נכון שאין לנצל את הסתבכותה של פרקליטת מחוז תל אביב לשעבר רות דוד כעילה לטעון שכל הפרקליטות מושחתת, כשם שאין ליצור הכללה מעו"ד רונאל פישר - בעבר עיתונאי חוקר ב'מעריב' - לגבי יושרתה של התקשורת.
אבל מה שכן אפשר להסיק מהסיפור העגום הזה הוא שאין קבוצה של אנשים שרשאית להאמין בצדקתה ובחפותה הגורפת: לא פרקליטים, לא עיתונאים, ולצערנו גם לא רבנים. חשוב להיזכר בתובנה הזאת נוכח הסתערותם של הצדקנים על שרת המשפטים הנכנסת, איילת שקד.
כדי להצדיק את עליונותה המוחלטת של האליטה המשפטית, נערך מסע דה-לגיטימציה מתוחכם נגד הפוליטיקאים - המושחתים והמסואבים כביכול. אגב, זמירות כאלה השמיעו תנועות אנטי דמוקרטיות למיניהן, כולל בימים שלפני עליית הנאצים. הקמפיין הזה טוען כי למרות שמדובר בנבחרי העם, יש לנטרל את כוחם ולמסור את ההכרעה בידי משרתי ציבור ללא חת, ובמיוחד בידי הממסד המשפטי. אבל מסתבר שכמו כולנו, גם המשפטנים הם רק בשר ודם.
עם בחירתה של שקד אנו שומעים עד לעייפה את האזהרה שאסור לפגוע בעצמאות הרשות השופטת - כאילו שאיום של ממש מרחף עליה אם ישונה הרכב הוועדה למינוי שופטים. חוסר עצמאות של בית המשפט משמעותו תלות השופט בפוליטיקאי לבחירתו או להישרדותו בתפקיד בצורה שתשבש דין צדק. לגבי תהליך הבחירה, הקריטריונים למינוי שופטים יישארו על מקומם ועיקרם ניסיון כשופט, עורך דין או פרופסור למשפטים. מי שרואים את עצמם ראויים לתפקיד ימשיכו לעבור דרך ועדה מסננת, דבר שימנע בחירה של סתם תגרנים מהשוק. אם פוליטיקאי ינסה לדחוף את חברו הבלתי ראוי לתפקיד, הוא יחשוף את עצמו לגל של ביקורת ציבורית, ולכן צעדים כאלה אינם צפויים.
מערכת המשפט בנויה כך שלאחר ששופט נבחר הוא נותר עצמאי לחלוטין עד לפרישתו, אלא אם סרח והודח באמצעות הליך מיוחד. אפילו בארצות הברית, ששם הבחירה נתונה לגמרי בידי הרשות המחוקקת והמבצעת, אירעו מקרים ששופטים אשר בעת מינויים נתפסו כמייצגי זרם זה או אחר הפתיעו בפסיקתם, אבל נותרו על כנם.
מהלכי האימים גם מתעלמים מהאפשרות שהסכנה לעצמאות הרשות השופטת עלולה לבוא מהשופטים עצמם, ובמיוחד מהקדקוד. ידוע שהשופט אהרון ברק פסל מינויים ראויים כגון הפרופסור רות גביזון, היות שהם חלקו על האקטיביזם השיפוטי שלו. ברק דחה אותם בתירוץ שחסר להם כביכול מזג שיפוטי.
מערכת איזונים ובלמים חייבת להיות הדדית. אם הרשות השופטת מבקשת לרסן את הרשות המבצעת והמחוקקת דרך פסילת חוקים, עליה להשלים עם העובדה שזכותן של הרשויות האחרות לרסן גם אותה דרך חוק ההתגברות, וכן בהוצאתה המוחלטת מהרכב הוועדה למינוי שופטים.
בשורות טובות מבריטניה
יש לברך על תוצאות הבחירות בבריטניה, ולא רק מתוך שמחה לאידם של הסוקרים.
אחוז היהודים שהצביע לשמרנים בבריטניה עבר הפעם את רף ה‑70 אחוזים, ובצדק. למרות שגם בתוך המפלגה השמרנית קיימים גורמים אנטי ישראליים, המפלגה הזאת הכי אוהדת את ישראל בתוך המפה הפוליטית בבריטניה.
יש לברך במיוחד על חזרתו של מייקל גוב, לא יהודי אך אחד התומכים הנלהבים בישראל, לקבינט בתפקיד שר המשפטים. גוב יהיה מופקד על משימה מאוד חשובה - ביטול חלותו של חוק זכויות האדם האירופי והחלפתו במגילת זכויות בריטית. אם המהלך יוכתר בהצלחה, החוק הפנימי שקבע הפרלמנט הבריטי שוב ידריך את שופטי בריטניה בנושאים כגון הגירה והסגרה. הם לא ייאלצו שוב לפסוק על פי חוקים אירופיים שיפים על הנייר, אבל יוצרים סיוט הן בתחום ההגירה הבלתי חוקית והן בתחום ההסתה לקנאות אסלאמית.
הצלחתו של גוב חיונית לראש הממשלה קמרון, כי בתקופת הבחירות הוא התחייב לבצע משאל עם לגבי המשך חברותה של בריטניה באיחוד האירופי. ההתחייבות הזאת מיתנה במקצת את הנזק שהיה עלול להיגרם לשמרנים ממפלגת העצמאות UKIP, אשר דורשת פרישה מהאיחוד האירופי לאלתר. למרות הבטחת משאל העם של השמרנים, UKIP זכתה בקרוב ל‑13 אחוזים מהקולות, אך קופחה על ידי שיטת הבחירות הבריטית ותיוצג רק על ידי חבר פרלמנט אחד (בעוד המפלגה הסקוטית, שזכתה בפחות ממחצית קולותיה, תקבל 56 מושבים). קמרון אינו מעונין לפרוש מהאיחוד, אבל על מנת לנצח במשאל העם, עליו להוכיח שבריטניה מסוגלת לייצר תקדים. בתולדות האיחוד האירופי, ברגע שסמכות זו או אחרת עוברת לבריסל מדובר בתהליך בלתי הפיך. קמרון ינסה להוכיח אחרת.
אין להצטער על מפלת מפלגת הלייבור, שבנתה אסטרטגיה שפנתה אל השמאל הקשה בתוספת המהגרים, במיוחד המוסלמים. במשך הקיץ האחרון היא שימשה ככוח המניע להעברת ההחלטה (הבלתי מחייבת) להכרה במדינה פלשתינית. התבוסה הקשה שספגה המפלגה, לאחר שהסוקרים צפו ניצחון ללייבור או שוויון, עשויה להחזיר אותה לפסים המקובלים יותר של ימי טוני בלייר, והעמדה כלפי ישראל גם היא עשויה להשתפר.
השותפה הליברל-דמוקרטית בקואליציה היוצאת הצטמקה ביותר מ‑80 אחוזים, וכעת תנסה להשתקם באופוזיציה. גם היא הייתה מעורבת במגמה האנטי ישראלית. אחד מבכיריה, השר לענייני עסקים וינס קייבל, הציע בימי מבצע 'צוק איתן' להטיל אמברגו על משלוחי נשק לישראל. חבר הפרלמנט דוד ווארד, שייצג אזור בעל ריכוז מוסלמי גבוה, השווה את ישראל לנאצים וכינה אותה מדינת אפרטהייד. שניהם לא חוזרים לפרלמנט. המפלגה הליברל-דמוקרטית היא המפלגה בעלת העמדות הפרו-אירופיות המוצקות ביותר. הפסדה של מפלגה זו מול נסיקת UKIP מהווה סטירת לחי מצלצלת לאיחוד האירופי.
גם ג'ורג' גאלווי הובס בבחירות. גאלווי בנה קריירה פוליטית המבוססת על אנטי אמריקניות ואנטי ישראליות, תוך חיזור אחר הקול המוסלמי. הוא שימש כסנגורם של סדאם חוסיין והמשטר בצפון קוריאה וכינה את ברדפורד, העיר שייצג, אזור נקי מישראל. עכשיו היא תהיה נקייה מגאלווי.