התמונות של ישראל

"תמיד אני אומר לעצמי שבספירת העומר אעשה פה סדר", נאנח ישראל ברדוגו כשהוא יושב מול המחשב בביתו במושב צפריה ומחפש תמונה מסוימת.

כשמדובר במחשב שמכיל אינסוף תמונות מכל רחבי העולם, שאת כולן צילם ברדוגו במו ידיו, חיפוש תמונה אחת הוא בהחלט אתגר. הוא עובר בין תמונות שצילם לפיפ"א במונדיאל בברזיל ובין תמונות מכנס סיום הש"ס בדף היומי ביד אליהו, ומוצא תמונה מעל ברוקלין שכלל לא זכר את קיומה. את ספירת העומר הנוכחית, תקופה עם פחות אירועים לצילום, ברדוגו כבר לא ינצל כדי לסדר את מאגר התמונות. עדיין יש לו הרבה עבודה, כולל תערוכה שלמה שהוא עומד להשיק.

בלי מצלמה מתחת לגמרא

ישראל ברדוגו, 31, נולד במגדל העמק למשפחה חב"דית. מלבד השורשים החסידיים, יש לו ייחוס גם בענף הצילום: סבא שלו עבד בתחום, ואביו עסק בצילומי אוויר מסווגים בעת שירותו בחיל האוויר. האב אמנם פנה לשדה החינוך, בהוראת הרבי מלובביץ', אבל הגנים של הצילום המשיכו לדור הבא. ישראל המשיך את דרך אבותיו בישיבות חב"ד, בארץ ובניו יורק, אבל לעתים הניח את הגמרא ואחז במצלמה. "כשלמדתי בניו יורק התחלתי להיכנס חזק לצילום, ועבדתי עם כמה צלמים. זה היה במקביל, תוך כדי הישיבה".

איך קיבלו את זה בישיבה?

"שחררו אותי קצת, הבינו את זה. אבל זה לא היה משהו חריג מדי, לא לקחתי את זה למקומות קיצוניים. זה לא שהופעתי כל יום עם מצלמה או שהנחתי אותה מתחת לגמרא".

לאחר שחזר ארצה למגדל העמק, נוצר קשר מקצועי בין ברדוגו ובין האישיות הידועה ביותר ממקום מגוריו – הרב יצחק דוד גרוסמן. "ליוויתי את הפעילות הענפה של המוסדות של הרב גרוסמן. לא רק כצלם, התעסקתי באופן כללי עם הצד התקשורתי של המוסדות. כל התחום של התקשורת והכתיבה דיבר אליי מאוד".

נקודת ציון בקריירה הייתה בכ"ג אלול התשס"א, הידוע כ‑9.11.2011, יום קריסת מגדלי התאומים. "הייתי על מטוס בדרך לרוסיה, בשליחות מטעם חב"ד לקראת החגים. עלינו למטוס, התיישבנו בכיסאות, ואז הודיעו שהטיסה מבוטלת. פוטין סגר את המרחב האווירי. אמרתי לעצמי: אני לא חוזר הביתה בידיים ריקות. לקחתי את כל הכסף של הטיול וקניתי בדיוטי-פרי מצלמה. הגשמתי בזה חלום ישן. אחרי שקניתי ציוד מקצועי אנשים התחילו לפנות אליי יותר, ומשם ההשגחה גלגלה אותי הלאה".

וכל זה בלי ללמוד בבית ספר מקצועי?

"למדתי על בשרי. התחלתי כשהצילום היה בפילם. הייתי עושה עוד ועוד טסטים, זה עלה הון תועפות והיה צריך לחכות כמה ימים לתוצאות. למדתי בדרך הקשה. צילום זה לא דבר שנרכש. אולי את הפרקטיקה והטכניקה אפשר לרכוש, אבל להסתובב בעולם ולראות כל דבר דרך העיניים של המצלמה – גם אם היא לא נמצאת עליך פיזית – זה משהו שצריך לבוא איתך".

אז אתה מסתכל על כל דבר בעיניים של צלם?

"אני לא מאלה שמסתובבים כל היום עם המצלמה, אבל לפעמים כשאין לי מצלמה, אני רואה דברים ומרגיש שאני צריך לצלם. בשבת קורה שאני יושב בבית הכנסת, מסתכל ומרגיש שהמצלמה חסרה לי. הדברים הכי יפים הם בשבת, ובמיוחד בימים הנוראים. אני עובד עם עיתונים ברחבי העולם, וחסרים להם בדיוק החומרים האלה: קידוש, תקיעת שופר. הם מבקשים ממני לביים תמונות, ואני מסביר שאי אפשר להביא חמישים איש לבית כנסת ולביים תקיעת שופר. זה לא זה". 

מסביב לעולם בקליק אחד

היום לברדוגו יש קשרים עם ארגונים וגופי עיתונות בארץ ובעולם. הוא זכה בפרסים יוקרתיים, ביניהם פרס פוליצר הישראלי על תמונה של ירושלים בסליחות. גם תואר שזכה בו לאחרונה אצטדיון סמי עופר בחיפה – מקום שמיני בתחרות אצטדיון השנה בעולם - נזקף בין השאר לזכותו. "התמונה שהשופטים ראו הייתה שלנו, וזה השפיע מאוד".

איך הצלחת להתברג חזק בענף הצילום?

"היום סף הכניסה לתחום הצילום מאוד נמוך, אנשים קונים מצלמה ונכנסים לתחום. אבל בעבר היה יותר קשה. בתקופה שלי לא הייתה התחרות שיש היום. וכשאין תחרות, מספיק שאתה עושה עבודה טובה – וזה רץ".

את ההצלחה במישור הבינלאומי, ברדוגו חייב במידה רבה לאינטרנט. החשיפה לתמונות שלו ברשת יצרה קשרים בינו ובין לקוחות מעבר לים. "האינטרנט הביא מהפכה אדירה. מצד אחד הוא הוציא מהשוק הרבה צלמים, כי ברגע שאתה יכול לרכוש תמונה דרך המקלדת בחמישה דולרים, אתה לא צריך להזמין צלם. הייתה תקופה בארץ שכל הענף היה בסימן שאלה. מצד שני, זה מאפשר להגיע למיליוני אנשים, אנשים נחשפים אליך מכל העולם".

אז אתה מאלה שזיהו בזמן את המהפכה?

"אני מהראשונים בישראל שרכשו מצלמה דיגיטלית מקצועית. זה היה בסכום שהיה שווה לקניית רכב, 30‑40 אלף שקל אז. צלמים ותיקים ממש זלזלו בציוד הזה, לא הבינו את הערך שלו. בארץ גם לא ידעו ממש לפתח את התמונות האלו".

בשביל בורים בענייני צילום, כמוני, אפשר להסביר מה החידוש במצלמה הדיגיטלית?

"אפשר להביא עבודה הרבה יותר טובה. לא צריך להמתין לפיתוח התמונות ולהתאכזב, אתה רואה את התוצאה באופן מיידי ואם משהו חסר אתה משלים. כשאתה מבצע פרויקט אתה לא לוקח עוד יום ספייר, אתה מקבל את העבודה במהירות, וגם הלקוח נמצא לידך ומאשר לך במקום את התמונות. בהתחלה גם אני לא לגמרי האמנתי בזה, והמשכתי במקביל עם הציוד הישן. אבל היה לי פור על הצלמים האחרים, אלה שהתייחסו למצלמה הדיגיטלית כגימיק. מי שלא הבין ולא התקדם עם הטכנולוגיה חטף סטירת לחי רצינית".

הסינים השתגעו

הקריירה של ברדוגו נסקה, במלוא מובן המילה, כשנחשף לענף הצילום מהאוויר. "משלחת אחת באה לרב גרוסמן במסוק. כשהם נכנסו לארוחת צהריים, ביקשתי מהטייס שיעשה לי סיבוב מעל מגדל העמק. בדקה הראשונה פחדתי, אבל מהר מאוד נשאבתי לזה. זאת פרספקטיבה אחרת, זה מבט אחר, לצלם מנקודת המבט של הקדוש ברוך הוא. תאר לך מה זה לצלם גשם כשהוא מתחתיך", אומר ברדוגו ומציג צילומים שלו מהסופה הגדולה של החורף האחרון, כשכולם הסתגרו בבית והוא טס לצלם בעין הסערה.

מה היתרון המשמעותי של צילום מהאוויר?

"בילדותי קראתי בספר צילום טיפ: כשאתה מגיע למגדל אייפל בפריז, זכור שמיליון צלמים צילמו את המקום הזה לפניך, ואתה צריך להביא תמונה שאף אחד לא ראה. אני לוקח את הטיפ הזה איתי, ובכל מקום שאליו אני מגיע, אני מחפש את הזווית הלא מוכרת. מהאוויר זה הרבה יותר אפשרי".

כשאתה על האדמה אין לך יותר שליטה בזווית הצילום מאשר מלמעלה?

כדי להדגים את מרחב האפשרויות האווירי, ברדוגו מציג לי תמונות שצילם מעל קבר שמואל הנביא. בחלק מהתמונות מופיע הכפר שמאחורי הקבר, ובחלק לא. "לא רציתי כפר ערבי מאחורי הקבר, אז ירדתי עם המסוק קצת יותר נמוך, שהקבר יסתיר את הכפר. אנשים לא מזהים איפה התמונה הזאת, כי שיניתי את קו הרקע שממנו מצלמים את הקבר בדרך כלל. צילמתי בניו יורק אנשים שגרו באותו בית במשך שנים, ולא האמינו שהים נמצא ממש מאחורי הבית שלהם. בכלל, כשאני מעלה אנשים על מסוק – הם לא מזהים אפילו את הבית שלהם".

כיום ברדוגו עומד בראש חברת 'ישראל באוויר', שמפעילה טיסות מסוק בשמי הארץ, לאו דווקא לצורכי צילום. "אנחנו לוקחים אנשים מחוץ לארץ, למשל, ועושים להם סיור מלמעלה בכל הארץ". על מסך המחשב מוצגים בצילום וידאו אנשי חברת 'ברייט פוד' הסינית שקנתה את 'תנובה', כשהם חגים מעל צוק הארבל ונהנים מכל רגע. "עשינו להם יום כיף, הם השתגעו".

אחד הימים העמוסים בחברה הוא ל"ג בעומר. "זה יום שעובדים בו מסביב לשעון, במשמרות. מסדרים מקומות לינה בצפון כדי שלטייסים תהיינה מספיק שעות שינה, מסדרים מיכליות דלק בצפון, ויש ממש רכבת אווירית. אנשים שהזמן שלהם יקר מגיעים מכל העולם לארבע שעות. אנחנו אוספים אותם מנתב"ג, הם מגיעים, נוגעים בציון הקדוש, אומרים תפילה קצרה וטסים בחזרה לחו"ל".

לרחף מעל ההיסטוריה

בימים אלה יוצאת לדרך התערוכה של ברדוגו 'ארץ ושמים' - צילומי אוויר נבחרים בארץ ישראל. בקרוב היא תצא למסע בין הקהילות היהודיות ברחבי תבל כדי לחזק אצלן את הקשר לישראל, ביוזמה ובחסות של הקונגרס היהודי הישראלי. "התערוכה נולדה כשפגשתי את מישל גור אריה, מנכ"ל הקונגרס היהודי הישראלי. פגשתי אותו כשצילמתי בעצרת בפריז אחרי הטבח במרכול הכשר. הקונגרס עושה עבודה חזקה מאוד בקרב הקהילות היהודיות בחו"ל כדי לחזק את הקשר שלהן לעם היושב בציון. הוא רצה להרים את הפרויקט הזה מתוך ידיעה שאין כמו תמונות, זה הדבר שהכי מחבר לארץ.

"אישה אחת בלונדון הסתכלה על תמונה שלי ושאלה: "זה מצדה? פה קרה הכול?" והיא עמדה והתרגשה מול תמונה של מצדה. זה עשה לי את היום, כי זה מה שאני מרגיש במקומות האלה, אני חווה אותם בצורה היסטורית עמוקה מאוד. מקום שקרה בו משהו בתולדות העם, ואתה נמצא מעליו, זה משהו גדול".

היית בפריז וגם ברומא – למה אין מקום כמו ארץ ישראל, מבחינת הצילומים?

"ארץ ישראל שונה ומיוחדת. רק בשנים האחרונות קלטתי שתוך שעה אחת של טיסה, אתה עובר בין מדבר, ים, הרים מושלגים, מכתש. אין חבל ארץ בעולם שהוא כל כך עשיר, עם כל תנאי האקלים, עם כל כך הרבה מינים של בעלי חיים. הסתובבתי באפריקה, הייתי באמזונס, אבל חבל הארץ הזה הוא כל כך מדהים. פתאום אתה מבין על מה אנשים נלחמו אלפי שנים, מבין שזאת הארץ שלנו".

אגב, זה נכון שאתה לא מצלם מעל יהודה ושומרון?

"ביהודה ושומרון יש בעיה לצלם, אסור לצלם עם מסוק אזרחי 3.5 קילומטר מהגדר, מבחינת החוק. אתה פגיע לפעילות עוינת מהקרקע. אולי במטוסים אפשר לצלם, אבל הם טסים גבוה מאוד וזה לא פרקטי. בחברון ביקשתי כבר כמה וכמה פעמים אישורים חריגים, ולצערי לא קיבלתי".

שליח חב"ד לכיכר רבין

כשאני שואל את ברדוגו על המשפחה, הוא נאנח קלות ומספר על חלומו להקדיש יותר זמן למשפחתו. משפחתו כוללת את אשתו רוז, בת כפר חב"ד במקור, ואת בנו, שצפוי להפוך בקרוב לאח גדול. "העיסוק העיקרי של אשתי הוא להגיע למחשב בשלוש לפנות בוקר, כשאני מתלבט בין שתי תמונות, ולהכריע. אני יושב על זה חצי שעה, ולה לוקח עשר שניות".

אי אפשר להתעלם מהזיקה של משפחת ברדוגו לחב"ד, בייחוד כשישראל נחשפת שוב לעשייה הענפה של חב"ד בעולם, בעקבות הפעילות בקרב נפגעי הרעש בנפאל. "הבית שלנו בצפריה קרוב מאוד לכפר חב"ד, וההורים של אשתי גרים שם. אנחנו מגיעים לשם לעתים קרובות. אני קרוב מאוד לרבי ולמשנתו, ומלווה את הפעילות של חב"ד בכל העולם. שלוחי חב"ד בעולם זה הרבה מעבר לכמה שורות שאני יכול להגיד עליהם. אלה אנשים שדואגים לעם היהודי, מוסרים את כל החיים שלהם בשביל זה. כמו שהרבי מלובביץ' ביקש, מאירים את העולם".

גם אתה רואה את העבודה שלך כשליחות?

"זה לא אותו דבר, צריך לשמור על פרופורציות, אבל אני חושב שלכל יהודי יש שליחות בעולם", אומר ברדוגו, ומוציא מהארון את הספר האחרון מתוך סדרת 'ילדים בשליחות'. זהו אחד מהפרויקטים הרבים שלו עם חסידות חב"ד, שמפגיש את הילדים עם חייהם של "מוטי מפרגוואי", "שיינה מנורבגיה" ועוד בני ובנות שליחים, דרך תמונות מהמדינות השונות. אבל הדוגמה הבולטת האחרונה לשליחות שלו באה דווקא מהמישור הפוליטי: עצרת הימין בכיכר רבין. העצרת שמארגניה עשו הכול כדי להטות את הכף ימינה רגע לפני הבחירות, אבל לא יכלו להוכיח בכלי התקשורת את כמות האנשים בכיכר. עד שברדוגו נכנס לתמונה.

"באותו יום הייתי בכלל בקונגרס העולמי של יהודי בוכרה, עם נשיא המדינה ולב לבייב. אני רואה דיווחים על 8,000 איש בכיכר, ומבין שחייבים לעשות משהו. מיד הרמנו מסוק. הייתה לנו בעיה, כי ראש הממשלה היה שם ואסור לרחף מעליו, אז המתנו בסמוך וברגע שהוא יצא – הגענו עם המסוק וצילמנו מלמעלה. דאגנו לשחרר את התמונות במהירות רבה והן הופצו בציבור. למחרת ראיתי ב'ידיעות' את הכותרת וכתבו שהיו 20,000, זה כבר היה שיפור עצום. להערכתי היו 60‑70 אלף איש, ומה שבטוח – יותר מאשר בעצרת השמאל. קיבלתי אלפי תגובות על התמונה הזאת, זה גרם לאנשים להבין שמה שמספרים להם בתקשורת לא נכון. אנשים כתבו לי שזאת תמונת הניצחון שלהם. זה אחד הביטויים של שליחות".

יש לך טיפים לצלמים מתחילים שחולמים להתמקצע בתחום?

"להסתכל על תמונות של צלמים אחרים, לקבל מהן השראה וסגנון. מכל צלם אפשר ללמוד, גם אני לומד מצלמים שעובדים איתי".

היום, בעידן האייפונים לסוגיהם, הרבה אנשים מצלמים תמונות. מה ההבדל בעיניך בין תמונה סלולרית לתמונה מקצועית?

"תמונה טובה היא תמונה שיכולה לגרום להתפעלות. זו יכולה להיות כל תמונה שמישהו צילם, אלא שלצלם מקצועי יש סיכוי גבוה יותר, כי הציוד שלו מסוגל ליותר. אבל האמת היא שצילום אינו נמדד בציוד המקצועי אלא בעין המקצועית. צלם הוא כמו צייד, הוא ממתין לשנייה הנכונה כדי לצלם משהו שעובר ברגע, ולפעמים צילמת שנייה מוקדם מדי או מאוחר מדי ופספסת. שלא לדבר על צלמי טבע או צפרים שישנים באוהלים ומחכים עד הבוקר שיחלוף איזה נץ בשמים".

עם קריירה משגשגת כמו שלך, יש לך עוד לאן לשאוף הלאה?

"התמונה שהכי הייתי רוצה לצלם היא תמונה של הר הבית מלמעלה, אבל אנחנו מאמינים שהקדושה עולה עד למעלה, ולכן אני לא יכול לצלם שם. אז אני מתפלל שנזכה לצלם את ההתגלות, את הבניין. נראה לי שלצלם את בית המקדש זאת עבודה מרתקת".