לפני כארבעים שנה, היה הספר אבא גוריו של אונורה דה בלזאק, ספר חובה לבחינות הבגרות. סיפור אנושי, לבבי, אב מזדקן שילדיו מרוששים אותו מנכסיו עד שהוא מת עירום וחסר הכל.
עכשיו, החליט התיאטרון הלאומי הבימה, להעלות את הסיפור שהוא בעצם כהגדרת יוצרו " קומדיה אנושית" על קרשי הבמה.
צריך להבין ולהכיר את הרקע לכתבית המחזה. אנדרה מורואה, הסופר הצרפתי-יהודי, מספר שכל שנותיו של בלזאק עד סמוך לכתיבת רומן זה, על רקע המשטרים המתחלפים מאז קץ המהפכה הצרפתית – עלייתו ונפילתו של נפוליאון, שובו של בית בורבון לשלטון, ואחר-כך המונרכיה של יולי 1830 - היו שנות טלטלה מתמשכות: החל בשינויים ומעברים בחיי המשפחה, פנימיות ובתי ספר שלא רווה בהם נחת, ומחנכים שלא רוו נחת ממנו, וכלה בניסיונות כתיבה (בשם בדוי), שלא צלחו, לצד עסקים כושלים, מו"לות, בית-דפוס ובית יציקה לאותיות, ומעל לכול חובות כבדים מנשוא, חובות ונושים שהיו לחלק בלתי נפרד ממסכת חייו של בלזאק.
המחזה היפה והמושך הזה, מבוסס על הספר "אבא גוריו שהוא למעשה, מלודרמה קלאסית המבוססת על אחת מיצירות המופת הנודעות בספרות העולמית, ועוסקת בנושא החברתי הרלוונטי לימינו – הפער הגדול והמתח בין עשירים לעניים.
בפנסיון של הגברת ווקאר, בשיפולי רחוב נב סנט ז'נבייב בפאריס, מתגוררים שבעה דיירים המהווים מיקרוקוסמוס של פאריס השסועה של המאה ה-19. המחזה בוחן את ערכי החברה בה שחיתות, כסף וטיפוס בסולם החברתי עולים על ערכי מוסר, חמלה ומשפחה.
השחקן הראשי (אבא גוריו) הוא יעקב כהן המושלם, המגיש לפני קהל הצופים, ביצוע וירטואוזי כובש ומשכנע, ממנו ניבטת דמותו , הן כאופה בעברו המריח את ריח הלחם ומאפה הקמח השונים והן בעת דעיכתו עם השנים.
המשחק, הבימוי, התפאורה משווים לתקופה נופך מיוחד משלו ומביאים אותנו בסופו של דבר להבנת יתר של הפסוק מפרשת קדושים " איש אמו ואביו תראו". לוואי ובנותיו של "אבא גוריו" היו נוהגות כך. מחנך, מעניין ומושקע.
משך ההצגה: כשעתיים כולל הפסקה.