ירושת נביאי ישראל
אורי אליצור היה מבכירי הכותבים והפובליציסטים בישראל. עם זאת, כל ניסיון להנציח את זכרו כ'עיתונאי' בלבד ממעט את דמותו משום שאורי היה הרבה יותר מזה. הוא היה איש אשכולות ותלמיד חכם, אדם של חיבורים ונציג מובהק של הציונות הדתית הממזגת למקשה אחת את אהבת ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל.
אורי ראה בתקומת עמנו נס אמתי והתפעם ממנה בכל יום מחדש. הוא חי את ההיסטוריה היהודית והאמין כי אנו יוצקים במו ידינו חוליות חדשות בשרשרת הדורות של עם עתיק יומין, אשר קם לתחייה בארץ חמדת אבות. כי שלחם למען המדינה במלחמת ששת הימים, בקרבות התשה ובצליחת התעלה במלחמת יום הכיפורים, אורי ידע שקיומה של ישראל אינו דבר מובן מאליו. עלינו לחזק בהתמדה את תודעת זכותנו על הארץ, לבצר את כוחה של המדינה לבנותה ולהפריחה.
האמונה העזה בצדקת דרכה של הציונות ליוותה את אורי בעבודתו העיתונאית, שבה ראה שליחות ממדרגה ראשונה. כתיבתו הבהירה, הרהוטה, העמוקה והנוקבת ייצגה הכרה לאומית מצוקה שבמרכזה מדינת ישראל כראשית צמיחת גאולתנו. הוא הפגין יושר אינטלקטואלי ולא חשש להביע דעות עצמאיות גם נוכח זרם הפוך ומגמתי באמצעי התקשורת. בהלווייתו ציטטתי את דברי זאב ז'בוטינסקי שכה יאים לו: "מלאכת הפובליציסטיקה היא ירושת נביאי ישראל". כשרונו של אורי, שהעמיק לראות והשכיל לחזות פני עתיד, היה מתת ייחודי.
בתקופת כהונתי הראשונה כראש ממשלת ישראל שימש אורי, לבקשתי, כראש לשכתי. נהגתי להתייעץ אתו בנושאים שונים, מתוך אמון וידידות קרובה. ידעתי שתמיד אקבל עצה אמתית וכנה, כי אורי ניחן בעצמאות מחשבתית מוחלטת ופיו וליבו היו שווים. הוא מילא את תפקידו בנאמנות רבה והותיר רושם על כל באי הלשכה, שמצאו לפניהם אדם סבלני וסובלני, צנוע, מאיר פנים וקשוב לזולת.
אני זוכר את אורי באהבה ובגעגועים. כתיבתו חסרה לי ודמותו עומדת לנגד עיניי. נחמתנו על לכתו בטרם עת טמונה במשפחה היפה והענפה שהעמיד, כמו גם בכתביו מאירי העיניים שיש בהם כדי לחזק את האמונה בנצח ישראל.
מתוך ההקדמה לספר חדש של מאמריו של אורי 'בדעה צלולה' שיצא לאור
אירוע לזכרו של אורי אליצור יתקיים ביום ראשון הקרוב בישוב עפרה בשעה 18:30 ויועבר בשידור וידאו חי בערוץ 7.