1
בתאריך שאין סמלי ממנו, כ"ח באייר, יום ירושלים, היום שנקבע להלל והודאה על הישגי מלחמת ששת הימים, הובא הרב משה לוינגר למנוחת עולמים.
למרות שמש הצהריים הקופחת בשבוע שבו נמדדו טמפרטורות שיא, נקבצו אלפים מכל רחבי הארץ אל רחבת מערת המכפלה כדי לחלוק כבוד אחרון למנהיג תנועת שחרור הארץ, שבגיל שמונים נלקח אל ארצות החיים.
הרב לוינגר נטמן בחברון עיר האבות, עיר מגוריו, המקום שאליו וממנו יצא עם רעייתו ומשפחתו וחבריו למסע גאולת הארץ - מסע של קרוב לחמישים שנה שנמשך מליל הסדר שלאחר מלחמת הישועה ועד יומו האחרון. באו ללוותו גדולי וזקני הרבנים של הציונות הדתית, ותיקי ההתיישבות ומנהיגיה, נציגי הציונות הדתית בכנסת ובממשלה, ורבים ממוקיריו וההולכים בדרכו. הגיע ונשא דברי הספד גם נשיא המדינה, שנוכחותו הראויה לשבח שיוותה לאירוע מעמד ממלכתי שהרב לוינגר היה ראוי לו, אך לא ממש זכה לו בחייו.
2
אי אפשר לדמיין את אותם ימים גדולים, ימי פריצת הדרך של מפעל ההתנחלויות וימי גוש אמונים, בלי דמותו של הרב לוינגר, המוביל ומורה הדרך.
מנהיגותו התאפיינה בהכרה ברורה, דבקות במטרה ומסירות נפש טוטאלית. לצרכיו האישיים הוא הסתפק במינימום, מעולם לא חשב כיצד לעשות לביתו, תמיד ראה לנגד עיניו את המטרה הגדולה שאליה חתר – גאולת העם והארץ ברוח התורה. בשנים הראשונות ההן הניחו הוא וחבריו את היסודות לבניין הגדול של מפעל התיישבות, שמונה כיום כארבע מאות אלף איש. בזכותם נוצרו כאן עובדות שאינן מאפשרות לקרוע ממפת ארצנו את המקומות שבהם חיו ופעלו אבותינו, מלכינו ונביאינו.
הדור הצעיר של היום, מלבד כמה מאות נערים ונערות של תנועת 'נוער למען ארץ ישראל', לא יודע הרבה על הרב לוינגר כמנהיג ציבור. לאחר כעשרים שנה של מנהיגות כריזמטית ומובילה, הדומיננטיות שלו בהנהגת הציבור הלכה ודעכה. מפעל ההתיישבות התפתח והתמסד, הציבור התיישב בבתיו צמודי הקרקע ושקע בחיי שיגרה, ואת מקומה של המנהיגות האידיאולוגית הכריזמטית תפסה מנהיגות מוניציפלית נבחרת. השאיפה "להתנחל בלבבות" לא התיישבה עם דמותו הלא ייצוגית, ומבטאו הכבד לא התאים להופעות בתקשורת העוינת. גם החלטות ומעשים שנויים במחלוקת שהיה שותף להם כרסמו בקונצנזוס הציבורי סביבו. אבל הרב לוינגר לא חדל מלחתור אל המטרה, ושום מכשול לא ריפה את ידיו. לא השנאה למתנחלים שהלכה והתעצמה בשמאל ובתקשורת, לא התנכלות מערכת המשפט ולא היחס המתנכר לעתים של הצבא. לא הנסיגה מסיני, לא הסכמי אוסלו ולא הגירוש מגוש קטיף. כל אלה גם לא הצליחו ליצור בתוכו יחס של ניכור אל המדינה ורשויותיה, שכה הקשו על חייו ועל שאיפותיו. לצד המאבקים הקשים והאכזבות הוא ידע הצלחות רבות, זכה לראות את חזונו הגדול הופך למציאות התיישבותית פורחת, וגם זכה לראות את צאצאיו הרבים ממשיכים והולכים בדרכו.
3
הרב לוינגר היה איש תורה ורוח, ומאחורי הנחרצות המעשית שלו עמדה תפיסת עולם הגותית מבית מדרשם של הראי"ה והרצי"ה קוק והרבה מאוד חשיבה אידיאולוגית ופרקטית. למרות היותו מזוהה באופן מוחלט עם תחום ההתיישבות, הרב לוינגר הגה, יזם ופעל בתחומים נוספים כמו למשל עידוד העלייה. גם בהיותו מרותק לכיסא גלגלים בשנותיו האחרונות, הוא לא חדל לחשוב, להדריך ולפעול למען גאולת העם והארץ.
לאחרונה ראיתיו יושב בכיסא הגלגלים שלו בעצרת הימין הגדולה בכיכר רבין, שסימנה את תחילת המפנה במערכת הבחירות האחרונה. בנימין נתניהו אולי לא יודע, אבל את ניצחונו הגדול במערכת הבחירות הוא חייב במידה לא מבוטלת לרב לוינגר, שאנשי תנועת 'נחלה' בהנהגתו הרוחנית התעקשו לערוך את העצרת הזאת. הדוברים בהלוויה ידעו לספר גם עד כמה ייחס חשיבות לשלום בית, וכיצד התמיד בביקוריו בבית אבות ירושלמי כדי להעניק לדיירים שם שעה של רוממות רוח לקראת שבת.
4
אם לאחר מסירת כל הערים הגדולות ביו"ש לידי אש"ף יש לנו עדיין אחיזה יהודית איתנה בעיר אבותינו חברון, אין ספק שבלי הרב לוינגר ופועלו לא זה היה המצב. אם מערת המכפלה עדיין נשלטת בידי צה"ל, אם יהודים יכולים לבוא בכל יום להתפלל על קברי אבות, זה בזכותו. כל מפעל ההתיישבות של 400 אלף מתנחלים ביו"ש בנוי על היסודות שהניחו הוא ושותפיו פורצי הדרך.
האיש שלא ידע מנוחה בחייו זכה והובא למנוחת עולמים בבית העלמין היהודי העתיק, בעיר שבה כל אבן תעיד על מאבקו למען ההיאחזות היהודית בה. יש להניח שבהגיעו לישיבה של מעלה יצאו לקבל את פניו אבותינו ואמותינו ישני חברון, ביחד עם יהושע בן נון וכלב בן יפונה ושאר הלוחמים הגדולים על כיבוש הארץ וירושתה.
במקום הוקרה ממלכתית
כאמור, מדינת ישראל הממסדית לא ידעה להביע את הוקרתה לרב לוינגר בחייו. כמי שהפך לאב-טיפוס של המתנחל שנוא-התקשורת, לא היה לו סיכוי לקבל את פרס ישראל על מפעל חייו למען העם והארץ. כי אנשי קצוות שנויים במחלוקת יכולים לזכות להוקרה ממלכתית כזו רק אם הם שייכים למחנה של שולמית אלוני, פרופ' זאב שטרנהל ודומיהם.
מי שכן ידעו להעריך את מעשיו של הרב לוינגר הם חברי ועדת פרס מוסקוביץ' לציונות, שלפני שנתיים בחרו בו כאחד משלושת מקבלי הפרס. ביום שלישי השבוע, יומיים לאחר ההלוויה בחברון, התקיים בעמק צורים שבמזרח ירושלים, למרגלות הר הצופים והר הזיתים, טקס הענקת הפרס לשנה זו. מטבע הדברים, מנחת האירוע סיון רהב-מאיר לא יכלה שלא להיזכר ולהזכיר את אותו מעמד מלפני שנתיים, כשהרב לוינגר אזר כוחות, קם מכיסא הגלגלים שלו ועלה לנאום מעל לבמה ולקבל את הפרס.
ד"ר ארווינג מוסקוביץ' ורעייתו צ'רנה מארצות הברית מוכרים בציבור כציונים חמים וכתומכיו הגדולים של מפעל ההתיישבות היהודית בעיר העתיקה ובמזרח ירושלים. גם הם לא זכו להוקרה הממסדית והתקשורתית שהם ראויים לה על פועלם למען העם והארץ. פרס 'עוז ציון' (כשמו הרשמי) מיסודם הוא מעין פרס ישראל אלטרנטיבי המוענק מדי שנה כהוקרה על פעילות ציונית. לעומת פרס ישראל המוענק ביום העצמאות בטקס ממלכתי, פרס מוסקוביץ' מוענק סמוך ליום ירושלים, ורוב הזוכים בו הם מהמחנה המכיר בערכם של חבלי ארץ ישראל ששוחררו ביום זה ובימים הסמוכים לו.
לפני כחודש, כאשר פורסם שבין מקבלי הפרס השנה יהיה גם ישראל הראל, ידיד ותיק של הוריי (ולימים גם שלי), מי שייסד את הביטאון 'נקודה', את מועצת יש"ע ואת המכון לאסטרטגיה ציונית, מיהרתי לסמס לו את ההודעה הבאה: "שמחתי מאוד לשמוע על זכייתך בפרס מוסקוביץ'. כבר הרבה זמן אני מצפה שתימצא הבמה המתאימה להבעת ההוקרה על מפעליך החשובים והמגוונים. בתקווה שעוד נזכה לכך שהקמת מועצת יש"ע תימצא ראויה לפרס ישראל, והקמת 'נקודה' לפרס סוקולוב".
בנאומו לרגל קבלת הפרס התייחס ישראל הראל לשני שותפיו לקבלת הפרס השנה, פעיל הר הבית יהודה גליק ומייסד תנועת 'השומר החדש' יואל זילברמן. הראל דיבר על החלל שמותירה מדינת ישראל, אותו נחלצים למלא פעילי ציבור מסורים מסוגם של גליק וזילברמן. אלמלא הפקירה מדינת ישראל את הר הבית לשלטון הוואקף, לא היה צורך בפועלו של יהודה גליק. ואלמלא רשויות אכיפת החוק שהפקירו למשיסה את שדותיהם וכלי מלאכתם של החקלאים היהודים, יואל זילברמן וחבריו מהשומר החדש לא היו נדרשים לעשות זאת במקומן.
כפי שהוסיף והזכיר ישראל הראל בנאומו, גם את ההוקרה לאנשים מסוגם של מקבלי הפרס הותירה מדינת ישראל ליוזמה פרטית. אז כמה טוב שישנה משפחת מוסקוביץ', שלוקחת על עצמה לא רק מימון נדיב רב שנים של עשייה ציונית למען איחוד ירושלים, אלא גם את תפקיד הספונסר של מפעל ההוקרה הראוי והחשוב הזה.
לתגובות: eshilo777@gmail.com