לפני כשנה וחצי נבחרתי לכהן כחבר מועצת העיר מטעם סיעת 'ירושלים מאוחדת'. במהלך מילוי תפקידי נתקלתי במדיניות עצימת עיניים והתרשלות בשמירה על שלמות ירושלים.
גיליתי עובדה מצערת לה שותפים הממשלה והעירייה: בעוד שבמערב העיר החוק נאכף, במזרח העיר פריעת החוק הפכה לשגרה. יידויי אבנים ובקבוקי תבערה, נזקים לרכוש, ניפוץ מצבות בהר הזיתים, פגיעה בכל סמל ריבוני ורדיפה אנטישמית אחרי כל אשר בשם יהודי ייקרא הפכו לנורמה.
אנו, הדור שנולד למציאות שירושלים כולה בריבונות ישראל, לעתים טועים לחשוב שהמערכה הסתיימה וירושלים באחדותה עומדת. אך לא כך הם פני הדברים, ומשנה לשנה מתברר שישנם המנסים לכרסם בשלמותה הרוחנית והגשמית של בירת הנצח שלנו.
חוט מקשר עובר בין פגיעה רוחנית בתושבי ירושלים לפגיעה הגשמית באותם תושבים, בלי הבדל אם הם חילונים, חרדים, שמאלנים או ימניים, טרור רוחני (שמונהג על ידי מיסיונרים נוצרים קיצוניים) וטרור פיזי (שמונהג על ידי מוסלמים קיצוניים). מצעדי תועבה, חילולי שבת וכנסים מיסיונריים הם אלו המקעקעים את קדושתה של ירושלים, ואנו נילחם בהם מתוך הבנה שאחיזתנו בירושלים נובעת משמירת המצוות.
ירושלים היא בירתו היחידה של העם היהודי ולא יעלה על הדעת שעם ריבון לא יבנה בבירתו. חייבים לבנות בכל חלקי העיר, בדגש על מקומות אסטרטגיים לעם היהודי. מי שמצהיר שהוא לא יחלק את ירושלים, לא יכול להכשיר 3,000 יחידות דיור שנבנו במזרח ירושלים בשטחים פתוחים ובניגוד לחוק כצעד אסטרטגי מטעמה של הרש"פ על מנת לקבוע עובדות בשטח. הוא גם לא יכול להוסיף לתוכנית בנייה של 2,500 יחידות דיור לערבים בלבד ולהמשיך להצהיר שירושלים לא תחולק.
לצערי אני חש לעתים בודד במערכה, כשתוכניות בנייה מסוכנות לעתיד ירושלים עוברות בוועדה המחוזית והמקומית חדשות לבקרים על ידי ממשלה שנקראת "לאומית" ו''ימנית". לאחיי ואחיותיי בבית היהודי אני זועק ואומר כבר שנתיים: די להצהרות. מספיק עם הסיסמאות. קדימה, לבנות!
מי שבאמת ירושלים נמצאת בלבו, יעשה את הכול לבנות וליישב בה יהודים. שבענו מהבטחות ושבועות. הגיע הזמן להיות באמת נאמנים לירושלים יהודית ומאוחדת.