מסע בעקבות אבא - ביקורת ספר

 'שמונה דקות אור',

ליהרז טויטו (פרומן),

ידיעות ספרים,

325 עמ'

נעה התאלמנה לפני חמישה חודשים. היומיום שהיה לה במשך ארבעים שנה משתנה לבלי הכר, כמעט מתהפך. לנעה ולבעלה, הרב יהושע חי שלום, נולדו במהלך השנים עשרה ילדים. נעה גם עבדה כל השנים האלה בהוראה במשרה מלאה והיא גם עוסקת באמנות.

אבל כל אלה לא מנעו ממנה להיות הלבנה שסביב השמש שלה, האיש שלה, שאותו אהבה ובו הייתה מאוהבת. הוא היה השמש שלה על רעיונותיו ומטרותיו, יוזמותיו וכישלונותיו, על חסרונותיו והטורדנות הכפייתית שלו.

באחד הימים חלמה נעה חלום ועוד חלום, והמסקנה משניהם הייתה שהיא צריכה להמשיך את מעשיו של בעלה בעולם. להיות הצדיק שמעלה את תפילותיהם של היחידים ושומע את בקשותיהם, ולהמשיך את התורה שלימד. כדי לקבל סמיכה לתפקיד, היא עורכת מסע רגלי בין מתנגדיו דווקא. היא בוחרת אותם אחד אחד, מתנגדים מכל הקשת, וכאלה לא חסרו, ומבקשת לקבל מהם אישור להיכנס לנעליו. בין המתנגדים: הוריה שנדמה שלא הבינו אותו בחייו, רב גדול שהיה חברותא שלו בישיבה בצעירותם, ואפילו הבן שלהם שהפך חרדי.

הסיפור מרתק וכתוב בשפה בהירה וקולחת, במינון נכון בין תיאורי טבע וחוץ לתיאורי פנים ונפש. הזוגיות של נעה ויהושע מיוחדת ויוצאת דופן במסירות ההדדית שיש בין השניים. בני הזוג מצטיירים כאנשים מיוחדים ושונים, כאלה שהעניינים הארציים לא מדברים אליהם. נעה עוד איכשהו מחוברת לעולם בחבל דק, יהושע אפילו זה לא.

כל זה יכול היה להיות ספר מעניין ומעורר מחשבה, אבל מה שמשדרג אותו בכמה חזקות הוא העובדה שהסיפור אינו בדוי אלא ביוגרפיה כמעט. נעה ויהושע הם הדסה והרב מנחם פרומן, והכותבת היא בתם. את שמות המתנגדים היא שינתה אבל לא באופן מוסתר מדי, כדי שהמבין יבין.

המחברת עושה כאן מעשה מעניין ואמיץ. היא נכנסת אל מערכת היחסים של הוריה, שהיא רואה בעין טובה אבל גם ריאלית. מבין השורות עולה נקודת המבט של הילדה, שהוריה מעולם לא היו מחוברים לכסף, להתאמת הבגדים של הילדים או לסידור או הרחבת הבית. אמה הכילה הרבה דברים באופי של אביה, אבל הילדים לא תמיד היו יכולים לשאת את יוזמות השלום ואת הדיבור עם האויב, וגם זה נמצא שם. בסופו של דבר, מרבית הילדים בנו את ביתם ביישוב, ונמצאים כשתילי זיתים סביב האם, אוהבים ומחוברים. אבל לא תמיד היה קל להיות הילדים של פרומן.

זהו ספר שעוסק באהבה ובמסירות נפש, ביוזמות ובכישלונות, בגעגוע לאהוב שאיננו ובחשבון נפש, ושכתוב מזווית מיוחדת. מומלץ מאוד. ונראה שכדאי לחכות בסבלנות לספר הבא של טויטו, שיודעת את מלאכת התיאור והכתיבה. בכל יום שיבוא.