'תהילים, מזמור לדוד',
דוד ד'אור ותומר הדדי
שני החלקים הראשונים ב'שירת רבים', הפרויקט המשותף של דוד ד'אור ופטריק סבג, הצליחו באופן משמעותי, והעניקו מעטפת מודרנית אך שמיימית לפיוטים כמו "אדון הסליחות", "שלום עליכם", "לך אלי תשוקתי" ועוד.
האלבומים היו מצוינים, אבל בגלל שרוב הלחנים היו למעשה מוכרים וידועים - רף ההפתעה של היצירות היה מוגבל, באופן טבעי.
האלבום החדש 'מזמור לדוד', שהוא החלק השלישי בטרילוגיית 'שירת רבים' (כשהפעם בתפקיד שותפו המוזיקלי של ד'אור נמצא תומר הדדי), לוקח את הפרויקט למקום שונה למדי. אמנם גם כאן הטקסטים הגיעו מהמקורות - הפעם מספר התהילים האהוב - אבל רוב הלחנים שייכים לד'אור-הדדי, ובאופן כללי הפרויקט נשמע שונה.
טבעי ומקובל שבאלבום אחד יש בדרך כלל שניים-שלושה שירים חזקים, שמאפילים על השאר. 'מזמור לדוד' הוא אחד האלבומים הבודדים שנתקלתי בהם בשנים האחרונות, שהצליח לחלץ ממני לא מעט קריאות התפעלות תוך כדי האזנות רצופות בלופ. ולמה? כי כמעט כל שיר כאן הוא יצירה בפני עצמה. עולם עשיר ומושקע, מתוזמר, שלא נשמע כמו אלבום פיוטים סטנדרטי אלא יותר בכיוון של אופרת רוק. למעשה, אם מחר מישהו יחליט לכתוב מחזמר על תהילים, יש לו כאן פסקול מוכן, שנשמע תפור לבמות.
על פניו, אלבום שמבוסס על טקסטים מספר תהילים לא נשמע כמו הדבר הכי יצירתי. בפועל, מדובר באחד האלבומים המוצלחים ביותר שיצא בשנה האחרונה, ולו בגלל ההשקעה האדירה שניכרת כאן בכל לחן, הפקה או ביצוע. בדרך כלל קשה למצוא סדרות אלבומים, בפרט בשוק המוזיקה הישראלי, אבל כאן ברור למה ד'אור המשיך לחלק השלישי במקום להוציא עוד אלבום אולפן סטנדרטי. כנראה שזה בער בו, ובסופו של דבר זה גם הצליח לו ולשותפו. מה שנותר כעת הוא בעיקר לחכות לחלק הרביעי.