ביום שני השבוע מלאו 15 שנה לנסיגת צה"ל מלבנון. לרגל האירוע חסן נסראללה הגיע לנבטיה, וכרמלה מנשה ארגנה לעצמה הקפת ניצחון במשדר מיוחד ברשת ב'.
כזכור, יחד עם שדרנית רשת ב' דאז שלי יחימוביץ', הריצה מנשה את קמפיין 'ארבע אימהות' על מנת ללחוץ על צה"ל לסגת מלבנון.
המשדר המיוחד הזה משקף את תחלואי התקשורת הציבורית שלנו. כמי שמילאה תפקיד מרכזי בתהליך הנסיגה, לגיטימי לחלוטין שכרמלה מנשה תשולב בתוכנית - אבל כמרואיינת, ולא כמנחה המעידה על עיסתה. לגיטימי שגם חברת הכנסת יחימוביץ' תיטול חלק בתוכנית יחד עם נציגת 'ארבע אימהות'. אולם היינו מצפים שתוכנית כזאת תציג ולו דובר אחד מהמתנגדים לנסיגה. במקום זה הביאו לנו את תא"ל (מיל') שמואל זכאי, שבשעתו עקץ בשיחה עם חייליו את "ארבעת הסמרטוטות" ואת "שלי סמרטוטוביץ'", אבל כעת מותר לגלות שהוא בעצם היה צדיק נסתר והזדהה עם הצד הנכון בוויכוח. רק תפקידו כמפקד בצבא המציית להוראות הדרג המדיני מנע ממנו לתת פומבי לדעותיו.
שמענו שגם אנשי צבא כמו משה קפלינסקי התנגדו לנסיגה, וכן יוסי שריד, שאיים שקטיושות ייפלו על הגליל. אפשר היה להזמין את אחד מהשניים להביע את עמדתו, או למשל את אפי איתם, שפיקד על גזרת דרום לבנון ובפרוץ מלחמת לבנון השנייה ביקר בחריפות את עצם הנסיגה ואת אופן ביצועה.
במקום זה, מה שקיבלנו היה ריאיון ארוך עם חתן השמחה וקבלן הנסיגה אהוד ברק, שהשתלח בכל מבקרי המהלך. ברק גם חידש לנו בנושאים אחרים הקשורים ללבנון. לדבריו, לא היינו צריכים להגיב במלחמה כאשר חיזבאללה תקף וחטף חיילים. את ארסנל הטילים של החיזבאללה ניתן להסביר אליבא דברק בשהייתנו בדרום לבנון. ברק לא הזכיר ולו במילה את איראן, את הסהר השיעי המשתרע מאיראן דרך עיראק וסוריה בואכה לבנון, ואת התפקיד שמשחק חיזבאללה בהרתעת ישראל בשירות איראן. הוא לא הזכיר את התקריות האחרונות באזור הגולן, ואת ניסיון החיזבאללה להקים חזית אחת מלבנון ועד הגולן, תוך סימון הגליל כיעד הבא של החיזבאללה. ברק גם לא מסביר מדוע יתר העדות בלבנון מתנגדות אף הן לנשק הרב שמחזיק החיזבאללה, אשר הופך את הארגון לגורם הדומיננטי בתוך לבנון, גורם הפועל על דעת עצמו ומערב את לבנון בלוחמה בסוריה ובעיראק. למרות שגורמים פלשתינים העידו כי שאבו עידוד מהנסיגה ופתחו באינתיפאדה השנייה מתוך סברה שגם הם מסוגלים לגרום לישראל כמות בלתי נסבלת של אבדות, ברק דחה את הדברים בשחצנות. מבחינתו, האינתיפאדה פרצה כי הפלשתינים חיים תחת כיבוש.
צפוי כי משדר אשר נועד לטפיחה עצמית על השכם יתעלם משאלות מורכבות יותר. כך למשל, לא הוזכר המחיר המוסרי והפוליטי ששילמה ישראל בהפקרת בעלי בריתה בדרום לבנון. גם לא הועלתה השאלה האם ישראל, בכניעתה לנסראללה, נושאת באחריות כלשהי לפריחת תרבות המיליציות המשסעת את המזרח התיכון.
בפולין לא מתנצלים
למרות המרחק הגיאוגרפי בין פולין לאירלנד, מעמדה החזק של הכנסייה הקתולית הוא מכנה משותף בהיסטוריה של שתיהן. בשתי המדינות שימשה הכנסייה סמל לעצמאות מול מעצמה חזקה יותר – האירים מול האנגלים הפרוטסטנטים, והפולנים בלחץ הסנדוויץ' שבין רוסיה הפרבוסלבית (ולאחר מכן הקומוניסטית) לגרמניה הלותרנית. שתי המדינות הלכו לקלפי בשבוע הקודם, והתוצאות היו מנוגדות.
באירלנד הוכרעה הכנסייה במשאל עם על נישואין חד-מיניים, הכרעה שעלולה לשמש תקדים למדינות נוספות בתוך אירופה ולהגביר את הלחץ גם אצלנו. 'הארץ' כבר מקפיץ את ישראל לראש תור המדינות הממתינות לבשורה המיוחלת. הכנסייה הקתולית איבדה מזמן את סמכותה המוסרית באירלנד, בעקבות גילויים רבים אודות ניצול מיני של ילדים על ידי הכמורה.
בפולין לעומת זאת ניצח בבחירות המועמד הקתולי השמרני, אנדרי דודה, שביקר את התנצלות יריבו הנשיא ברוניסלב קומורובסקי על מעשי האכזריות שביצעו הפולנים ביהודים, כגון הטבח הנורא בידבבנה. בשנת 1941, לאחר שגרמניה תקפה את ברית המועצות, רצחו הפולנים את הגברים היהודים בעיירה זו, וכינסו בעיקר נשים וילדים בתוך אסם שאותו העלו באש. לדברי דודה בעימות בין השניים, קומורובסקי השמיץ את פולין בהתנצלותו על מעשים כאלה.
לאחרונה התאפיינה פולין ביחס אוהד ליהודים, ונרשמה בה פריחה של תרבות יהודית (כלייזמרים למשל) בלי נוכחות יהודים. פולין השתלבה היטב במוסדות האיחוד האירופי, וראש ממשלתה לשעבר דונלד טוסק אף נבחר לנשיא האיחוד. אבל הפולנים רואים לאחרונה שיצר ההתפשטות של רוסיה מתעורר שוב. הם גם רואים את אוזלת היד ואפילו את הפייסנות של בריסל מול האיום של פוטין, והם חוזרים למסורת השמרנית.
אפשר היה לקוות שהיחלשות הכנסייה באירלנד תיטיב עם היהודים ועם ישראל. גורמים בכנסייה כגון ארגון הצדקה TROCAIRE)חמלה) מצטיינים בהפצת דברי שטנה כלפי ישראל, והחמלה שלהם מכוונת בלעדית לפלשתינים. אבל ישראל רחוקה גם מלהיות אהובתה של אירלנד החילונית והאנטי-דתית, וב‑2014 בוצע שם ניסיון להדיר את ישראל, פיזית ומילולית, מטקס לזכר השואה. כשם שהאנטישמיות הצליחה להכות שורש בשמאל ובימין, היא גם מסוגלת להיבנות אצל מאמינים וכופרים כאחד.