לילה לבן

חג השבועות היה החג החשוב ביותר במשפחתה של אמי, שכן יום נישואיהם של סבתי וסבי חל באותו תאריך.

ימים מראש פעמה בבית המולה חגיגית שכללה דפדופים במוספי האוכל, דיונים ארוכים כאורך הגלות על צבע המפיות - שתמיד בסופו של דבר היו לבנות – ובעד ונגד צימוקים בבלינצ'ס. והחשוב מכול: מהיכן נקנה את עוגת הגבינה המומלצת ביותר השנה, כולל טעימות.

מלבד הסעודה, אמי המתוקה לא ויתרה על הנחלת רוח החג לבנותיה, ולקחה אותנו כל שנה אל הכפר הירוק, שם ראינו את תהלוכת הקציר על טרקטוריה, פירותיה וערמות החציר. הילולה ציונית חקלאית, כמיטב מסורת החג. באמת שלל זכרונות מקסימים, מרגשים וחגיגיים. אבל אם דבר מאלו לא מדבר ולו במעט על שורש הסיבה היהודית לחג השבועות, זו לא טעות. ממשמעות החג הוציאו את התורה, שהיא העיקר, והשאירו את האיכר.

בתהליך התשובה, גיליתי כמה רחוק החינוך החילוני מהחינוך הדתי. אני רואה את הפער האדיר הזה בחגים בעיקר, וזה צורם לי מאוד. אני מרגישה שדור אחר דור, בדיוק כמו שאני התחנכתי, גדל בפספוס אדיר, בלי חלק מהמשמעות האמיתית של ההוויה שלו. הוא לא לומד על החלק היהודי שבו. כאילו שיהודי זו מילה שכתובה בתעודת הזהות ותו לא.

נשמע דרמטי משהו, אבל לחלוטין ממחיש את האמת המוסתרת. למי אכפת מי אמר למי ובאיזה פסוק? תלמדו אותם מה זה אומר להיות יהודי, בשם השם. מה זה תיקון ליל שבועות ולמה עושים אותו. מה זה סידור. למה יהודים נותנים צדקה, מה זה בית כנסת, מה זה שמע ישראל או תפילת שמונה עשרה, ולמה זה לא מנומס לצלם באייפון בשבת...

בעוד ילדיי מגיעים לערב החג מוכנים עם דברי תורה, דינים והלכות ושירים שלעסו מאתיים פעם עם הגננת, אני בתור ילדה - לצורך הדיון תוצר של מערכת החינוך הממלכתי - הייתי במקום אחר לגמרי. בגני הילדים למדנו על החגים, ובחג השבועות סביר להניח שאמרו משהו על קבלת התורה, אבל אין ספק שהדגש החלוצי לקח את הבכורה. לבשנו לבן, על ראשנו שיבולים, וטנא ירוק עם פרילי ורוד חולק מאיש לרעהו. אך בבית הספר, מרגע שנשלחה למיחזור מחברת החגים של כיתה א', לא נגענו יותר בנושא. יאללה חג שמח, שלום וביי. איזה פספוס מעציב.

התיקון הפרטי שלי

מאז החזרה בתשובה, אני משתדלת לעשות את ערב חג השבועות בביתי. החגיגיות והסנטימנטליות דבקו בי, אבל חיפוש המתכונים התחלף בחיפוש אחרי דבר תורה ללימוד קדושת הרגעים האלו, אותם אנחנו מציינים בלילה. ובמהלך דיונים עם אמי שתחיה על כשרויות – שוב, של עוגות גבינה - אני מוצאת את עצמי רועדת מהתרגשות, כי הלילה הנשמה שלי אמרה "נעשה ונשמע".

ואני לומדת לראשונה כמו ילדה, כמו בתי בת השלוש שחוזרת מהגן מרוגשת, מלאת סיפורי חג שסופרו לה לראשונה. אני לומדת את מה שהחסירו ממני בילדותי. את מה שסברו שהוא מיותר לחיי, את מה שלא סיפרו לנו. את היום שבו הפכנו ליהודים. את היום שבו קיבלנו, מבין כל העמים, את הזכות לקיים את מצוות השם יתברך.

כששואלים אותי מה גרם לי להתחיל לקיים מצוות, אני עונה כך: התשובה שלי באה מאהבה. תחילה הבנתי שאני מאמינה שיש אלוקים בשמיים, אך משם הדרך לשמור מצוות הייתה ארוכה. הבנתי שאני אוהבת אותו יתברך, על הטוב האינסופי שהוא מרעיף עליי. הוא שלח אותי להיוולד לאמי, שזו מתנה ושיעור שאין כמוהו בנדיבות. הוא נתן לי משפחה שבנתה לי עמוד שדרה מברזל. הוא שמר עליי במקומות הכי חשוכים ומגעילים שהתעקשתי לדחוף את עצמי אליהם, והוא נתן לי את בעלי אהובי. והכול מתוך רחמנותו הבלתי נגמרת ואהבתו אליי. ואז הבנתי: אני רוצה לתת אהבה בחזרה. שאלתי: איך עושים זאת? איך אני מחזירה אהבה למי שנותן לי עולם ומלואו?

התשובה היא הלילה. בלילה הזה, ליל שבועות, השם הראה לכולנו את הקולות ואמר: כך אני רוצה שתאהבו אותי, דרך המצוות שאני נותן לכם כעת. רק לבניי אהוביי, לכם, שמרתי את כל אלו. כדי שתמיד נהיה קרובים, בכל צעד ושעל, בשוכבכם ובקומכם, בביתכם ובלכתכם בדרך. אנחנו יחד, יד ביד. ובליל שבועות הכול התחיל. סיפור האהבה שלנו, כעם, עם אבינו בשמיים.

מוס מנצח

התלבטויות והתייעצויות ארוכות נערכו עד שהתקבלה ההחלטה איזה מתכון לתת. עוגת גבינה? נוטרת לה. פשטידה? לא סובלת. החלטתי לבחור במתכון שבקלות אפשר להפוך אותו לפרווה למהדרין, שהרי אין שמחה אלא בבשר וביין. פשוט תחליפו את השמנת והחלב בחלב קוקוס, עובד מושלם (מי שמחליפה לקצפת ריצ' עוברת על ונשמרתם מאוד לנפשותיכם, מחילה). וגם אם אתן מאלה שקוראות את העיתון בשישי בצהריים, סביר להניח שיש לכן את כל המצרכים בהישג יד.

אז הרי לפניכן מוס שוקולד מופלא, מתכון שעובר בין החברות. נראה לי שהומצא על ידי ג'סיקה שרה המופלאה, לא פחות.

חומרים:

500 גרם שוקולד

250 מ"ל חלב או שמנת להקצפה (אפשר לערבב)

½ כוס מיץ ענבים (תירוש)

כף תמצית וניל

טיפונת מלח לחיזוק טעם השוקולד

5 ביצים מופרדות, חלבונים מוקצפים

אופן ההכנה:

ממיסים בסיר על אש נמוכה את השוקולד עם השמנת. כשהכול נמס יחד, מוסיפים את היין, המלח והווניל, ומורידים מהאש כשהכול נמס ומבריק.

מוסיפים את החלמונים אחד אחד תוך ערבוב, עד שהם מתאחדים עם השוקולד.

שופכים לחלבונים המוקצפים את השוקולד ומקפלים בעדינות.

שמים בכוסיות או בפיירקס – ולמקרר (או למקפיא ולהוציא כמה שעות לפני ההגשה).

לגיוון אפשר להוסיף קינמון, אלכוהול או קפה נמס מהול בקצת מים. אם רוצים להוסיף כוכב אניס או חתיכת שורש ג'ינג'ר, יש להוציא אותם לפני הערבוב עם החלמונים.