טרור אבנים. "הפעם הראשונה הייתה בשכונת א-טור בירושלים. הדרך הביתה אל יישוב ענתות מתקצרת בעשר דקות משם. שלושה ילדים עם תיק בית ספר עליהם, בגילאי 11-12.
''נסעתי בירידה ולאחריה עליה, היו להם ארבע-שלוש שניות להסתכל עליי ולכוון את האבן. יידו אבן ענקית על צדה הימנית של השמשה. מיותר להגיד שאם היה מישהו לידי הוא היה מת בוודאי או היה נשאר משהו לא מוגדר לכל החיים. נס גמור", מספר חן בורוכוב באולפן ערוץ 20.
''לאחר שלושה ימים, נסעתי בשכונה בלב ירושלים, שכונה שלכאורה פחות מסוכנת. על יד הכותל סמוך לשער שכם, מוזיאון רוקפלר, והפעם זה היה ממש מטר של אבנים וסלעים, וזה היה נס הרבה יותר גדול. אם האבן שנזרקה הייתה חודרת את השמשה היא הייתה בתוך ראשי ומנפצת את גולגולותי. ואני לא מדבר על כל האבנים הנוספות שספגתי על כל גג הרכב וצידו".
בורוכוב מספר על התשובה שקיבל ממשטרת ישראל, "כשהגעתי לדווח במשטרה, שוטר אחד שאין לי מושג מה עובר לו בראש. הוא לובש מדים עם סמל המדינה, לפני שהוא שואל אותי מה שלומי, אומר לי בצעקה שאני פרובוקטור שאני שם דגל על האוטו. זה יותר גרוע מאבנים בעיניי. כשבאתי להגיש תלונה משמעתית עליו אמרו לי שאין מצב שהוא יפוטר מהמשטרה, הוא ייצא עם נו, נו, נו ותו לא. עצוב".