מאבק על פתיחת בית ספר דתי בדרום נתניה מקבל גוון חריף מאוד, ויש טוענים - מאבק בעל ניחוח אנטישמי.
בראיון ליומן ערוץ 7 סיפר עורך הדין ניסן שריפי, בא כוחם של ההורים הדתיים באזור על המאבק אותו הוא מנהל כעורך דין וכהורה.
בית הספר המדובר, בית ספר קרליבך, אמור להיפתח בשנה הקרובה בשכונת עיר ימים, אך קבוצת הורים שחברה, לדברי שריפי, לגורמים אנטי דתיים, מונעת את פתיחתו בעתירה שהוגשה לבית המשפט.
ד"ר שריפי מספר כי הגורמים הקיצוניים מצד העותרים אף טרחו להחתים תושבים על עצומה אינטרנטית שכותרתה: "נגד דתיים בשכונה", ובה מצוין, בין השאר, כי "שכונתנו היא שכונה בעלת צביון חילוני מובהק ובעלת שטחי ציבור מצומצמים ביותר, ואנו דורשים כי שטחי הציבור של השכונה יופנו לטובת צרכיהם של הרוב המוחלט של התושבים".
בדברי התגובה לעתירה תוקף שריפי את העותרים וקובע כי "העותרים מכנים את אותם ילדים רכים, ילדי קרליבך בני השש העולים לכיתה א', בשם 'נטע זר' וכאמור לעיל, אף מכנים את פתיחת הכיתה עבורם כ'רוע הגזירה'. אכן, ילדים רכים הם 'גזירה רעה' ו'נטע זר' בעיני העותרים אך בשל הכיפה שעל ראשם".
בשיחה עמו מספר עו"ד שריפי על העימות המתמשך מזה תקופה ארוכה וביום ראשון יובא לדיון בבית המשפט: "במדינה יהודית קם קומץ אלים מילולית, מיליטאנטי, במלוא העוצמה נגד ילדים עם כיפה ופאות", הוא אומר.
לדבריו האמירה אותה מובילה הקבוצה המתנגדת להקמת בית הספר היא שילדי הציבור הדתי יוכלו ללמוד אך ורק במרחק של 5-10 ק"מ מהשכונה. "כאן בשכונה אין מקום לבית ספר דתי, הם אומרים. לטעמם זה בזבוז משאבים וקרקעות". שריפי מספר כיצד מדי בוקר הוא עצמו, כמו הורים אחרים, נאלצים להסיע את ילדיהם לבתי ספר מרוחקים בשכונות אחרות של נתניה, לעיתים במרחק של 30 ו-45 דקות נסיעה בפקקי הבוקר של העיר.
עוד הוא מציין את הפגיעה החברתית עבור ילדים שחבריהם לספסל הלימודים אינם תושבי שכונתם שלהם אלא מתגוררים הרחק משם.
שריפי מספר כי לכיתה א' של השנה הבאה "נרשמו 37 תלמידים, למרות ההפגנות והמחאות והשבתת לימודים של אותה קבוצה מיליטנטית ולמרות עתירה מנהלית שגויסו למענה 150 אלף שקלים".
"הקבוצה המיליטנטית הצליחה לבלום הקמת כל בית ספר דתי באזור. העירייה עד השנה האחרונה לא הייתה נחושה. בשנה האחרונה ראש העירייה פיירברג וסגניתה התעקשו על הקמת בית הספר. ביום ראשון הקרוב יהיה דיון בבית משפט ישראלי האם לפתוח את בית הספר".
כאמור, העימות בין הצדדים הוביל להתבטאויות חריפות מצדם של מתנגדי בית הספר, וכשנכנס לעמוד הפייסבוק שלהם גילה שריפי שורת התבטאויות קשה וחריפה ממנה הוא מצטט בדבריו לבית המשפט (טעויות הכתיב במקור):
"...ילד עם כיפנ (צ"ל כיפה) אותי זה ממש מגעיל".
"זה מה שקורה שמקבלים לשכונה חילונית תושבים דתיים".
"...שקרנים עם כיפות... אין ספק שמיום ראשון הילדים שלי מפסיקים לשחק עם אותם ילדים...".
"נשבעת לך תגיד לי ערבין (צ"ל ערבים) או חרדים, אותו גודל כעס חשדנות וטינה יש לי כלפיי שני הציבוריים".
"אין ספרייה אין טיפת חלב אבל יש מקווה - בושה".
שריפי מזכיר כי באזור מגוריו הוצרך כבר בעבר להוביל מאבקים על זכויות דת כדוגמת הקמתו של המקווה שעליו מלינה אחת ההורים באותו עמוד פייסבוק. כך היה גם בעת המאבק על הקמתו של בית כנסת במקום.
על כל אלה הוא מוסיף ומעיר כי "אותה קבוצה צבועה שטוענת שאין מספיק שטח לבית ספר הקימה פארק לכלבים. לזה יש מקום...".
את הדברים הוא גם מציג בפני בית המשפט כאשר הוא מתייחס לטענת העותרים נגד בית הספר, טענה ולפיה " מבחינה כלכלית ברור שאין זה נכון לפתוח את בית הספר הממלכתי בשכונת עיר ימים". שריפי ציין בעניין זה כי: "אותם עותרים, המשמשים כ'יועצים כלכליים' ומתיימרים לדעת ולהבין טוב יותר מהרשויות האמונות על כך אודות הצורך בהקמת בית ספר ממ"ד בשכונת מגוריהם, פעלו להקמת "פארק כלבים" גדול בשכונת עיר ימים ופארק נוסף לכלבים נבנה בשכונת רמת פולג. פארקים אלה נועדו אך ורק לכלבים של תושבי השכונה (בליווי בעליהם), ומשתלבים יפה עם הכרזת העותרים אודות שימת הדגש על לימוד תחום בעלי-החיים. הנה כי כן, אליבא דהעותרים הכניסה לשכונות 'רמת פולג' ו'עיר ימים' נתונה לכלבים, אך לא נתונה לילדים דתיים. שני פארקים לכלבים הוא ענין כלכלי שיש לבצעו. בית ספר ממלכתי-דתי הוא בזבוז כספי ציבור. כלבים הם בעלי חיים שיש לטפחם ולגדלם באהבה. ילדים עם כיפה הם בדרגה פחותה מבעלי - חיים. יש להחרימם ולהרחיקם מהשכונה. הכניסה לכלבים מותרת, לדתיים היא אסורה!!!"
"לא אתן ואלחם עד כלות שירמסו את הציבור הדתי והחרדי. נילחם על שלנו ולא מפחדים משום קבוצה מיליטנטית שממילא כמעט כולה ירדה לברלין", הוא אומר ומספר על הקבוצה אותה הוא מייצג כקבוצה הכוללת בתוכה אוכלוסייה מגוונת, החל ממסורתיים שמגיעים לבתי הכנסת בשבתות וחפצים בחינוך דתי ועד לחרד"לים. כל אלה יחדיו חברו למאבק להקמת בית הספר. שריפי מוסיף וקובע כי מאחורי הקבוצה עומדים גורמי שמאל רדיקאלי. עדות לכך הוא מוצא בחבירתה של חברת הכנסת זנדברג ממרץ לסייע לקבוצה המדוברת במאבק.
שריפי לא מבין "איך אדם יהודי מתנגד למקווה, לכיפה, לבית כנסת? איך יהודי מעדיף פארק לכלבים על בית ספר לדתיים?".