שלוש סיבות טובות לסרט. ראשית. החיים בחבל ארץ שאנו לא כל כך מודעים לו-חבל הבאסקים בצפון ספרד: אורח החיים, המים, הבנייה והאנשים. שנית, הפרחים. כל מי שאוהב פרחים, זרים, פרחים באדניות, סידורי פרחים ימצא כאן אותם והרבה. שלישית, הסיפור היפה. דרך הפרחים מובא סיפורן של 2 משפחות ושלוש נשים.
יש אימרה בסקית: "אדם מת רק ברגע שהוא נשכח מאתנו". זו המסגרת שבה פועלות שלוש הדמויות: הראשונה אישה המנסה לשכוח את בעלה המת, השנייה אם העושה כל מאמץ לזכור את בנה, והשלישית אישה שלמרות חוויות של מוות והאבל שבחייה מחפשת משמעות לחייה.
אנו חיים בעולם עשיר בפרחים. פרחים בחתונות, פרחים בלוויות, פרחים בסידור השולחן, פרחים בגינות או בערוגות בצידי הדרך. אנו יכולים להביע בעזרת הפרחים מה שלא נאמר במילים. יש לפרחים משמעויות רבות, הכל תלוי בקונטקסט שבו הם ניתנים, בסיטואציות שונות יכולה להיות לאותם פרחים משמעות שונה. תלוי מי נותן למי, מי מקבל ואיך הם רואים את הפרחים.
"הפרחים לאנה" עוסק במשמעויות הכפולות שניתנות לפרחים. בסרט הקסום הזה חוקרים את המסר שמסיקים מי שמקבלים זר פרחים. לפעמים יכולה להיות לכך משמעות הרת גורל שמשפיעה על כל מהלך החיים.
"הפרחים לאנה" מלא בפרחים לכל אורכו. פרחים בסיטואציות שונות שנותנים לנו צוהר לסיפורי חיים שונים, שבסופו של דבר, מתמזגים כולם לעלילה אחת.
מקור העלילה מגיע מגרעין של סיפור שנגע ליוצריו באופן אישי" זה היה המקרה בעבודה על "הפרחים לאנה". בנוכחות של כמה פרחים שנשתלו כזכרון למישהו בצידי הדרך היה את הכוח להפעיל את המנגנון היצירתי שממנו נולד הסרט" מספרים יוצריו. ואכן זה כך. לפרחים האלה היה אפקט חזק שגורם לנו כצופים מייד לחפש את הדרמה מאחוריהם.
לפרחים בצידי הדרך יש דימוי איקוני. ברגע שרואים אותם מיד יודעים מה המשמעות שלהם. במקום הזה נהרג מישהו בנסיבות טראגיות, והותיר אחריו קורבים שזוכרים אותו ואבלים עליו. כאן אנו מתחילים לשאול עבור מי הושארו הפרחים? האם זה לציון המת? האם הם לעוברים ושבים? או שמא הם עבור אותו אחד שהשאיר אותם שם? בשורה התחתונה, יש מידה של מסתורין מאחורי הדימוי הזה.
זהו סרטים העלילתי השני של צמד הבמאים ג'ון גראינו וחוזה מארי גואנגה. סרטם הקודם 80 ימים הוצג בלמעלה ממאה פסטיבלים בינלאומיים. הסרט זכה בלמעלה מ- 30 פרסים והיה לסרט הבאסקי המעוטר ביותר עד היום.
אפילו חברת ההפקה המצליחה שלהם, מוריארטי פילמס, ביססה בעקבות הצלחת הסרט, את מעמדם ככוח בולט בקולנוע הבאסקי העכשווי.
מעניין, הרבה פרחים וצבע, עשוי יפה, מעט איטי אבל זה אורח החיים שם. לא כולם חיים בישראל.. נקי ואיכותי.