לחילוץ השיניים (מוצר יקר אז) נדרשו תיאומים מורכבים באמצעות כוחות האו"ם, שגם ליוו את הנזירה שהתנדבה לחלץ את השיניים האבודות מבין גדרות התיל.
בהמשך הדרך נגיע אל מול גגותיה האדומים של שכונת מוסררה. מזרחית לשכונה ניתן לראות את מגדל הפעמונים בעל ארבעת הצריחים של קתדרלת סנט ג‘ורג‘ האנגליקנית. מימינה מבנה עם גג אדום ומאחוריו מבנה אפור מפואר, זהו המנזר הדומיניקני ”סנט אטיין“.
ברקע ולכיוון צפון: שכונת הגבעה הצרפתית, מימין לה בית חולים הדסה ובנייני האוניברסיטה העברית. על מורדותיו של הר הצופים בולט מבנה האוניברסיטה המורמונית בעל הקשתות, ומימין לו בית החולים ”אוגוסטה ויקטוריה“. על פסגת הר הזיתים ניצב מגדל הפעמונים של כנסיית העלייה הרוסית.
ממרום החומה נראה שער שכם במלוא הדרו. זהו שער מרכזי בחומה ופניו צפונה, לשכם ולדמשק. באנגלית הוא נקרא שער דמשק ובערבית - ”באב אל-עמוד“ בשל העמוד שעמד במרכז רחבת השער בימים עברו. עיטורים דמויי טורבן מעטרים את השער. מימין נגלית כיפת הסלע המוזהבת ומימינה הכיפה הכהה של מסגד אל-אקצא.
מהרחבה הצופה אל הרובע המוסלמי מבט ייחודי אל הרחוב היוצא משער שכם אל תוך הרובע המוסלמי. הרחוב מתפצל לשני רחובות ראשיים המשמרים את תוואי הרחובות של ירושלים הרומית: הימני הוא רחוב ח‘אן א-זית - בית הבד, והשמאלי רחוב אל-ואד - הגיא. שניהם רחובות מסחר החוצים את העיר מצפון לדרום.
כ-200 מ' צפונית לשער שכם, מתחת לחומה, נחשפה בתחילת המאה ה-19 מערה מלאכותית גדולת ממדים ומרשימה אשר הייתה לפנים מחצבה עתיקה. זוהי "מערת צדקיהו". אבניה שימשו כל הנראה לבניית בית שני ע"י הורדוס, ולבניית מגדל השעון שהתנוסס בעבר מעל שער יפו. הביקור במערה הינו הרפתקה בסגנון אינדיאנה ג'ונס, הצצה אל ימים עתיקים ובנאים סודיים. ניתן לרדת מהחומה בשער שכם להיכנס לביקור בירושלים התת קרקעית והנסתרת מהעין.
בסיום הביקור במערה ניתן לעלות שוב על החומה ולהמשיך עד לשער האריות או לחזור רגלית לאורך גן לאומי סובב חומות עד לשער יפו.
אם החלטתם להמשיך על החומות עד לשער האריות תזכו גם בהצצה מגבוה אל רח' סולטאן סולימאן, אל גן הקבר ואכסניית פאולוס, ששימשה את הממשל הצבאי הבריטי עד שחזרה לייעודה המקורי. בקרבתה נמצא ביה"ס "שמידט" לבנות.
המשך הסיור לוקח אותנו אל מעל לשער הפרחים, שהיה במקור פשפש קטן בחומת העיר. שמו קשור באמונה מוסלמית על תחיית המתים העתידה להתרחש בגבעה ממול, או אולי בעיטורי הרוזטה שעליו. ניתן לרדת כאן ולבקר במוזיאון רוקפלר הסמוך, אולם אין אפשרות לעלות שוב ולהמשיך בסיור לכיוון שער האריות.
הפינה הצפון מזרחית של החומה נקראת "מגדל החסידה". מכאן יש תצפית טובה לכיוון מוזיאון רוקפלר, הר הזיתים ועליו האוניברסיטה העברית, אוגוסטה ויקטוריה וכנסיית העלייה הרוסית. ההדרכה הקולית נותנת מידע רחב על הר הזיתים שלפנינו, ובהחלט מומלץ להוריד אותה מראש למכשירי הטלפון הניידים.
לאחר ההסבר והתצפית נמשיך אל שער האריות, השער המזרחי היחידי הפתוח בחומת העיר.
בכ''ח באייר תשכ''ז - 7 ביוני 1967 פרצו כוחות הצנחנים דרך שער האריות, וכוחות חטיבת ירושלים דרך שער האשפות ושחררו את העיר העתיקה. בכך תמו 19 שנות חלוקה פיזית של העיר. מכאן ניתן להמשיך ברגל דרך הויה דולורוזה לתוך שווקי העיר העתיקה ואל רחבת הכותל, או שער יפו.
הטקסט מבוסס על ההדרכה הקולית החינמית מאפליקציית: סיורים קוליים בירושלים.
איך מגיעים?
בדומה לערים היסטוריות אחרות בעולם סגורה גם העיר העתיקה של ירושלים לרכבים פרטיים. ניתן להשאיר את הרכב בתשלום בתעריף יומי בחניון מתחם התחנה הראשונה ולהגיע עד לשער האשפות בשאטל החדש "חופשי לעיר העתיקה".
מהשער ורחבת הכותל ניתן להגיע רגלית אל רחבת שער יפו, במעלה הרובע היהודי שהיה במצור במשך למעלה מחצי שנה עד לנפילתו ב-1948. העלייה לשתי הטיילות מתבצעת מרחבה זו.
לרגל יום ירושלים תהיה טיילת החומות הדרומית פתוחה במוצ"ש, ,16.5.15 עד השעה 22:00 וביום א', 17.5.15
טיילת דרומית 22:00-09:00, טיילת צפונית 17:00-09:00, מערת צדקיהו 17:00-09:00