חבר מועצת עיריית ירושלים ומי שבעבר כיהן כראש הרשות לפיתוח ירושלים, משה ליאון, לא מצליח להבין את פשר המתקפה מכיוונו של ראש העירייה, ניר ברקת, על החלטת ראש הממשלה למנות את השר אלקין גם כשר לענייני ירושלים.
בשיחה עם ערוץ 7 מבהיר ליאון בתחילת הדברים את הסיבה לקיומו של שר לענייני ירושלים ולא שר לענייני כל עיר אחרת, ומציין כי הסיבה האובייקטיבית לכך היא בראש ובראשונה קיומו בירושלים של גוף ביצוע ממשלתי שאליו מועברים תקציבים מהממשלה.
גוף זה הוא הרשות לפיתוח ירושלים, רשות המקדמת המבצעת פרויקטים שונים בבירה, מהפארקים שסביב ירושלים דרך פסטיבלים ומיזמים תיירותיים ועוד. "כל אלה ממומנים עליאוןל ידי הרשות לפיתוח ירושלים. כשיש רשות ממשלתית, יש שר אחראי מעליה, וכעת נשאלת השאלה מיהו השר – שר או ראש הממשלה?", הוא מסביר.
ליאון מזכיר כי הצבת אחראי מהממשלה לגוף הירושלמי מקורו בחוק שנקבע בשנת 90', ומאז היו שנים בהם ראש הממשלה היה האחראי, אך היו גם שרים כדוגמת הנגבי, סוויסה, שרנסקי ובנט שקידמו יפה את המיזמים המדוברים.
לטעמו של ליאון יתרונו של שר הממקד את פעילותו בעיר הבירה ברור לחלוטין אל מול מציאות בה השר המכהן הוא ראש הממשלה הטרוד באינספור סוגיות אחרות. כיוון שכך משוכנע ליאון שקביעת שר לענייני ירושלים היא צעד מבורך ומשום כך הוא רואה בביקורת והמתקפה של ברקת על המהלך מעשה מיותר לחלוטין.
ליאון נשאל אם לא ראוי היה שנתניהו ייצור קשר עם ברקת ויודיע לו על הכרעתו מבעוד מועד, בעיקר לנוכח הבטחתו המצולמת והמתועדת שלא יהיה שר לענייני ירושלים, אלא שנושאי ירושלים יהיו נתונים אך ורק תחת אחריותו שלו. ליאון נמנע מלהיכנס לסוגיה זו וסבור כי היא נוגעת לפוליטיקה ממנה הוא מבקש להימנע בשיחה זו, אם כי הוא מזכיר כי על פי הדיווחים נתניהו שוחח בלשכתו עם ברקת במשך כארבע שעות על הנושא.
באשר לבחירתו של השר אלקין לתפקיד זה, מציין לאון את יכולותיו המוכחות של אלקין כיכולות חיוניות דווקא לקידום ענייניה של ירושלים. "מינויו של אלקין הוא בשורה טובה לירושלים. הוא יעבוד יחד עם ראש העיר ואני בטוח שאם ראש העיר לא ירצה פרויקט כלשהו הוא לא יתבצע. אני באמת לא מבין את קבלת הפנים הכל כך לא נעימה לשר אלקין בירושלים".
יצוין כי כבר בראשית השיחה עם ליאון הוזכרה ההתמודדות האישית בינו לבין ברקת על כהונת ראש העירייה, התמודדות בה הפסיד ליאון לברקת. ליאון התבקש בשיחה להתייחס לסוגיית מינוי השר באופן מנותק ככל הניתן לעימות האישי בינו לבין ברקת, ולהתמקד אך ורק בפן המקצועי ענייני של המינוי.