הסמן הימני החדש? אביגדור ליברמן מודיע על ההליכה לאופוזציה, השבוע
הסמן הימני החדש? אביגדור ליברמן מודיע על ההליכה לאופוזציה, השבועצילום: חזקי עזרא

הפצצה שהטיל אביגדור ליברמן הכניסה את כל המערכת הפוליטית לאי ודאות, ופוגעת כמובן בבנימין נתניהו ובעקיפין גם בנפתלי בנט.

נתניהו בוודאי מתגעגע לאהוד ברק שערק יחד עם כמה ח"כים בתמורה לשלל תיקים, כולל הביטחון, ובכך העניק לנתניהו ממשלה יציבה. אם תרחיש דומה לא יתממש, ייאלץ ראש הממשלה לחזר על הפתחים אצל הרצוג ואפילו אצל יאיר לפיד. בינתיים, נתניהו חייב לפעול עם מה שיש – ממשלה צרה של 61 ח"כים. אם יודיע לנשיא שאין לו ממשלה, אין לו תקומה פוליטית מהביזיון. עליו לקוות שיצליח לשחזר את ממשלת בגין הצרה של 1977, שבזכות משה דיין מנתה 62 חברים, וכעבור זמן לצרף כוחות נוספים. יש להניח כי תחילה ישרור מצב של אין יוצא ואין בא בקואליציה, כי באופוזיציה יצפו לקריסת הממשלה הצרה, למשל במבחן התקציב. רק אם תגלה הממשלה כוח הישרדות יגברו הקולות אצל חלקים באופוזיציה להיכנס לתוכה על מנת להשפיע מבפנים.

המהלך של ליברמן קומם עליו רבים. מבקריו מדברים על אגו, אופורטוניזם ותאוות נקם. אבל מבחינתו, ליברמן עשה את הצעד הנכון אם בכוונתו להמשיך בחיים הפוליטיים לאחר הקדנציה הנוכחית. האמרה הידועה שעדיף למפלגה שסופגת תבוסה בבחירות להשתקם באופוזיציה תקפה גם לליברמן. בתוך ממשלת ה‑67 ליברמן היה הופך להיות הסרח העודף, נטול השפעה של ממש. עתה הוא הצליח לחזור לעמדות שמציבות אותו מימין לנתניהו ואולי גם מימין לבית היהודי. אחרי שוך הזעם, הוא וסיעתו שוב יהפכו למחוזרים.

מה שהכי כואב בדברי הקטרוג של ליברמן על נתניהו שהתלוו להודעה שפניו לאופוזיציה הוא שהדברים נכונים אחד לאחד. נתניהו לא בנה בירושלים ולא בגושי ההתנחלות. הוא ויתר ב‑1E‑ והתקפל בהעברת מיסים לרשות הפלשתינית חרף ההפרות הפלשתיניות. לא חלה התקדמות בחוק ההסדרה, וכתוצאה מכך יש צו הריסה לתשעה בתים באמצע עפרה, יישוב שקיים כבר 40 שנה. אם הדחפורים ואנשי היס"ם ייכנסו לעפרה, האם הבית היהודי יוכל להישאר בממשלה בלי לאבד את אמינותו ולמנוע פילוג בשורותיו? יפה שראש הממשלה תרם פרק לספר הזיכרון לאורי אליצור ז"ל, אבל בטוחני שאורי, תושב עפרה בעצמו, היה מעדיף שמירה על היישוב שלו על פני הספד טוב. גם בתחום יחסי דת ומדינה, קשה להיות מרוצים מכך שהמאמצים לנטרל פצצות מתקתקות בתחום הנישואין והגיור יירדו לטימיון עם שובם של החרדים לעמדות השפעה.

גם החמאס לא הוכרע, והוא צפוי למענקים נדיבים מהאיראנים, אשר צפויים להתעשר הודות להסכם הכניעה הגרעיני של אובמה. לאחרונה אנו עדים גם להתפייסות בין חמאס לסעודיה, לאחר שקם מלך חדש שזנח את מלחמת החורמה נגד תנועת האחים המוסלמים. חמאס גם עומד לחדש ולהגדיל את מצבור הנשק ויפרוס מערכת מנהרות תקיפה ומסועפת יותר.

תגידו שמדובר באותו ליברמן שסינגר על ג'ון קרי ודחף ליישור ההדורים עם אירופה גם במחיר ויתורים. זהו האיש שמוכן לוותר על יישובו נוקדים למען השלום. הכול נכון, אבל הציבור שלנו רחום וחנון ואוהב בעלי תשובה. הרי הוא מחל לאריאל שרון אחרי הרס ימית ונרתם להצלת נתניהו למרות האכזבות שהנחיל. ולמה ייגרע חלקו של אביגדור ליברמן? אם שוב נתאכזב מנתניהו הוא ייתן ביטוי לזעם המתגבר בתוכנו ממקומו בספסלי האופוזיציה.

ילד חוץ

פורסם שלאחר הודעתו של ליברמן, שב הבית היהודי לדרוש את תיק החוץ לנפתלי בנט. נניח לטענות שהשמעתי בעבר שמדובר בתיק שדומה לשעוני אפל החדשים: הוא יוקרתי, נחשק ונוצץ, אבל בינתיים אי אפשר לעשות בו הרבה. אחרי שבנט שכנע את עצמו ואותנו בחשיבות תיק החינוך, הפקרת התיק לטובת משרד החוץ לא תוסיף לו נקודות.

דברים אלה נכתבים ביום רביעי בבוקר. כאשר תקראו את העיתון, כבר נדע אם בנט יכהן כשר החוץ, אבל ההימור שלי הוא שהתיק יישאר בידי נתניהו. בנט אינו היחיד שלוטש עיניים לתפקיד, וישנם כמה קופצים בליכוד. נתניהו לא צריך להקים עליו בשעה זו אויב נוסף מבית. והחשוב מכול: אם נתניהו מבקש למשוך אליו שחקני רכש ולהרחיב את שורות הקואליציה בהמשך, הוא אינו מסוגל לוותר על הסוכרייה שבאמתחתו. אם עד כה התחרה בנט מול ליברמן על תיק החוץ, הפעם הוא מתחרה מול נתניהו.

הגמביט של שלי

חברת הכנסת שלי יחימוביץ' ביצעה תרגיל מוצלח כאשר החליטה להחרים את ישיבת סיעת העבודה. זאת על רקע מתן רשות הדיבור למנהיגות הדו-ראשית של יצחק הרצוג וציפי לבני. יחימוביץ' מגלה בנאומיה נאמנות ליו"ר הרצוג, ואינה דוחפת לבחירות פנימיות. גם את המחאה שלה אפשר לכאורה לפרש כמפגן תמיכה בהרצוג, בטענה שעדיף שהוא יכהן כמנהיג בלעדי. אולם מי שחתום על רעיון המנהיגות הדו-ראשית הוא הרצוג, וסילוקה של לבני יהיה בעבורו מכה לא קלה.

הצעד של יחימוביץ' גם יעניק לה נקודות זכות בעבודה. שם לא רוו נחת ממספר המקומות שהוענקו ללבני וחבורתה - יותר משוויה האמיתי בשוק הפוליטי. לבני מוצאת את עצמה באותה המשבצת שאביגדור ליברמן היה נתון בה לאחר הבחירות הקודמות, כאשר האיחוד בין הליכוד וישראל ביתנו איכזב אלקטורלית, ורוח עוינת נשבה מספסלי הליכוד לכיוונו של ליברמן. יחימוביץ' טוענת שההנהגה הדו-ראשית נולדה כשיקול אלקטורלי בלבד ואינה נחוצה יותר. היא לא הייתה חייבת להשלים את המשפט: במפלגה יודעים שהשיקול האלקטורלי לא השתלם ואולי הזיק.

במתקפה על לבני, יחימוביץ' גם פוגעת בעמיר פרץ, יריב פוטנציאלי להנהגה. כזכור, שיבוצו של פרץ ברשימת העבודה התאפשר בזכות שיבתו מהתנועה ביחד עם לבני. אם יתנער פרץ מלבני הוא ייתפס ככפוי טובה, ואם יגלה נאמנות כלפיה הוא יפעל נגד הרוח הנושבת בעבודה.