1. הבוקר עוד חלמו בבית היהודי על הסכם עם הליכוד תוך שעות ספורות. אז עוד האמינו בבית היהודי כי בליכוד יתנו להם תפקיד סגן שר במשרד המשפטים הכולל אחריות על בתי הדין ועל נושא הגיור, וכך יצאו מהעימות על תיק הדתות ורבע תאוותם בידם. גם זה משהו, לא?
בצהריים כבר התברר שגם בנושא הזה נכנע הליכוד לש"ס. לא רק שהבית היהודי לא יקבל דריסת רגל בבתי הדין, אלו יועברו לש"ס במסגרת העברת בתי הדין הרבניים ממשרד המשפטים למשרד לשירותי הדת. המשמעות: שליטה חרדית מוחלטת בבתי הדין ובמינוי הדיינים, ללא כל דריסת רגל, ולו סמלית, לציונות הדתית.
2. וכך, מאחז אחרי מאחז, הסכם קואליציוני אחרי הסכם קואליציוני, מבהירים בליכוד היטב לבית היהודי את מה שהיה ברור לכל בר דעת עוד לפני הבחירות. מבחינת הליכוד הבית היהודי היא לא השותפה הטבעית אלא הסרח העודף.
ההצעה שהונחה הערב באופן פומבי מכיוון הליכוד לבית היהודי משמעותה פשוטה: אנחנו דורשים כניעה ללא תנאי.
בעוד לפני הבחירות הובטח לבנט תיק הביטחון, כעת "מוכנים" בליכוד לתת לו את תפקיד סגן שר הביטחון, תפקיד חסר כל משמעות. גם האמירה לפיה הוא יהיה אחראי למנהל האזרחי היא אמירה ריקה מתוכן. המנהל האזרחי כפוף בשרשרת הפיקוד לרמטכ"ל והוא בתורו לשר הביטחון. את החשבון תעשו כבר לבד.
דוגמה נוספת להבטחה ריקה מתוכן היא הכפפת החטיבה להתיישבות למשרד החקלאות. רק מי שלא היה בארץ בשנה האחרונה יכול לחשוב שיש משמעות להבטחה הזו. מי שכן היה כאן יודע שהיועץ המשפטי לממשלה כבר הפך את החטיבה לגוף חסר משמעות. את מה שהיה יכול לשדרג את תיק החקלאות, את תיק הנגב והגליל, מכר נתניהו לש"ס בפרוטות, תמורת כלום.
3. להגיד עוד פעם "אמרנו לכם", ולהזכיר את הבטחות נתניהו מלפני הבחירות, זה באמת מיותר. אין ספק שהתיעוב כלפי בנט אצל נתניהו וסביבתו חזק מכל שיקול פוליטי, ולאמוציות אישיות יש משקל גבוה כפי שניתן היה כבר לראות מוקדם יותר היום עם ליברמן.
השאלה כרגע היא, איזה קלפים עוד נותרו בידי הבית היהודי. למעשה, הקלף היחיד הוא האיום בהישארות מחוץ לקואליציה, קלף חלש לאור האלטרנטיבה שהיא ממשלה בראשות הרצוג (זמן לממשלת אחדות בראשות נתניהו כבר אין).
תרשו לי לשער שאיומים ברוח הזו יצאו מכיוונו של בנט בהמשך הלילה ומחר בבוקר, אולם השאלה הגדולה היא האם הוא יהיה מסוגל לעמוד מאחוריהם גם מחר בערב ומחרתיים בבוקר. אם בסביבת נתניהו יבינו שבנט איננו רציני באיומיו התוצאה עבור הבית היהודי תהיה עגומה, ושום חיוכים במעמד חתימת ההסכם הקואליציוני לא יחפו על כך.
מנגד, אם בנט ישדר נחישות, יש עדיין בידי הליכוד כמה תיקים ונושאים עקרוניים שבהם ניתן לפצות את הבית היהודי ולהעניק לו מוצא של כבוד, שיהפוך את כניסתו לממשלה לראויה גם בעיני מצביעיו.