סיבוכים בלידה

בראש חודש תמוז תשנ"ו, בדיוק שלושה שבועות אחרי הבחירות לראשות הממשלה ולכנסת, הושבעה ממשלתו הראשונה של בנימין נתניהו.

לידתה של הממשלה ההיא לא הייתה קלה. ראש הממשלה הנבחר נאלץ להתמודד עם עוינות אישית מבכירי מפלגתו, כמו גם עם בריתות פוליטיות שהקשו על מלאכת ההרכבה. ההתרוצצות האינטנסיבית לקראת ההשבעה בכנסת נמשכה עד הרגע האחרון, ואפילו אז לא נסגרה עדיין רשימת השרים. רק שישים ושניים ח"כים הצביעו אז בעד הממשלה החדשה. ובכל זאת, בהשוואה למשברים שליוו את הקמת ממשלת נתניהו הנוכחית, הרכבת ממשלת 1996 נראית כיום חלקה כמו חמאה שמונחת על קרחת.

לעומת נתניהו הוותיק והמנוסה, נתניהו הטירון לא נזקק לשנות חוק יסוד כדי להקים את ממשלתו. בניגוד לציפיות, הוא הסתפק בממשלה של שמונה עשר שרים בלבד, כולל מינויו המקצועי של יעקב נאמן לתפקיד שר המשפטים. תיק חדש אחד הורכב, אחרי השבעת הממשלה, לצורך מינוי אישי: משרד התשתיות שיועד לאריאל שרון. יתר המשרדים נותרו, פחות או יותר, כפי שהיו: חוץ, פנים, אוצר, תיירות, בריאות, תחבורה וכן הלאה. לא היו אז משרד לענייני מודיעין, משרד לנושאים אסטרטגיים - השד יודע מה זה – או משרד לירושלים והתפוצות. קשה להאמין היום אבל בממשלת נתניהו הראשונה לא היה אפילו שר חלל.

ובמעבר חד להיום: שמחה גדולה פרצה במחנה הימין עם היוודע תוצאות הבחירות האחרונות. גם הממשלה שהוקמה, בסופו של משא ומתן קואליציוני מייגע, היא מהסוג שציפינו לו: ממשלת ימין צרה עם נוכחות נאה של הבית היהודי. ועדיין עלינו להיות ישרים עם עצמנו ולהודות שהממשלה החדשה באה לעולם בחרפה, ביזיון וקצף. זה התחיל בניהול השערורייתי של המשא ומתן הקואליציוני מטעם מפלגת השלטון והסתיים ביום ההצבעה וההשבעה בכנסת שעוד ייזכר לדורות. לא חייבים לאהוב את נאומיו של יו"ר האופוזיציה בוז'י הרצוג, או להאזין להם, כדי להסכים עם הגדרת בנייתה של הממשלה החדשה כקרקס.

מה לא היה לנו שם? ח"כים שלא ידעו על מינוים לשרים, ח"כים שמונו לשרים בלי קשר לכישוריהם, פיצולי תיקים ואיחודי תיקים והעברת סמכויות ממשרד למשרד ופירוקים והרכבות ותיקים שהופקדו למשמרת ושרים שיוחלפו בעוד שנה וחוק להגבלת מספר שרים שהלך לעולמו עוד בטרם נולד, וכל זה כדי לספק לכולם את כל הדרישות, הגחמות והרצונות כולל הטוטו. אפילו 'ישראל היום' הפתיע בביקורת על ראש הממשלה בעקבות יום ההשבעה המביך. אם סיבוכי הלידה של ממשלת 1996 העידו על סופה העגום, מה נגיד על עתידה של הממשלה הנוכחית?

המשילות האמיתית

כאמור, בשבוע שעבר בוטל הסעיף בחוק המשילות המגביל את מספר השרים בממשלה לשמונה עשר, צעד שבעיקר מוכיח שהחוק לא היה אמור לעבור מלכתחילה. זהו רק אחד מחוקי האוויר שהביאה עמה לעולם מפלגת האוויר 'יש עתיד', חוקים שאי אפשר היה ליישם לאלתר, ולכן יישומם נדחה עד שאפשר יהיה לבטל אותם. ספר חוקים לא ייצא מזה, אבל רשימת הישגים לתעמולת הבחירות דווקא כן.

במקום להעביר חוקים שלכאורה אמורים לסייע לדמוקרטיה אך בפועל פוגעים בה ובתדמיתה, יש לי רעיון לחוק הפוך – חוק שלכאורה פוגע בחופש הביטוי אך למעשה מונע את הידרדרות המשטר הדמוקרטי בעיני הציבור. לפי הצעת החוק שלי, ייאסרו דיווחים מתוך המשא ומתן הקואליציוני עד לסיומו המוצלח או המפוצלח. כל הדרישות והדחיות והאיומים והמתקפות האישיות, שדחו את רובנו במהלך החודשיים האחרונים, ייעלמו מהציבוריות הישראלית בתקופה שאחרי הבחירות, וכך נוכל לנשום אוויר נקי וידידותי לסביבה ולקבל את התוצאה הסופית בלבד.

אם הייתה כאן פגיעה אמיתית בזכות הציבור לדעת – ראוי היה להרים גבה על ההצעה החריגה. בפועל, ההצעה שלי רק תחסוך אינספור ספינים, הטעיות ואי דיוקים שפוזרו בנדיבות מרגע הבחירות ועד סגירת הדילים, דיסאינפורמציה של עיתונאים ופוליטיקאים שהתחרתה רק בדיווחי הכזב מלפני הבחירות. אם כל הפרסומים מהתקופה האחרונה היו מתאמתים – ציפי חוטובלי הייתה היום שרת המדע, איילת שקד שרת התרבות והספורט, אביגדור ליברמן שר החוץ, ונפתלי בנט היה בכלל באופוזיציה אחרי שהפסיד את תיק הדתות.

רוצים דמוקרטיה יציבה? רוצים משילות? סגירה הרמטית של המשא ומתן לתקשורת היא זאת שתזרז אותו, תהפוך אותו לענייני יותר ויאפשר לממשלה החדשה להיכנס לעבודה מהר יותר ובפחות דם רע. את הבעיות האמיתיות ממילא אנו מגלים רק עם חתימת ההסכמים הקואליציוניים.

בלי מילים

'נכבה עכשיו' הוא שמה של תערוכת קריקטורות סאטירית שמתקיימת במועדון הגולה בפתח תקווה. ארבעה קריקטוריסטים מוכשרים – יוסי שחר, אלחנן בן אורי, רוני גורדון והיזם הבלתי נלאה אור רייכרט – חברו יחד להציג קריקטורות המבקשות לנפץ את שיח הנכבה הפרו-פלשתיני בארץ ובחו"ל. קשה להפריז בחשיבות המלחמה על השפה ועל התודעה, ויש לקוות שתערוכה מעין זו תהיה ביום מן הימים חלק מארטילריה כבדה יותר. כרגע זה מה שיש, וזה לא מעט. חלק מהקריקטורות מבריקות ומוצלחות עד מאוד, אחרות מעט בנאליות יותר או סובלות מעודף טקסט, אבל השורה התחתונה היא חיובית וטובה לישראל. כמו הנכבה. בואו בהמוניכם.