הגיע אל סף סיום המנדט שקיבל מהנשיא כשהוא תלוי לחלוטין בבית היהודי. בנימין נתניהו
הגיע אל סף סיום המנדט שקיבל מהנשיא כשהוא תלוי לחלוטין בבית היהודי. בנימין נתניהוצילום: פלאש 90

1

לא כך דמיין לעצמו נתניהו את תהליך הרכבת ממשלתו.

בליל הבחירות, לאחר שהתבררה ההצלחה הגדולה שלו ושל הליכוד, עמדו לפני נתניהו שני מסלולים אפשריים: להרכיב קואליציית 67 ח"כים עם הגוש הימני-דתי בצירוף כחלון, או להרכיב ממשלת אחדות על בסיס שותפות עם הרצוג ומפלגתו.

נתניהו ואנשיו השאירו כל הזמן על אש קטנה את האופציה ללכת עם הרצוג, אבל במוצהר ובפועל חתרו להרכבת ממשלה עם "השותפים הטבעיים". לכאורה לא מדובר בפאזל מסובך מדי להרכבה. הפערים האידיאולוגיים בין השותפות המיועדות אינם כה גדולים, לכל אחת מהן חשוב להיות בממשלה, וכל אחת מהמפלגות אמורה להבין שהיא צריכה גם להתפשר. אך כשהתוצאה המסתמנת שעות ספורות לפני פקיעת המנדט היא קואליציה צנומה של 61 ח"כים בלבד, כשבישורת האחרונה נתניהו נאלץ להיכנע לאולטימטום של הבית היהודי ולהעניק לאיילת שקד את תיק המשפטים, אין מנוס מלקבוע שמשהו בהתנהלות שלו ושל הליכוד היה כושל.

2

את ההיגיון בחיזור הנמרץ יותר אחר כחלון והחרדים אפשר להבין. כדי להבטיח את הקמת הממשלה בראשותו, נתניהו נדרש קודם כול לוודא את תמיכתם של מי שיש להם, לפחות לכאורה, אופציות קואליציונית אחרות. התוצאה הייתה שלסוף התור נדחקו המפלגות היותר קרובות לליכוד: הבית היהודי, עמה חתם הליכוד על הסכם עודפים והבטיח שתהיה שותפה מרכזית בממשלתו, וישראל ביתנו, שבבחירות הקודמות חלקה עם הליכוד רשימה משותפת.

העדפת הרחוקים יותר על פני הקרובים היא אולי נכונה טקטית, אבל גורמת לתחושת קיפוח שצריך לדעת לפצות עליה. במקום לעשות זאת, נתניהו ואנשיו התייחסו לבית היהודי ולישראל ביתנו בזלזול, כמי שמונחות בכיסו. נתניהו הגזים במידת היענותו לדרישות כחלון והחרדים, ולא טרח לתאם את ההסכמות עמם עם בנט וליברמן - גם כשאותן הסכמות באו על חשבון אינטרסים מובהקים של הבית היהודי וישראל ביתנו. וכך, בעוד הקשר עם כחלון והחרדים הולך ומתהדק, החיבור של בנט וליברמן אל הליכוד והקואליציה המתרקמת הלך ונפרם.

3

בליכוד סברו כנראה שליברמן, שאיבד כמחצית מכוחו, יגיד תודה על שנותנים לו להישאר במשרד החוץ ויסתפק בכך. בהופעותיו התקשורתיות השבוע, כשהוא נותן לנתניהו ולקואליציה שלו גט כריתות, ליברמן בחר לנמק את התפטרותו ממשרד החוץ והליכתו לאופוזיציה תוך שהוא תוקף את נתניהו מימין. הדברים הללו מבטאים זיגזוג אידיאולוגי נוסף של הפוליטיקאי החידתי הזה, שלא ראינו אותו נאבק בעוצמה נגד הקפאת הבנייה בירושלים ובגושי ההתיישבות במהלך הקדנציה הקודמת.

לאורך השנים ליברמן מזגזג את עמדותיו פעם ימינה ופעם שמאלה, לפי האינטרס הפוליטי העדכני כפי שהוא רואה אותו. כעת מבקש ליברמן לשקם את כוחו הפוליטי על ידי תפיסת הקצה שמימין לקואליציית נתניהו המסתמנת. רק פתאים יקנו את הפוזה האולטרה-ימנית החדשה של ליברמן. אבל נתניהו ואנשיו היו צריכים להבין את המצוקה האידיאולוגית שאליה נקלעה ישראל ביתנו, בגלל הכוונה לבטל את כל הישגי החקיקה החילונית בקדנציה הקודמת. אפשר וצריך היה לשכנע את החרדים להסתפק בשמונים אחוז מתאוותם. ואם לא זה, אז לפחות לזרוק לליברמן עצם ולקבל כמה דרישות שיוכל להציגן כהישג – עונש מוות למחבלים למשל. כשלא קיבל את זה, ליברמן העדיף את האינטרס הפוליטי שלו ובחר ללכת לאופוזיציה במטרה לשקם את כוחו האלקטורלי. מעבר לדרישות המהותיות, קצת יחס וכבוד יכולים היו למנוע את צעדו האופורטוניסטי של ליברמן, שגם הוא יישא באחריות אם נתניהו, שלא יוכל להישען לטווח ארוך על קואליציה צרה של 61, ייאלץ לצרף את הרצוג לממשלתו.

4

גם הבית היהודי קיבל מהליכוד ומנתניהו יחס קר ומתנשא. במקום להתייחס אליהם, כמובטח, כאל שותפה קואליציונית עיקרית, דחקו אותם לסוף התור.

נתניהו לא הסתפק בכך שהצליח במערכת הבחירות להעביר אליו לא מעט מנדטים של תומכי הבית היהודי. הוא חשב כנראה שזו ההזדמנות שלו להתנקם בבנט על "ברית האחים" שכופפה אותו בימי הקמת הקואליציה הקודמת. הוא רצה לא רק להצליח להרכיב קואליציה, אלא גם לתמרן את הבית היהודי כרצונו ולהתענג על שיכרון כוח ושמחה לאיד.

לבית היהודי אין את אותה גמישות אידיאולוגית ופוליטית שיש לליברמן. המחויבות שלו להקמת ממשלת ימין חזקה יותר, ויש מאחוריו ציבור דתי-לאומי גדול עם מוסדות ואינטרסים שקשה לדאוג להם מהאופוזיציה. נתניהו ניצל את זה כדי להתעלל בבנט ובמפלגתו ולהשפיל אותם. הם היו מוכנים לבלוע הרבה צפרדעים, אבל הסאה הוגדשה כאשר משרד הדתות נמסר כולו לש"ס בלי לתאם זאת עם הבית היהודי. בנט כבר סינדל את עצמו כשהתחייב פומבית שצעד כזה, אם יינקט, יהיה סוף המשא ומתן עם הליכוד. כשנתניהו ואנשיו התעלמו וסיכמו חד-צדדית עם דרעי, בנט היה חייב להגיב.

5

שיחקה לבנט השעה, ונתניהו הגיע אל סף סיום המנדט שקיבל מהנשיא כשהוא תלוי לחלוטין בבית היהודי. כעת מאוחר מדי לאיים בהרכבת קואליציה עם המחנה הציוני כדי לקפל את בנט.

אם נתניהו לא ישיג 61 ח"כים, המנדט מהנשיא יעבור להרצוג. ואם הרצוג יצליח להרכיב ממשלה, זה עלול להיות סוף הקריירה הפוליטית של נתניהו. יריביו בליכוד, נפגעיו והחותרים ליורשו יקומו עליו כאיש אחד. גם בנט יפסיד לא מעט אם קואליציית נתניהו לא תקום, אבל נתניהו יפסיד הרבה יותר. במצב כזה אין לנתניהו ברירה אלא למצמץ ראשון.

בנט, שיודע לנצל מצבים כאלה, מיהר להציב דרישה אולטימטיבית לתיק המשפטים. התביעה הזאת נכונה וצודקת, ומדובר בפיצוי אידיאולוגי ראוי על מסירת תיק הדתות במלואו לש"ס.

הבית היהודי מצטרף לממשלה כדי להשפיע בנושאים החשובים לו, ודמותה של מערכת המשפט היא אחד הנושאים היותר חשובים. הכוונה לחוקק חוקים שיחזקו את כוחה של הכנסת מול בג"ץ ספגה מכה לאחר שכחלון ומפלגתו, שמשום מה מיקמו את עצמם על תקן מגיני מערכת המשפט, דרשו וקיבלו פטור ממשמעת קואליציונית בהצבעות על החוקים הללו. במצב כזה מתבקש שהבית היהודי ייקח לידיו את המשרד, כדי לבצע בדרך זו את הרפורמות הנדרשות.

בדרך אגב אפשר לשמוח גם על כך שמכורח האינטרס הפוליטי תיאלץ משפחת נתניהו לכבוש את העוינות האישית המקוממת בעוצמתה כלפי איילת שקד. מי שלא רצה אותה בממשלה יקבל אותה גם בקבינט, וכמו שהתרגלו לבנט יתרגלו גם אליה. יש לקוות שבעתיד ישכילו בליכוד להתעלות מעל לחשבונות קטנוניים של איבה אישית ונקמנות, וישכילו לבנות עם הבית היהודי יחסי עבודה ראויים לשתי מפלגות שיש ביניהן קירבה אידיאולוגית ושותפות פוליטית.

6

למרות הפגיעה לכאורה בבכירותו של אורי אריאל ובכוחה היחסי של תקומה בתוך הסיעה המשותפת, ההחלטה למסור את התיק לאיילת שקד היא נכונה. צריך לזכור שבמשרד המשפטים לא אוהבים שרי משפטים לעומתיים שמטלטלים את המערכת, וכבר התמחו שם בהמצאת דרכים יצירתיות להעיף אותם. לאיילת שקד יהיה קשה לתפור תיק דווקא משום שהיא חדשה במערכת הציבורית ולא כיהנה עד כה כשרה או כיו"ר מפלגה. מי שמתעסק בכספים, גם אם הוא ישר כסרגל, תמיד אפשר לחפש אותו. הוא לא חייב להיות מושחת, הוא יכול גם לצאת זכאי או שתיק החקירה נגדו ייסגר לאחר שנים, אבל בינתיים הוא ייאלץ לפרוש מתפקיד שר המשפטים.

את אורי אריאל ואת מפלגת תקומה אפשר לפצות בדרכים אחרות. בין השאר אפשר לתת לתקומה את ראשות הוועדה בכנסת שסיעת הבית היהודי אמורה לקבל.

7

בעת חתימת הטור הזה שום דבר עוד לא סגור. בהנחה שאכן תקום ממשלת 61 בראשות נתניהו, נשלח מכאן ברכת הדרך לקואליציה החדשה, לממשלה החדשה, וגם לשרת המשפטים החדשה. 

לתגובות: [email protected]