"שטולפרשטיין" הוא שמו של פרויקט הנצחה מתמשך בערים שונות באירופה, "אבני נגף" שקועות במדרכות בערים שונות במטרה להזכיר לעוברים ושבים את קרבנות הנאצים.
הפרויקט הפך למטרה לניאו- נאצים שפגעו בו בשנים האחרונות במקומות רבים בגרמניה. אך עתה המאבק עלה דרגה ופעילים במיזם החלו לקבל איומים. בשבוע האחרון הושחת ביתה של פעילה יהודיה בגרמניה העוסק במיזם, על הבית רוססו כתובות נאצה ואיומים. זאת לאחר מספר איומים שקיבלה בטלפון להפסיק את פעילותה.
מקורביה מספרים כי לפי שעה הם לא יודעים מי עומד מאחורי האיומים וכי הם שוקלים להגיש תלונה במשטרה. מי שיזם את פרויקט "אבני נגף" הוא האמן גונטר דמינג השייך לבני "הדור השני" של חיילים נאצים בגרמניה שמבקשים לעשות מעשה ולכפר על מעשה אבותיהם.
דמינג רצה שפרויקט ההנצחה שלו לא יהיה אנדרטה גדולה ורבת רושם, כיוון שלטענתו, אמנם רבים יראו את האנדרטה אבל לא יבינו את משמעותה. הוא אומר שאנדרטאות הופכות להיות אתרים לטקסים במועדי הנצחה שונים, אבל אין להם משמעות רבה בחיי היום־יום.
האמן חיפש דרך לבטא את תחושותיו העמוקות, שהאנשים שנרצחו חיו במקום שהוא חי בו – הלכו ברחובות, חצו כבישים, עמדו ליד חנות או בית או נכנסו דרך השער לביתם. הוא בחר להציב אבנים – אבני נגף קטנות – אבני מעידה. למעשה, כל אבן נגף קטנה היא גלעד, אנדרטה פרטית ואישית לאדם שהיה קשור למקום שהאבן הונחה בו.
הפרויקט, שבתחילה מנה חמש עשרה אבנים, הלך וגדל, וכיום פזורות בגרמניה ובעוד ארצות באירופה – בכפרים, בעיירות, ובערים הגדולות – מאות אלפי אבני נגף.
דמינג מייצר את כל האבנים וחורט עליהן בעצמו. זאת, בשל רצונו שפרויקט ההנצחה יישאר אישי. גם כיום, לאחר שהניח מאות אלפי אבני נגף קטנות, הוא מקפיד לחקור את פרטיהם של כל איש, אשה, ילד או ילדה שהוא מנציח. רק לאחר שלמד על חייהם של כל אחד ואחת מן הקרבנות, הוא חורט את פרטיהם על האבנים. דמינג מעיד שהתחייבות זו שקיבל על עצמו, אינה פשוטה בעבורו. פעמים רבות, סיפוריהם של האנשים שהוא מנציח עצובים וטרגיים מאוד, ומביאים אותו לידי התרגשות גדולה.
יצוין שמספר ערים סירבו לאפשר הנחת שטולפרשטיינה מסיבות פוליטיות. בערים אחרות, בהן מינכן, התקבל האישור רק לאחר דיונים ארוכים. בעיר קרפלד טענו העיריה והקהילה היהודית שאין זה יאה ששמות הקרבנות יהיו למרמס רגל. בסופו של דבר הוחלט על פשרה, לפיה יונחו אבני נגף רק אם בעל הבית וקרובי הנספים מסכימים על כך. היו בעלי בתים שהתנגדו להנחת שטולפרשטיינה ליד בתיהם, מחשש שהתזכורת היומיומית לשואה תפגע בערך הנכס. במקרה אחד בקלן הרחיקו אבן נגף מפתח הבית לקצה המדרכה.