הרב משה לוינגר זצ"ל
הרב משה לוינגר זצ"להלל מאיר

הרב,

אנחנו עדיין בשבעה, ואפנה אליך בגוף ראשון.

קצרה היריעה שהתבקשתי למלא, אבל הלב מלא ברגשות.

אין ספק שהסתלקותך פוערת חלל עצום, וחברון שינתה את פניה כאשר גופך כבר נקבר באדמתה הקדושה, אבל נשמתך הטהורה מורגשת היטב ותישאר איתנו תמיד.

זר לא יבין זאת. מי שישים את עצמו זר לכל מה שאתה, לחיבור הנשמתי לארץ ישראל, לגוש אמונים, לסבסטיה ולחורבות חברון... ועל כל אלה אהבת המשפחה והחיבור המחייב שלה לכל אלה.

זר לא יוכל להבין איך תקיפות הולכת עם עדינות של פתח גן עדן (מערת המכפלה), ואיך ויכוחים מלאי עוצמה משתלבים עם אהבה אין קץ למי שמולך, ולכל יהודי פשוט.

לאחר שהתחתנו, נקשרנו איתך, עם מרים והמשפחה בעבותות אהבה. ביום השמיני שאחרי החתונה הזמנת אותנו לשבע ברכות פרטי על תפריט של מצות וחמאה. פתחת את 'מוסר אביך' ונתת לנו הדרכה לחיים כפי שמרגלא היה בפומך, בשם הרב קוק: "רק מי שיש בו ענווה זוכה לאהבת ארץ ישראל". כל כך אופייני.

הרב, ההנהגות שלך האלה מלוות אותי בהתנהלותי היומיומית.

אני לא יכול לשכוח את עמידתך ההיסטורית, וזו רק דוגמה אחת, איך נעמדת ממש כאריה כנגד ההתמגנות: קודם מול המיגון נגד אבנים ואחר כך נגד ירי. כאשר היה נדמה שהתיישבות היהודים בחברון וביו"ש מסתיימת בתקופות הסתה תקשורתית מאסיבית בנקודות הזמן השונות, כמו אחרי ד"ר גולדשטיין הי"ד, וכמו בתחילת אינתיפאדת הירי, אך חברון ויו"ש על תלן עומדות, זקנים וילדים מהלכים ברחובותיה.

כוחות הביטחון חזרו לגבעות אבו סנינה וח'רת א-שייח בשמירה על היישוב היהודי בחברון, תוך שהם מפרים הסכמים בינלאומיים.

לצערי, מקומות יישוב אחרים שלא קלטו ולא הרגישו את מגמות המפחידים שרוצים בדרך מתוחכמת לגרש יהודים מארץ ישראל, נשארו ריקים מיהודים. הלוואי שההבנה וההנהגה שלך תיקלט ולא יגורשו עוד יהודים מארץ ישראל, ולא יספרו לנו שכשמסוכן לא מטפלים בנטרול הפוגע אלא מרחמים על הנפגע ומגרשים אותו...

אמרת לי שאתה מעדיף שאקרא לך ר' מוישה, אבל לא הייתי מסוגל.

אבי מורי, פגוש נא את עוזרך - חברי נחום בן אברהם הוס הי"ד, את שלהבת פס, את הלפידים ואת כל הקדושים שהיו קשורים איתך, וכעת קבורים מסביבך, ואל תוותרו. הרימו בכוח קולכם.

אנחנו מצפים.