הלכה בלי לגמגם

ניסיון לקבוע פגישה עם הרב בן ציון אלגזי מגלה שלוח הזמנים שלו ביום רגיל אינו מבייש רבנים ידועים בליל שבועות.

הוא ממהר משיעור לשיעור, רץ מלימוד בבית המדרש להעברת שיעור הלכה בבורסה, ובין לבין כותב חוברות ללומדי תוכנית 'צורבא מרבנן' שבראשה הוא עומד.

לריאיון הזה הוא מקדיש זמן קצר יחסית, אבל בזמן המצומצם הוא מדבר בשטף, יורה עשרות מילים לדקה. זה אולי הסוד שלו – ניצול מרבי של כל יחידת זמן, ובעזרת הסוד הזה הוא סיים לאחרונה, יחד עם משתתפי תוכנית 'צורבא מרבנן' בארץ ומחוצה לה, להקיף את כלל הנושאים ההלכתיים בשולחן ערוך.

מהספרייה לצלחת

הרב בן ציון אלגזי (48), היום תושב יד בנימין, נולד ביהוד ובהמשך גדל ביישוב נווה צוף. בנעוריו למד בישיבת בני עקיבא בנחלים. לאחר מכן למד תקופה קצרה בישיבת טלז סטון, ומשם עבר לישיבת ההסדר כרם ביבנה, במסגרתה התגייס לצה"ל ושירת בחיל התותחנים. בגיל 30, לאחר שהוסמך לרבנות ולדיינות, יצא לשליחות באנטוורפן שבבלגיה. בתום כמה שנים שבהן שימש כרב קהילה, כראש ישיבה תיכונית וכראש אולפנה, חזר לישראל. ישיבת כרם ביבנה התמודדה אז עם פטירתו של ראש הישיבה, הרב יעקב גולדוויכט זצ"ל, וביקשה מהרב אלגזי לבוא ולחזק את שורותיה. הוא נענה וחזר לישיבה בתור ר"מ.

נקודת ציון בחייו, שבשעתה כלל לא נראתה ככזו, התרחשה מעט לאחר החזרה לישראל. הרב אלגזי לא חזר לבד, אלא עם כמה משפחות שהחליטו לעלות ארצה מבלגיה בעקבותיו. העולים החדשים שמרו על קשר ורצו ללמוד איתו הלכה. הרב נענה בשמחה להצעה, אבל התלבט איך ליישם אותה.

"עשינו דיון איך נלמד הלכות שבת. אי אפשר ללמוד כמו בכולל, כי הם בעלי בתים שעובדים כל היום, ואי אפשר בערב להכניס אותם לכל המהלך של הסוגיה. היה לי רעיון: לעשות להם חוברת. ניקח את הנושא של הלכות שבת, נמקד אותו בנושאים הרלוונטיים, נציג את כל ההשתלשלות ההלכתית ואיך הגענו ממנה למציאות העכשווית. בנושא של פלטה בשבת, למשל, לקחתי את הסוגיות של שהייה והטמנה בשבת – שאלו סוגיות קשות – מיקדתי אותן, ובסוף לקחנו את הפלטה והסתכלנו עליה: הרא"ש סובר ככה, הר"ן סובר ככה, שיטות האחרונים... הם נדהמו שהם לומדים כאלה מהלכים, אבל הם החזיקו ראש, כי זה קצר. כל הלימוד היה פרקטי: מהגמרא אי שם בסוגיות של שהייה והטמנה, עד שבסוף זה על השולחן שלך בשבת. מגיע מהספרייה עד לצלחת.

"כך למדנו כל שבוע, עד ששמעו על זה בגבעת שמואל וברעננה, ובהמשך זה התפשט כאש בשדה קוצים. כולם רצו חוברות, ואני בלי משרד, בלי מזכירה, בלי כסף, בלי כלום. הבנתי שהולך ומתרקם כאן משהו".

כך, מפה לאוזן ומקבוצה לקבוצה, הרעיון צבר תאוצה והפך לרשת ענפה של לימוד הלכה. החוברות, המכילות מקורות מסודרים ומבוארים על כל סוגיה, מופצות כיום בקרב מאות לומדים, והשיעור המצומצם הכפיל את עצמו לעשרות שיעורים בשבוע. חלקם משתתפים בשיעורים, חלקם לומדים גם בחברותות לפני השיעור, יש כאלה שמתקדמים לבד על פי חוברות המקורות. בהמשך יתאפשר גם להשתתף בתוכנית באופן מקוון. "אין בן דוד בא אלא בהיסח הדעת'", מצטט הרב אלגזי, "וגם המהלך הזה בא בהיסח הדעת. זה לא שקמתי בבוקר ואמרתי 'בוא נטפל בעם ישראל, הם בורים בענייני הלכה'. לא באתי עם רעיון מובנה. הרב יעקב אריאל, נשיא ה'צורבא מרבנן', אמר לי פעם שחמישים הצעות מגיעות כל יום, ומה שהקדוש ברוך הוא בוחר – הוא מטפח. אז כנראה הוא בחר ב'צורבא' שיהיה בן טיפוחיו".

בשלב שבו התברר שהשיעור המצומצם הופך למפעל רחב, הפרויקט הצריך גם שם. הביטוי החז"לי 'צורבא מרבנן' נבחר להתנוסס על הדגל.

מה משמעות הביטוי הזה?

"יש עם הארץ, שחז"ל התייחסו אליו באופן הכי חמור שיש. מצד שני יש תלמיד חכם, שאמור לדעת את כל התורה כולה. אמרתי: קודם כול בוא נוציא אנשים מגדר עמי הארצות, וגם אם לא נביא אותם לכלל תלמידי חכמים, באמצע יש 'צורבא מרבנן'. זה אחד שצורב את רגליהם של תלמידי חכמים. נמצא במחיצתם, שומע, מבין עניין, מכיר את המושגים ויכול עם זה ללכת הלאה".

למה מי שמשתתף ב'צורבא' מבין עניין יותר ממישהו אחר שקובע עתים לתורה? בדף היומי, למשל?

"היום כולם לומדים. את הכול הפשיטו: את הש"ס הפשיטו ב'שוטנשטיין' ו'מתיבתא', גם את ספרי המחשבה הפשיטו, רק את עולם ההלכה לא. ההלכה נגישה רק לתלמידי חכמים. כתבו ספרים, אבל לא הפשיטו את המקורות האותנטיים לציבור. אדם לומד המון, אבל את זה הוא לא יכול ללמוד, הוא לא יכול לפתוח רי"ף ולהבין אותו. אמנם הידע ההלכתי נמצא גם בספרים אחרים – פניני הלכה, מקור חיים ועוד, אבל ללמוד את המקורות ולבאר אותם, ללמוד קטע גמרא ולהבין את הר"ן והרי"ף עליו, את זה יש רק ב'צורבא'".

מה רע בללמוד רק הלכה למעשה? אחרי שכל הפוסקים בכל הדורות דנו והכריעו, למה שלא נסתפק בלקרוא את השורה התחתונה?

"אני לא רוצה שאדם ילמד רק את השורה התחתונה, אלא שיהיה חלק מהבנת וידיעת ההלכה. אני לא אעשה אותו פוסק, אבל שיבין את הלוגיקה של ההלכה. ואם תהיה נפקא מינה, הוא יוכל להכריע בעצמו. הרי בסופו של דבר כל אחד פוסק אצלו בבית. אשתך שואלת אותך שאלה, אז על כל דבר תרוץ לרב לשאול אותו? אדם פתאום נהיה חלק מהעניין, חלק מהחשיבה ההלכתית, הוא לא אחד שעומד בחוץ ומקבל שירות.

"יש אנשים שזה משנה להם את החיים. אמר לי יהודי אחד: הייתי עם הארץ גמור, לא הכרתי מושגים הלכתיים, הייתי אומר משהו וכולם היו צוחקים עליי. עברתי על מחזור אחד של ה'צורבא', והחיים שלי השתנו, הביטחון העצמי שלי השתפר, אני אומר משהו וכולם שואלים 'מאיפה אתה יודע?'".

הרב אלישיב מתפעל

כל מיזם חדש, בפרט אם הרעיון שמאחוריו נשמע פשוט ואפילו בסיסי, מעורר את השאלה איך לא חשבו עליו קודם. "הרב לאו היה ב'דינר' של צורבא", מספר הרב אלגזי, "והוא אמר: איזה שוטים אנחנו, זה כל כך פשוט, איך לא חשבנו על זה קודם?". ובכל זאת, אם אף אחד לא ניסה עד היום להנגיש את הסוגיות ההלכתיות לציבור הרחב, יש לכך סיבה.

יכול להיות שעד היום הייתה הפרדה ברורה בין אברכי ישיבות לבעלי בתים, ורק עכשיו מנסים ליצור מצב ביניים כזה?

הרב אלגזי מאשר את ההנחה, וגם מוסיף שיש אנשים שמעוניינים להשאיר את ההפרדה הזאת בעינה. "פעם הייתי בדיון במועצת הרבנות הראשית, ושמעתי שם שיש חשש שבעלי בתים יחשבו שהם פוסקים, שהם רבנים. זאת רתיעה ש'ישתלטו לנו על עולם ההלכה'. אבל אצלנו הכול נעשה מתוך יראת שמיים וביטול לתלמידי חכמים. הדיון היה כשרצינו לעשות מבחנים, שאנשים יקבלו תעודה, ודיברנו על זה עם הרבנות הראשית. בסוף שכנעתי אותם, והיום באמת אפשר להיבחן ולקבל תעודה. לא תעודה של 'יורה יורה' או 'ידין ידין', אלא דבר חדש שנקרא 'מורה רוחני'. כמו שהיו פעם בגרמניה תעודות של 'חבר', ובישיבת חכמי לובלין היה אפילו תואר למי שלמד כמות של דפי גמרא. גם לתואר הזה קראו 'צורבא מרבנן'".

"הלכתי פעם לרב אלישיב להסביר לו מה זה צורבא מרבנן. העוזר אמר לי לפני שנכנסתי: דקה אחת ואתה בחוץ. נכנסתי, והרב אלישיב אמר לי: אתה לא זז מכאן. הוא הסתכל על כל החוברות, התפעל מאוד ובסוף אמר: 'אגיד לך משהו אישי. באים אליי אנשים מכל מיני כוללים, כולל בוקר, כולל צהריים, כולל יום שישי, ישיבות כאלה וישיבות כאלה, וסוף סוף אני רואה יהודי שמטפל בבעלי בתים. אף אחד לא דואג להם!'. הרב אלישיב נתן לי את ברכת הדרך לדאוג לבעלי בתים, ההלכה צריכה להיות נגישה להם. כמובן עם כל הגבולות, שיהיו כפופים לפוסקים ולגדולי ישראל".

לא רק הרב אלישיב דחף את הרב אלגזי להרחיב את הפעילות. רבנים רבים נתנו לו את ברכתם, ובראשם הרב מרדכי אליהו, שעמד בנשיאות המכון עד לפטירתו. "הכול נעשה בהתייעצות איתו ובברכתו, עד הרגע האחרון שלו. כשהוא היה חולה, נכנסתי למניין למנחה וערבית אצלו בבית, והרבנית ביקשה שאחרי ערבית כולם ייצאו מיד. כולם לחצו לו את היד ויצאו, ולי הוא אמר להישאר. הוא אמר לי: אני כל הזמן בבית החולים חושב על ה'צורבא', איך זה הולך, אם יש עוד מרכזים, כמה אנשים לומדים. אמרתי לו שיש 87 מרכזים, והוא אמר 'ראשו כתם פ"ז', והוסיף, עם הידיים: 'עוד, עוד...' הוא נמצא בבית חולים אחרי אירוע לב, והראש שלו ב'צורבא'. זאת הצוואה שקיבלתי ממנו".

את תהליך ההתפתחות של מכון 'צורבא מרבנן', הרב אלגזי ניהל תוך שהוא ממשיך בתפקידו כר"מ. מקומו המרכזי היה עדיין בית המדרש של ישיבת כרם ביבנה, שם הוא לימד סוגיות בעיון, כמיטב המסורת הישיבתית.

כמי שמצוי בין העולמות, אתה מרגיש הבדלים בין הלימוד בישיבות ובין הלימוד בשלבים הבאים בחיים?

"כשאדם נמצא בישיבה, הוא מחפש תורה יותר עילאית. הרב קוק קורא לזה באורות התורה 'התורה הסגולית'. יותר חדשנות, חידוד. כשאדם יוצא מהישיבה לחיי המעשה, הוא מחפש גם דברים מעשיים. למדנות גם בחיי המעשה. במהדורה הבאה של ה'צורבא' יש נספח למדני, והוספנו גם נספח מחשבתי. אבל אין ספק שבעל בית רוצה את התכל'ס. איך הוא מתפעל את המטבח שלו, את השבת שלו, את טהרת המשפחה. יש שיעורים שמתחוללת בהם מלחמת עולם, אנשים צועקים: 'איך זה יכול להיות? זה שונה לגמרי מכל מה שתמיד עשינו'. אבל הם ממשיכים להגיע, כי הם רוצים לדעת מה לעשות".

הרב אלגזי מוסיף שמבחינת היקף הלימוד, למסלול של 'צורבא מרבנן' יש יתרון על פני הלימוד המקובל בישיבות. "אצלנו לומדים דברים שלא לומדים בישיבות. בישיבות לומדים את המסכתות של נשים-נזיקין, ומי שלומד לסמיכה לרבנות לומד עוד כמה נושאים. אבל כיבוד אב ואם? מזוזה? לא מגיעים לזה בישיבות בצורה רצינית. אנחנו פרצנו אל כל חלקי התורה. לא רק אורח חיים, גם יורה דעה, כשרות, טהרת המשפחה, כיבוד אב ואם. אין נושא שאדם חווה ביומיום ולא כתבנו עליו חוברת".

במחילה, אנשים לא נוטים להשתעמם קצת מהלימוד הטכני של ההלכה?

"הייתה לי הפתעה בלתי רגילה. בישיבה התעסקתי בלמדנות, תמיד העברתי שיעורים בעיון. מזה אני חי ותוסס. אבל פתאום גיליתי שגם ההלכה יכולה להיות תוססת, כשיודעים איך להגיש אותה לציבור בצורה אטרקטיבית. התהפכו אצלי היוצרות, פתאום ההלכה נהייתה ערנית יותר. יש מקומות שאני מעביר בהם שיעור ומחלק אותו לשניים, הלכה ואגדה. כשאני מעביר את הצד ההלכתי – כולם רוצים להרוג אותי, כולם תוססים, כולם בעניין, וכשאני מגיע לאגדה – כולם בשקט ואני יכול להגיד מה שאני רוצה. כשאתה מגיע לקישקע של הבן אדם, כשאתה אומר לו מה הוא צריך לעשות עם חשבון הבנק שלו – הוא מתעורר כמו נמר".

כשההלכה פוגשת את החסידות

לפני כשנתיים וחצי קיבל הרב אלגזי העלאה בדרגה. הוא נבחר לכהן כראש ישיבת כרם ביבנה, לצד ראש הישיבה הוותיק, הרב מרדכי גרינברג. הרב אלגזי שימש בתפקיד במשך שנתיים, שבסיומן החליט לעזוב. לדבריו, כמות דומיננטית של תלמידים חרדים-אמריקאים השפיעה על האופי של הישיבה, והוא כבר לא מצא בה את מקומו. לאחר שהחליט לפרוש, קיבל הצעה להצטרף לראש ישיבה אחר – הרב יהושע שפירא, ראש ישיבת רמת גן. הרב אלגזי סירב לקבל את ההצעה במלואה. "אני את השם הזה 'ראש הישיבה', לא רוצה יותר. דבר ראשון – אתה לא לומד, וחוץ מזה מתחילים לרדוף אותך". לבסוף הם הגיעו לפשרה: הרב שפירא ימשיך להנהיג את הישיבה כולל המוסדות והמפעלים הנלווים אליה, והרב אלגזי יהיה "ראש בית המדרש", שאחראי לצד הרב שפירא על הלימוד בישיבה עצמה.

ישיבת רמת גן ידועה כבעלת נטייה חסידית. אפשר לראות במינוי שלך ניסיון לשינוי כיוון, להפוך את הישיבה ללמדנית יותר?

"החזון שלנו הוא בעזרת ה' ליצור יחד שלמות, גם להיות למדן ברמה גבוהה מאוד וגם להיות עובד ה' ברמה גבוהה מאוד. הציבור תופס שיש סתירה בין הדברים, אם אתה חסיד אתה לא תלמיד חכם. אבל באמת 'אין עם הארץ חסיד'. ובאמת הצד הלמדני תופס מעמד בישיבה, וזה לא גורע מהצד החסידי. להפך, אני רואה שהוא משלים את העניין".

ההשתלבות של הרב אלגזי בישיבת רמת גן איננה מסתכמת בפן הלמדני, וגם הכיוון של הנגשת התורה לתושבי רמת גן והאזור קיבל כעת דחיפה. קשה להחמיץ את המודעה הגדולה בישיבה הנושאת את הכותרת "צפרא טבא" וקוראת לאנשים עובדים להצטרף ללימוד בוקר לפני היציאה לעבודה. תוכנית הלימוד, כמתבקש מהחיבור החדש בין הרב שפירא לרב אלגזי, כוללת ארבעה שיעורים בשבוע: שיעור הלכתי ושיעור מחשבתי, שיעור למדני ושיעור בחסידות.

"אמרתי לרב יהושע: ישיבת רמת גן עומדת במרכז גוש דן, זה הלב של הציבור, ואין לה מספיק משמעות תורנית לציבור. בוא נהפוך את הישיבה למרכז תורה. בפעם הראשונה שזה התחיל, הרב יהושע שאל אותי אם יש זימון, כלומר אם יש שלושה אנשים. עכשיו בסך הכול מגיעים מאה איש. לא כולם מגיעים כל פעם, אבל ב'מועדון' יש מאה איש, ואני אומר שזו רק ההתחלה".

עם כל הכבוד לשילוב, החסידות מדברת הרבה על חשיבות העבודה הפנימית וטהרת הלב. תורת הרב קוק מעצימה את מקומו של לימוד האמונה. למה בכל זאת שאדם ישקיע את זמנו הפנוי בהלכה?

"העדיפות הראשונה, לפי כל הפוסקים, היא לימוד ההלכה למעשה. ברור שאמונה, מוסר, מידות, זה חשוב. אבל העיקר חסר מן הספר. יכול להיות בעל מידות שרוצה להיות איש מוסרי, ובסוף הוא גונב כי הוא לא יודע שזה לא בסדר. אין בור ירא חטא, אתה לא יכול להיות ירא חטא בלי לדעת את ההלכה".

עם זאת, במחזור הבא של 'צורבא' יהיה אפשר לראות את האופי החסידי-רוחני בלימוד ההלכתי: "הרב יהושע רוצה להוסיף לתוכנית את כל המצוות שבלב – אהבת ה', יראת ה'. זה ייכנס בחוברת לכל דבר ועניין, ויהיה חלק מהמחזור של ה'צורבא'".

מה השאיפות שלך לעתיד? לאן הרעיון של 'צורבא' יכול עוד להתפתח?

"החזון הבא הוא לעשות צורבא לנשים, צורבא לילדים, צורבא לנוער. זה מכסה את כל מגוון האוכלוסייה. אנחנו עכשיו מתחילים לכתוב חומר לנשים: אותם נושאים, להקיף את כל השולחן ערוך, המקורות מהגמרות והראשונים. אותו דבר, אבל הסגנון קצת אחר. כשנסיים לעשות את זה, נדע שהוצאנו את כל עם ישראל מלהיות עמי-ארצות".

מה עם התרחבות למגזרים אחרים?

"יש פניות מהציבור המסורתי, בעיקר בדברים שנוגעים אליהם, ענייני אישות ועוד. אני אישית העברתי צורבא לחילונים במרכז תל אביב, אבל זה עוד לא תפס, צריך בשביל זה הכשרה מיוחדת. יש אנשים שמתעסקים בקירוב רחוקים, ואנחנו כרגע מקרבים את הקרובים. עבודה רבה לפנינו".

גם אם בחלקים אחרים באוכלוסייה עדיין יש עבודה, הרב אלגזי מבהיר שבתוך הציבור הדתי-חרדי 'צורבא' חוצה את כל הזרמים. "מחבר'ה לייט שנשותיהם ללא כיסוי ראש, עד חרדים, אברכים בכולל, חב"דניקים, ליטאים, ספרדים, כולם. אפשר לראות את זה יפה בשבתות שאנחנו עושים: חלק עם ספודים, חלק עם כובעים, חלק עם כיפות סרוגות. גם בקיבוץ הדתי, אמר לי הרכז באחד הקיבוצים: בהתחלה חששתי מהשיעור הזה, והיום זה אחד השיעורים הכי מוצלחים שהיו בקיבוץ".

יש בכל זאת מכנה משותף כלשהו לכולם?

"אנשים שהחליטו לקחת את החיים ההלכתיים בידיים שלהם. שהגיעו לשלב שבו הם אומרים: הגיע הזמן שגם בזה אני אשלוט, שתהיה לי ידיעה ברורה ולא אגמגם. צריך לקחת אחריות על החיים גם בתחום הזה".