ברומו של עולם

100 מטר מעל לקרקע, תחת אש

המקרה של רס"ל (מיל') דוליק לא היה מיוחד, בנוף מבצעי שנעשה מסוכן ממערכה למערכה. "מבצע 'צוק איתן' העמיד אותנו בפני כמויות ירי לעברנו עמן  לא התמודדנו מאז הימים בהם היינו עובדים בתוך רפיח", מסביר מפקד חוליית מטפסי הרום של פיקוד הדרום, רנ"ג גבריאל ארץ קדושה.

רנ"ג ארץ קדושה שימש כמטפס רום בכל מבצע צבאי ופעילות ביטחון שוטף בחזית הדרום ב-26 השנים האחרונות. "החשיבות העליונה מבחינתנו היא לשמור על חיי המטפסים. במבצע עבדנו רק בלילות, השתמשנו הרבה במנופים ממוגני ירי ואבטחנו את עצמנו ב-200 אחוז, שלא תהיינה טעויות", מוסיף.

גם כשהם לא סופגים אש מארגוני טרור, תפקידם של מטפסי הרום נחשב לאחד מתפקידי האקסטרים של צה"ל. עבודתם מושתת על חוליות שפועלות בגזרות עליהן הן מופקדות: חוליות פיקודיות לפיקודי הצפון, הדרום והמרכז שאחראיות על תקינות התקשורת של הכוחות שנמצאים בגזרות השונות, וחוליה ארצית שאחראית על התרנים של חושן הפזורים ברחבי המדינה.

אחד מתפקידי האקסטרים של צה"ל. צילום: דובר צה"ל

במהלך "צוק איתן" החיילים נחשפו להתרעות ממוקדות על היערכות לירי נ"ט לעברם, לראשונה בהיסטוריה של מטפסי התרנים. מדובר היה בקריאה לשינוי תפיסת איום מיידית, ומעבר לשימוש אך ורק בציוד חירום. המבצע חייב את מפקדי הצוותים לגייס את כל כוחות המילואים שלהם, על מנת לספק את צרכי השגרה של הגזרות השונות ובמקביל להעניק סיוע למאמץ בשטח.

בשעה שצוות חושן השאיר חוליה אחת לעבודת ביטחון שוטף ואת השאר הוריד לאזור רצועת עזה, צוות הדרום גייס את כוח המילואים הכשיר שלו לעבודה רציפה לכל אורך 50 ימי הלחימה.

הם התמודדו עם פיצוצים של מטענים על רגלי תרנים, נפילה של פצמ"רים מטרים בודדים מהכוח ועבודה בכל תנאי השטח. במקרה אחד עבדה חוליית מטפסים על תיקון תורן ביישוב, בזמן שכל תושביו נקראו להישאר בבתים מחשש לחדירת מחבלים.

ביום עבודה מסובך במיוחד במהלך המבצע רס"ל במיל' דוליק מצא את עצמו עובד בראשו של תורן של חושן, שבסיסו נפגע ממטען חבלה ורצף רימונים, על מנת לתקן עורק קשר חשוב שנותק מהפגיעה. "בראש ובראשונה, התפקיד שלנו הוא לתת ללוחמים את התשתית לקשר וכל דבר שהם צריכים כדי שיוכלו להתרכז בלחימה", מבהיר רס"ב דוד.

גורם מכריע בקבלה ליחידה - התאמה למרקם החברתי בצוות

תפקידם של מטפסי הרום הוא אינו חדש – חוליות אלה החלו לפעול בשנות השמונים – אך עם זאת אינו מוכר לרוב הציבור מכיוון שהוא נחשב לאקסקלוסיבי מאוד. מדובר בתפקיד התנדבותי, והחוליות המצומצמות קובעות שרק מעטים יזכו לשרת בו. 

לא כל אדם יכול לבצע את התפקיד גם אם הוא רוצה בכך: מעבר לדרישות הפרופיל – 64 ללא סעיפי אפילפסיה, גב או ברכיים – נדרשים המועמדים לתפקיד לעבור סדרת מבחנים כשהבסיסית שבהם היא יכולתם להתמודד עם גבהים.

לא שמעו על פחד גבהים. צילום: דובר צה"ל

מי שבכל זאת חושב שהוא מתאים לתפקיד וצולח את מבחן הגובה יוצא לקורס טיפוס תרנים במכון וינגייט שאורכו חצי שנה, ובסיומו הוא מוכשר לתפקיד מטפס מוסמך. לאחר 12 טיפוסים מבצעיים בהשגחת מומחה ביחידה, ישוב המטפס למבחן מעשי וקורס המשך בוינגייט ורק לאחריו יוסמך לעבודת בט"ש בתפקיד.

לצד הדרישות הפיזיות והמנטליות הגבוהות, אחד הגורמים המכריעים בשיקולי הקבלה של חייל לתפקיד המטפס הוא יכולתו להתחבר למרקם החברתי של היחידה. "זה המון עבודת צוות כי אנחנו ביחד כל הזמן. אין מפקד וחיילים, זה רק על הנייר. אנחנו גוש, משפחה", מסביר רס"ב דוד. "אם מגיע אדם שמת לעבוד אבל או שיש לו ידיים שמאליות או שהוא לא מתאים למרקם החברתי – אנחנו לא לא נשקיע בו את הקורס".

מי שצולח את כל שלבי הקבלה, זוכה להנות מאחד היתרונות הגדולים של התפקיד - הנוף. בכל מקום בארץ אליו מגיעים מטפסי הרום, הם מאמירים לגובה של בין 60 ל-100 מטרים מגג הבניין, הרמה או ההר עליו מוצב התורן. תוספת הגובה יוצרת נוף שונה לחלוטין ועוצר נשימה, תמונה אחרת של ישראל.

"גם אחרי שעברתי עשרים ושש שנה של הנופים האלה, ואולי אפילו בגלל זה,  אני רק מתרגש יותר מלחזות בהם", אומר רנ"ג ארץ קדושה. "כבר ראיתי כרישי פטיש לחופי ישראל ואת צפון הארץ בשיא הפריחה שלה, ועדיין הנופים של אילת הם הדבר הכי יפה שיש לראות במדינה הזו ואולי גם בעולם".