בישיבת ההסדר 'בית אורות' שבירושלים יתקיים היום (רביעי) כנס מיוחד שיעסוק במורשת ובתרבות התורנית של יוצאי אתיופיה. לקיומו של האירוע חברו כמה וכמה ארגונים בהם ה-OU, ישיבת ההסדר ירוחם-תכנית יעדים וממזרח שמש - בית מדרש למנהיגות חברתית.
על האירוע והצפוי בו, ובכלל על היחס הראוי לבני העדה, שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם הרב חנניה בלומרט, רב קהילה של יוצאי אתיופיה שזכה לכינוי 'הקייס הלבן' לאחר שמזה שנים רבות הוא מעורה בחיי הקהילה של יוצאי אתיופיה, בהגותם התורנית הלכתית, מדבר אמהרית על אף שלישראל עלה מארה"ב בילדותו.
בראשית השיחה אתו, נשאל הרב בלומרט אם אינו חש שהכנס מתקיים מעט מאוחר מדי, לאחר שסערת מצוקתם של בני העדה יצאה אל הרחובות. לדבריו "כדרכנו בקודש, אנחנו תמיד עושים הכול מאוחר...", עם זאת הוא מוסיף ומציין כי החברה הישראלית בשלה היום יותר להכיר בהגותם של יוצאי העדה, ובסך הכול יש לזכור ש"רק שלושים שנה עברו...".
הרב בלומרט מסכים לתחושה לפיה בעיה מרכזית היא ההכלה שבה מתייחסת החברה הישראלית והציונית דתית כלפי העדה האתיופית, הכלה במקום קבלה ולימוד מבני העדה ומנהיגיה אלמנטים וערכים נוספים על הקיים. הוא מזכיר כי הוא עצמו כ'הקייס הלבן' עסק רבות בלימוד הגותם ומקורותיהם של בני העדה. לשליחות זו יצא בהנחייתו של הרב אברהם שפירא זצ"ל, ראש ישיבת מרכז הרב והרב הראשי בעבר. היה זה כאשר הוא עצמו התגורר בשכונה בה נקלטו עולים מאתיופיה ונפשו נקשרה בנפשם. הוא החל ללמוד את השפה האמהרית והרב שפירא ראה בו אפשרות לקידום גשר אל תרבותם. "הרב שפירא אמר לי להכיר וללמוד ולהיות גשר", הוא מספר.
בהמשך דבריו סיפר הרב בלומרט על התרבות העשירה שאותה יש וניתן ללמוד ולא רק להכיל. בין השאר מדובר בסיפורי צדיקים ומקומות קדושים, סיפורי אמונה ומסירות נפש, דוגמאות לרמת ההקפדה על טהרה ופרישות אדירים, כמו גם תעניות שאותם הקפידו גדולי העדה לקיים ברמה שאינה מוכרת מקהילות אחרות. הרב בלומרט מספר כי ראשי העדה נהגו לטבול לאחר שלחצו יד לגוי על מנת לשמר את טהרתם. את הדרכים לבתי הכנסת הקפידו לנקות מלכלוך ושרצים שאולי נקלעו אליהם.
"מבחינה ספרותית – יש אוצר עצום גדול ומגוון של תפילות לכל השנה. אלו תפילות מאוד שונות מהתפילות שאנחנו מכירים, אבל הן דומות לפיוטים ושירת ימי הביניים, אמנם לא בעברית ויש הרבה עבודת תרגום אבל יש בהם עושר מושגים ותנ"ך ותופעות נדירות כמו שימור של מושגים וביטויים מאוד עתיקים. כל זה דורש הרבה עבודה ויכול להעשיר את מדף הספרים היהודי".
על תפקידו של הקייס בקהילה האתיופית מציין הרב בלומרט כי אכן עיקר הלימוד וההכשרה של תפקיד הקייס הוא סביב התפילות, שחיטה, נישואין וגירושין ועבודת הקורבנות שהייתה נוהגת עד לפני שנים לא רבות. באשר לפסיקת הלכה הרי שהיא אינה מתקיימת על פי מקורות ושו"ת ע"פ ראשונים ואחרונים כמקובל בקהילות אחרות, "אבל הכרעות לגבי קביעת חודשים ועניינים שבין אדם לחברו ואיש לאשתו עבר דרך הקייסים".
מהשיחה על התרבות הרוחנית של בני העדה עברה השיחה אל האקטואליה ומחאת צעירי העדה. הרב בלומרט התבקש לשים את האצבע על הבעיה המרכזית שבה נכון ונדרש לטפל על מנת לתת מענה למצוקה. בראש ובראשונה, מבהיר הרב בלומרט, "הבעיה היא לא תקציבים. המדינה השפיעה תקציבים". לדבריו הבעיה היא הפגיעה במעמדם של הקייסים וזקני העדה שהיו צריכים להיות חלק מקבלת ההחלטות, גם מבחינה פרקטית וגם מבחינה רוחנית קהילתית, לחזק את הקהילה ולא לרסק אותה".
בכך, סבור הרב בלומרט, חזרה ישראל על הטעות שטעתה כאשר קלטה בשנות החמישים את יוצאי צפון אפריקה, אך לזאת הוא מעיר ואומר כי לטעמו "כאן הפער גדול יותר, כי כאן הצורך לגשר בין עולם הלכתי לעולם שאינו הלכתי הוא מעבר חד וחריף יותר, מעבר לפערים המנטאליים והאחרים".
באשר לסיכוי לתיקון היום לעומת העבר, עולה השאלה אם היום הדבר קל יותר כי השפה יותר מוכרת והדור הצעיר כבר מהווה חלק מהחברה הישראלית, או שמא המשימה קשה יותר מבעבר בשל הקרע העמוק שנפער. הרב בלומרט משיב ואומר כי "לגבי הדור הצעיר זה לכאורה צריך להיות קל יותר, כי הם באופן די גורף השתלבו בחברה כאן והקושי הוא שימור המסורת כפי שהייתה שם. לגביהם זה די אבוד לחזק את המוסדות הקיימים, אבל חשוב ללמד אותם לכבד ולשמר את המוסדות הקיימים ואת התרבות שלהם".
"המצב החמיר כי כתגובת נגד לשבר הם נקטו בעמדה לוחמנית יותר, בעוד שבתחילת הדרך הם היו מוכנים לקבל ולהשתלב, היום יש נקודות שעומדים עליהם כמו לקרב, והצעירים נקרעים בעולמם הפנימי בין הכבוד לדור המבוגר לבין מה שקורה בארץ".