'עוד ועדה לא תפתור את מצוקת העדה'

מצוקה כלכלית ונפשית, תחושת אפליה וטראומות מהמסע מאתיופיה בו איבדו את יקיריהם. האם את כל אלה תדע ועדת השרים החדשה לתקן?

שמעון כהן - ערוץ 7 , א' בסיון תשע"ה

'עוד ועדה לא תפתור את מצוקת העדה'-ערוץ 7
מחאת יוצאי אתיופיה
צילום: תומר נויברג, פלאש 90

בישיבת הממשלה הוחלט על הקמת ועדת שרים שתפעל לשילוב ראוי ונכון של בני העדה האתיופית בחברה הישראלית, אך מסתבר שבעדה לא תולים תקוות רבות מדי בתפקודה של עוד ועדה בשורת ועדות שהוקמו עד כה.

בראיון ליומן ערוץ 7 מספר אשר רחמים, עובד סוציאלי מבני העדה העובד במרכז הישראלי לטיפול בפסיכודרמה של המרכז הרפואי הרצוג, בעיקר מול בני העדה האתיופית, על המצוקה בה הוא נתקל מדי יום ביומו ועל אבדן האמון של צעירי העדה ביכולתה של החברה הישראלית להכיל אותם באופן נכון ואמתי.

לדבריו יש להפנים שהדיבור על גזענות ואפליה אינו נשאר בגדר כותרת תלויה באוויר בלבד, אלא מדובר בהליכים המשפיעים על הפרט ועל האופן שבו הוא תופס את עצמו ולכך קיימות השפעות רגשיות ונפשיות ארוכות טווח.

לבד מתחושת הקיפוח והאפליה מציין רחמים בדבריו גם את השלכותיו הקשות של מסע העלייה לישראל, על נפשם של העולים. לטעמו החברה בישראל עדיין לא החלה לטפל כלל ועיקר בהשלכות ובפגיעות הללו. "מדובר באנשים שאיבדו את יקיריהם בדרך ועברו חוויות טראומטיות. לא רק מי שעבר דרך סודאן שבוודאי עבר מסע קשה וארוך, אלא גם מי ששהה שהות ממושכת במחנות בגונדאר ואדיס עבר חוויה נפשית קשה בעלת השלכות ליכולת הקליטה של המשפחות כאן". עוד הוא מזכיר את המשפחות שחלקן עודו באתיופיה ולמעשה נקרעו בעל כורחן מיקיריהן ובניהם עדיין ממתינים לאיחוד עם הקרובים שנותרו שם. "המציאות שאני פוגש היא שאחד מכל ארבעה מחכה לקרוב משפחה שיצטרף אליו".

לטעמו הליקויים והקשיים צפויים להישאר ללא שינוי וככל הנראה גם בעתיד עוד תוקמנה וועדות דומות לזו שאותה מקים ראש הממשלה כעת "ולא יקרה מהם כלום. אני לא מתרגש מההתכנסות של הממשלה. אין לנו ציפייה לשינוי דרסטי. זה לא יגיע ליישום ממשי שיוכל להסתכל למציאות בעיניים ולפתור את הבעיות".

כשהוא מתבקש לתאר את הדרכים הרצויות לפתרון מזכיר רחמים את הצורך בטיפולים נפשיים ורפואיים, צורך שאינו מגיע לידי מיצוי למרות שלעיתים המערכות קיימות. "אמנם כל אחד יכול ליהנות מהשירותים הללו, מול יוצאי אתיופיה זה נעשה באופן לא נכון. יש חוסר מוכנות, יש פער תרבותי. אנחנו מוגדרים כמי שקשה להבין אותו וכשיוצאים מנקודת ראייה כזו קשה לתת שירות, ולאט לאט אנשים מבינים שחוסר הרצון הזה וחוסר עשייה מתאימה יוצרות חוסר אמון מוחלט".

"מצד שני יש קשיים כלכליים מאוד לא פשוטים. יוצאי העדה לא יכולים לפנות לשוק הפתוח כדי לקנות שירות. זה קשור בכסף ואיך הוא מנוצל, איך הוא מגיע לקהילה ולמשפחה. המציאות היא ש-60 אחוזים מילדי קהילת אתיופיה נמצאת מתחת לקו העוני. אלו לא מספרים, אלו אנשים שחיים במציאות מאוד קשה. יש עבודה לא נכונה והפניית משאבים לא נכונה".

לדברי רחמים שרי הממשלה וראש הממשלה אינם צריכים לחפש רחוק כדי לזהות את האפליה והפגיעה ביוצאי העדה. לטעמו די שאישים אלו יסתכלו בסביבת העבודה שלהם ויראו שאין במשרדיהם ובמשרדים שבהם הם פועלים מבני העדה.

לדבריו קיימים לעיתים מיזמי תעסוקה מקומיים שמטרתם לשפר את מצבה של הקהילה, אך מדובר ב"מסלול שאינו מקדם ואינו מוביל את האוכלוסייה למקומות נכונים. אנשים מועסקים בפרויקטים זמניים והדבר מקשה על הבטחת עתיד טוב יותר".

על אף כל אלה הוא מדגיש כי "למרות הכול, האוכלוסייה האתיופית מרגישה את השייכות למדינה באופן מאוד מובהק". הוא מזכיר כי בעוד בעדות אחרות מדינת ישראל יוצאת במיזמים שונים על מנת להביא את בניהן אליה, הרי שבעדה האתיופית העדה מבקשת להגיע לישראל מיוזמתה ובמאמציה שלה.