חמש בבוקר, אני ניגשת להלל הרעבה, ובזווית העין רואה את איתן מיכאל ער, מחכה שאגש אליו.
ניגשתי אליו, הוא ב"ה קולט שזאת אני, ומחייך. לצערי אני רואה שמשהו לא טוב עבר עליו הלילה, חום גופו עלה וכנראה שיש לו קלקול קיבה. לא הצלחתי לעצור את הדמעות.
ריבונו של עולם, הבן שלי סובל, כואב לו, החדר חשוך, כולם ישנים, והוא לא יכול לקרוא לאמא שלו...ואני, אמא שכל כך דואגת לילדים שלה, לא יודעת שהבן שלה סובל במיטה ולא יכולה לתמוך בו כשקשה לו. איזה דבר קשה זה.
אני מביאה אותו למיטתי, מחליפה את בגדיו, מקלחת אותו. ומנסה להיכנס לראשו, למחשבותיו.
בטח הוא חושב כך-
מה קורה לי?
אמא, כואב לי, איפה את? למה את לא לידי? למה את לא מלטפת אותי?
או, הנה אמא מגיעה.
אני לא מצליח לקרוא לה. אבל בטח היא עוד רגע תסתכל עלי, כי היא תמיד באה לראות מה איתי.
הנה, היא מתקרבת אלי.
מלטפת אותי.
היא קלטה שאני ער.
אהה, היא לוקחת קודם את הלל אליה, בסדר. אני אוהב את הלל.
הנה היא חוזרת.
איזה כייף להרגיש אותה, את חום גופה.
איך אני אגיד לה שאני מלוכלך, שלא טוב לי.
טוב, עוד שנייה היא תקלוט את זה. היא תמיד בודקת לראות מה מצבי והא אני מריח טוב. ואם לא, אני אקבל מקלחת טובה כמו שאני ממש ממש אוהב.
יפה מאוד, אמא אומרת לאבא שמשהו לא טוב עבר עלי.
אבל למה היא בוכה?
אני כל כך רוצה להגיד לה שאין לה מה לבכות, זה בסדר, זה קורה לכל הילדים שלפעמים לא מרגישים טוב. אני הרי כמו כולם, ככה היא תמיד אומרת.
איך אני יכול לנגב לה את הדמעות?
אנסה לחייך.
נו אמא, את לא רואה שאני מחייך? אני רוצה לנחם אותך. אל תדאגי, אני ממש ממש בקרוב מתעורר. את לא שמה לב כיצד אני מגיב לשאלות שלך? את בטח רואה שאני מתקדם ומתקרב אליכם.
יופי, אמא כבר מחייכת, ככה אני אוהב לראות אותה.
אני חייב להגיד לה כמה היא יפה כשהיא מחייכת.
כמה החיוכים שלה נותנים לי כוח להתקדם, לצאת מהמצב בו אני נמצא. כמה כח החיוכים האלה משרים סביבה, לאבא, לאחים שלי, וגם לי.
יש... אמא שואלת אותי אם אני רוצה להתקלח.
איך אני שמח שהיא שואלת אותי כל דבר. יש לי רצון משלי, אז מה אם אני לא יכול להביע את הדעות שלי בקול. יש דרכים נוספות להביע רצונות. אני ילד מיוחד, וגם דרך ההבעה שלי מיוחדת.
אני אחייך ואוציא קול וכך אמא תדע כמה אני רוצה להתקלח.
אז היא הבינה, כמובן.
איך אומר לה כמה אני מודה לה על הפינוקים שהיא מפנקת אותי? על הקרמים בהם היא מושחת את גופי, ואני כל כך אוהב את המגע שלה, את ההרגשה של ידיה המעסות את גופי.
איך זכיתי באמא כזאת.
האמת שמצחיק לומר את זה אבל היא תמיד אומרת שהיא זכתה בי!!
אין כמו מקלחת על הבוקר. איזה תענוג. איזה ריח טוב יש לשמפו.
אני גם רואה שאמא שמה לב כמה אני נהנה. היא לא ממהרת, למרות שיש לה לטפל באחים שלי שמחכים לה.
הבגדים נקיים, מריחים טוב. אמא תמיד אומרת שחשוב לה שאני יראה טוב ואריח טוב. כי אני גבר גבר... חתיך ויפה.
נראה לי היא כבר שכחה שלא היה לי טוב בלילה, כי היא כבר שרה לי שירים, צוחקת איתי, מחבקת, כמו שהיא תמיד.
הנה הלל המתוקה, אני קצת מקנא בה. היא מדברת בקול, היא מושיטה ידיים לצעצועים. ואני לא יכול. אני לא מבין למה הידיים שלי לא זזות מהר כמו שלה, למה אני לא מצליח כל כך לזוז.
שמעתי מאבא ואמא שהמוח שלי נפגע. אבא תמיד אומר לי שאני הנסיך שלו ושהוא מחכה לי שארקוד איתו בתפילה ושהוא ישים אותי על הכתפיים שלו. אני זוכר איזה כייף זה להיות על הכתפיים הרחבות של אבא, להחזיק לו את הכיפה שלא תיפול.
אני חייב לנסות להתקדם מהר כדי שאבא ישמח עוד יותר. עכשיו אמא מטפלת בהלל המתוקה, ואני מחכה בסבלנות שהיא תבוא להאכיל אותי. עכשיו אמא נותנת לי מאכלים משמינים כדי שאשמין.
מה לא טוב באיך שאני נראה עכשיו?
אבל אני סומך על אבא ואמא שיודעים מה טוב בשבילי.
הלל כבר נקייה ויפה- כמו שאמא אומרת. עכשיו אמא תאכיל אותי ואז שילת תעלה אותי במעלון לאוטו החדש. אני די נהנה לעלות ולרדת במעלון, במיוחד ששילתוש מעלה אותי. ואז ניסע לגן.
בוקר לא קל עבר עלי. הדבר הכי קשה לאמא הוא לא להיות ליד בנה כאשר קשה לו. אבל אני אמא שיודעת שזאת תקופה בחיים, נסיון לא קל. אבל זה הניסיון שלנו ואיתו צריך להתמודד.
ב"ה יש גם שמחות, יש הרבה טוב, מתכוננים לבר מצווה לבן הבכור בעוד שבוע וחצי. אומרים תודה, ומבקשים עוד. איתן מיכאל יצא עם מצב רוח טוב מהבית, חייך כשהגיע לגם. זה הנחת שלי.
למעוניינים להתייעץ איתי בנושא של כלי האימון ואלה המבקשים כלים נוספים, אשמח שתכתבו לי: [email protected]
ריעות לוי, גרה בגרעין התורני ברמלה. מאמנת אישית, עובדת בקידום נוער בעיר. אם ל-4 ילדים. בי' באייר תשע"ג עברה משפחתה תאונת דרכים קשה, בנה הקטן נפגע בראשו, היה בתרדמת וכעת הוא בתהליך של התעוררות.