המחאה האלימה של יוצאי אתיופיה לא תשיג דבר. גם מחאה לא אלימה לא תועיל. לא יעזרו ועדות או תמיכה ציבורית - יוצאי אתיופיה לא ישיגו כלום.
הסיבה לכך פשוטה: הם קיבלו כבר הכול. קשה לחשוב על תחום שבו כמעט כל משרדי הממשלה מטים שכם ולא חוסכים בתקציבים. הניסיון הממשלתי לשלב את יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית הוא הרואי, נואש. הדוגמאות הן רבות מספור. נפרט כמה מהן.
משרד הבינוי והשיכון מעניק הלוואות ממשלתיות לא צמודות נושאות ריבית מגוחכת של שלושה אחוזים לשנה (במשך שנים היה מדובר ריאלית בריבית שלילית) בסך של חצי מיליון שקלים לקניית דירה. עד לזינוק במחירי הדיור, היה מדובר למעשה בדירה כמעט במתנה לכל משפחה אתיופית. ברירה רבה לא הייתה. כי לולי הנדיבות חסרת התקדים, רבים מבני הקהילה היו נשארים חסרי קורת גג.
משרד הביטחון מפעיל תוכניות רבות לשילוב בני העדה בצבא. נזכיר רק את המוקד המיוחד שנפתח לפני שנתיים. הוא נותן מענה בשפה העברית והאמהרית לחיילים ולמתגייסים יוצאי אתיופיה, כמו גם לגורמים האזרחיים הרבים שעוסקים בטיפול באוכלוסייה זו בנושא הגיוס לצה"ל, ת"ש, נפקדים ועריקים, כלואים ומידע על מדיניות וההכשרות המקצועיות הרבות שמפעיל הצבא בשביל בני העדה.
משרד הכלכלה מחזיק אגף מיוחד לטיפול ביוצאי אתיופיה. בין השאר הוא מפעיל תוכנית מיוחדת להשמת אקדמאים מבני העדה. הוא מעניק ליווי אישי וסיוע במציאת פתרונות תעסוקה שהולמים את תחום ההשכלה של המשתתפים בתוכנית, הרצאות וסדנאות להקניית כישורי חיים וכלים נחוצים בשוק העבודה, חניכה ואימון אישי של כל משתתף על ידי איש מקצוע בכיר ומנוסה במהלך שנת העבודה הראשונה, וכן הוראה אישית צמודה לשיפור השפה האנגלית - הכול פתוח לכל אקדמאי ממוצא אתיופי, והכול בחינם.
גם אנשי משרד החינוך לא חוסכים כסף או יצירתיות. במרכז ההדרכה הפדגוגית במחוז ירושלים למשל יש אסופה של עשרות פריטים קטלוגיים העוסקים בבני העדה. מיליון עולים רוסים לא זכו לאסופה שכזו. במקומות אחרים פתח משרד החינוך תוכנית מסע לנוער אתיופי אל שורשיו - סדרות של מפגשים שבסופם חלק מהקבוצות יצאו למסע ברחבי הארץ. אחרים זכו במסע מרגש לאתיופיה.
מינהל הסטודנטים מחזיק תוכנית מימון לימודים גבוהים ליוצאי אתיופיה. במסגרתה תלמידי מכינה מהעדה מקבלים עד 100 אחוזים משכר הלימוד. תלמידי תואר ראשון עד 500 אחוזים, תלמידי תואר שני מסתפקים במלגות של 250 אחוזים משכר הלימוד האוניברסיטאי, ואילו בן לעדה האתיופית שהתקבל ללימודי רפואה ייהנה ממימון של עד 600 אחוזים משכר הלימוד.
משרד המשפטים מרכז את נושא ההעדפה למגזרים בקבלה לעבודה בשירות הציבורי. העדפה נעשית לנשים, לערבים, לנכים וליוצאי אתיופיה. באופן עקרוני, יוצא אתיופיה שיתחרה מול מועמד שווה למשרה ציבורית כלשהי, יזכה בה.
היה אפשר להמשיך עוד ועוד. נראה כאילו רשימת התוכניות וההטבות לבני העדה אינה נגמרת. אך למרות כל המאמצים וכל המשאבים, מצבם של בני העדה עגום. רבות דיברו השבוע על הסטטיסטיקות המפחידות של פשיעה חמורה, עבריינות צעירים, בעיית אלכוהול חריפה ואחוזים מפחידים של שימוש בסמים. אבל חשוב להדגיש שכל אלו הם לא בגלל, אלא למרות.
הונאה יקרה
לא משנה מה יהיה הרכבה של הקואליציה הבאה (ובעת כתיבת שורות אלה הבלגן במערכת הפוליטית עדיין בשיאו), המחנה החרדי יהיה בה ציר מרכזי וחזק. מכאן שהרמיזות ששחרר משרד המשפטים בתקופה האחרונה על כוונותיו לפגיעה בחוק הונאה בכשרות אינן רלוונטיות לשנים הקרובות. ומי שזכה בתעצומות נפש ומעט יוזמה, יכול לנצל את החוק כדי לעזור ולמגר את זיופי הכשרות, ועל הדרך לעשות סכום נאה לביתו.
כך עשו למשל שתי נשים, שהחליטו לתבוע את 'שופרסל' ואת חברת השיווק 'האחים חמוי'. הללו שיווקו שקיות של כרוב ניצנים קפוא, שעליו נכתב "כשר למהדרין פרווה, בהשגחת הרבנות ובית הדין לקהילת 'מעיין חי' בבריסל ובאישור הרבנות הראשית לישראל". בדיקה של השתיים העלתה כי המוצר לא קיבל את אישור מחלקת היבוא של הרבנות לישראל. המשווקים אמנם טענו בתוקף כי המוצר כשר בהשגחתו של רב מוכר בבריסל. אבל לא הייתה מחלוקת על כך שחסרונו של אישור הרבנות גם הטעה את הצרכנים וגם היווה עבירה על חוק הונאה בכשרות.
הסכם הפשרה בתביעה הייצוגית שאישרה השבוע שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים תמר בזק-רפפורט הוא מסובך ומפורט. מצד אחד הוחסרו ממספר הצרכנים הנפגעים אומדן החילונים שצרכו את המוצר, שהרי הם אינם מקפידים על כשרות, וגם אומדן החרדים – שממילא אינם סומכים על אישור הרבנות. מאידך, הוכפל מספר הקונים ב‑3.54, המספר הממוצע של נפשות במשפחה שצרכה את כרוב הניצנים שנקנה. חלק הארי של הפיצוי הופנה לחברי מועדון הלקוחות של 'שופרסל', שהיוו את רוב רוכשי המוצר. חלקו האחר נתרם לארגון 'לתת'. מכל מקום, עלות ההליך כולו למשווקים שלא הקפידו על החוק הגיעה בוודאי למאות אלפי שקלים, שהרי התובעות לבדן זכו לגמול של עשרים אלף שקלים, ובאי כוחן זכו לדמי טרחה של תשעים אלף שקלים בתוספת מע"מ.
מי מאיים על מי
יחידת התביעות של משטרת ישראל הגישה כתב אישום נגד גבר מראשון לציון בעבירת איומים נגד אשתו לשעבר. על פי כתב האישום, הוא הגיע באחד מערבי שבת לדירתה ודרש לקחת אליו לשבת את בנותיהם המשותפות. משסירבה לפתוח לו את הדלת, הוא איים עליה. היא נכנעה לאיומיו והוא לקח את הבנות, והחזיר אותן בשלום במוצאי שבת. האישה הגישה תלונה במשטרה כמה ימים מאוחר יותר. האיש נחקר והכחיש, אך הועמד לדין פלילי.
סגן נשיאת בית משפט השלום בראשון, השופט שמעון שטיין, זיכה לפני כמה ימים את הבעל לשעבר, בין השאר לאחר שקבע כי עדותו הייתה אמינה, שוטפת, בוטחת ונטולת סתירות. עדותה של האישה לעומתו נראתה לו כלא אמינה. היא היססה הרבה לפני שהשיבה על כמה שאלות קשות, ותשובות אחרות שלה האירו את הסיפור כולו באור שונה. כך למשל, היא התקשתה לזכור האם האב תיאם איתה מראש את ביקור הבנות אצלו באותה שבת (האב טען נחרצות שכן); האם הוא ביקש שלפחות תוציא תרופות חיוניות שלו שהיו בתוך הדירה (האב טען שהוא התחנן לקבל לפחות את תרופותיו). היא גם לא הצליחה לענות באופן חד משמעי על השאלה האם היא הייתה מגישה תלונה נגד האב, אם לא היה מגיש ימים ספורים קודם לכן תלונה נגדה על התעללות פיזית באחת הבנות.
ואילו איומים ייחסה האישה לבעלה לשעבר, שהביאו את המשטרה לפתוח נגדו בהליכים פליליים? טוב ששאלתם. האישה טענה שהוא איים כי אם לא תפתח את הדלת... הוא יתאבד.
ותודה לאיחוד האירופי
האגודה לזכויות האזרח מנסה לחקות את מפעלו של פעיל הימין נֹעם פדרמן. כמו פדרמן, גם ארגון השמאל מוציא דף הנחיות לעצורים ביו"ש. אבל הפעם לא כדי לסכל חקירות של המחלקה היהודית, אלא כדי להדריך את צעירי הפורעים הערבים. על כריכת ה'זכותון' (כך נקראת החוברת) נראית תמונה מעובדת ובה שני חיילים גוררים ילד צעיר וילקוט על שכמו. "מטרת זכותון זה היא להבהיר לקטינים ולקטינות פלסטינים ולהוריהם מהן זכויותיהם במהלך עיכוב, מעצר וחקירה על ידי כוחות המשטרה או הצבא הישראליים הפועלים בגדה המערבית", נכתב בפתיחה ובעקבותיה שלל עצות למחבל המתחיל.
"גיל האחריות הפלילית בשטחים הוא 12 שנים. משמעות הדבר היא שאסור לעצור או לעכב קטינים בני פחות מ‑12. אם לא מלאו לך 12 שנים ועוכבת או נעצרת על ידי חייל או שוטר, חשוב לומר לו מיד את גילך ולבקש שישחרר אותך באופן מיידי", נכתב בחוברת על החסינות שמקבלים מיידי אבנים ובקבוקי תבערה צעירים במיוחד. ולהורים מומלץ שם להיערך לעניין מראש: "עצה להורים: אם אתם מתגוררים באזורי חיכוך, מומלץ לצייד את ילדיכם הקטינים בתעודות זהות ובהעתק של כל מסמך אחר שיכול להוכיח את גילם, כגון תעודת לידה או ספח של תעודת זהות של ההורים, במיוחד אם מדובר בקטינים מתחת לגיל 12".
גם לקטינים מבוגרים יותר שנתפסו מחלקים עצות ב'אגודה לזכויות האזרח': "זכותך לשתוק במהלך החקירה ולא לענות לשאלות החוקרים בחדר החקירות או מחוצה לו... אסור לשוטר החוקר לאיים או לרמוז ששתיקה במהלך החקירה או התשאול עלולה לשמש נגדך בבית משפט".
מעניינת במיוחד היא הערה שמודפסת בסיום אותה חוברת: "מסמך זה פורסם בתמיכה של האיחוד האירופי", מוצהר שם באופן לא מפתיע, "אחריות על התוכן של המסמך הוא של האגודה לזכויות האזרח והתוכן אינו משקף בשום צורה את עמדותיו של האיחוד האירופי".