יותר מדי מכות תדמיתיות ספגה המדינה בשבוע האחרון. ככל שפרשת רונאל פישר מסתעפת הולכים ומתבררים ממדי השחיתות. כמעט אין בית אשר אין שם מת.
על שחיתות במשטרה כבר הורגלנו לשמוע. פרשת פישר לוקחת אותנו אל קודש הקודשים של ההוויה הישראלית: אל הפרקליטות. המקום העליון שאמור לגונן על שלטון החוק. כשהשחיתות פשתה אל מערכת המשפט – מה נשאר לנו?
ועדיין אין דומה פרשת רונאל פישר למורשעים בהיררכיה הרבנית של מדינת ישראל. היא אינה דומה משום שהפרקליטות נתפסת כקודש קודשים בעבור הישראלי המצוי, הרי שהרב הפועל בשם הדת הוא הכהן הגדול. ואין דומה הרפש שהכתים את קודש הקודשים לכהן גדול שנתפס במערומיו.
יממה לאחר שפורסמו תמלילי ההקלטות בין הרב מצגר לעד המדינה נועדתי עם קבוצת אנשים שאינם נמנים על האוכלוסייה הדתית. במהלך השיחה היה מי שהזכיר את האייטם המביך תוך שהוא מנסה להכליל ציבורים שלימים ולהכתימם בגניבה ומרמה.
שאלתי אותו האם גם בפרשת פישר הוא ראה בציבור החילוני גנב ושקרן. הוא השיב לי את התשובה הבאה: פישר לא גנב בשם הדת. הוא גונב (לכאורה) בשם הדת. ואם אצל הרב הראשי המסמל בעיני העולם את יהדותה של המדינה נפלה השלהבת מה אני אמור לחשוב על אזובי הקיר – כלל הציבור הדתי והחרדי.
וזה בדיוק המקרה העצוב של הרב פינטו שהבוקר נגזר עליו שנת מאסר בפועל. כשעו"ד פישר נחשד בפלילים אזי עו"ד פישר נחשד בפלילים. כשהרב מצגר והרב פינטו נחשדים בפלילים, אזי כלל הציבור הדתי והחרדי נחשד בפלילים.
זה כל כך כואב מפני שזה כל כך לא נכון. אין שום קשר בין מושחתים, המכהנים בתפקידים רבניים בכירים ככל שיהיו, לכל אדם אחר, חרדי כחילוני. באותה מידה שאיש אינו מאשים את הקולקטיב החילוני אין שום סיבה שהציבור שומר התורה והמצוות יואשם ויוכתם בגין הפרשות האחרונות שהיו מנת חלקם של בודדים. דא עקא, המציאות שונה. השיח שונה. השיח הקיים כיום ברחוב הישראלי מבדיל בין דם לדם, בין אוכלוסיה לאוכלוסיה. מה לעשות שההסתכלות הכללית נוהגת להכליל דווקא כשמדובר במיעוטים.
אז נכון, צריך לשנות את השיח. אבל בטרם נשנה את השיח, על ציבור שומרי התורה, ובמיוחד מייצגיה, לשאת באחריות הזו ולדקדק על קלה כבחמורה.
אגב, חז"ל נתנו לזה שם משלהם: חילול השם.