אלה בקרית טבעון
אלה בקרית טבעוןצילום: יעקב שקולניק

אחרי הכותרת המסקרנת ,הפעם נתחיל בשאלה הכי חשובה. איך מגיעים?

נוסעים בכביש 722 לצומת השומרים ופונים שמאלה. ברמזור השני נכנסים ימינה לרחוב הראשי של קריית טבעון (רחוב אלונים). נוסעים כ-300 מ' ולפני תחנת הדלק פונים ימינה ברחוב בורוכוב. נוסעים ברחוב כ-100 מ' וחונים במפרצי החניה שבמפגש עם רחוב רמז. רכב 4X4 יכול להגיע עד לקרבת האלון, כפי שמתואר במסלול ההליכה. הבאים מכיוון צומת העמקים ימשיכו עד לרמזור הראשון ויפנו שמאלה לרחוב אלונים. ההמשך כפי שתואר קודם.

יורדים ברגל כ-40 מ' ברחוב רמז צפונה, ולפני תמרור "אין כניסה" פונים ימינה בדרך סלולה, העוברת בין עצי אלון תבור ובין בתים הנחבאים ביניהם. לאחר כ-250 מ' הדרך הסלולה הופכת לדרך עפר, ויוצאת אל שדה מעובד. מעבר לשדה המעובד – גבעה ובה חורש טבעי. הגבעה מוקפת בגדר בקר. האלון הגדול צומח מעבר לפשפש בשער גדר הבקר. עד כה צעדנו כ-900 מ'.

האלון הגדול

במבט ראשון העץ אינו נראה מרשים במיוחד. נופו מדולדל למדי. לפני שנים רבות, כך אפשר לשער, היה לו נוף הרבה יותר מרשים, אבל הבדים הגדולים של העץ כבר קרסו ואינם מרוב שנים. רק בד אחד מתנשא לגובה כ-10 מ'. הדבר המרשים בעץ הוא הגזע העצום שלו. היקפו עולה על 5 מ' והוא מלא בליטות ומסוקס היטב, כיאה לעץ שְׂבַע-שנים. בין סדקי קליפתו, בצד הפונה צפונה, חיים טחבים בשפע, מנצלים את עוביו של הגזע הגדול, המגן עליהם מפני קרינת השמש.
הגזע של העץ כמעט חלול. פתח גדול הפעור בגזע מסגיר את העובדה הזאת. משפחת גבאי מקריית טבעון הפכה את העץ לאתר הנצחה לבנם אילן, קצין צנחנים שנפל במלחמת לבנון (אוגוסט 2006). החלל הפנימי של העץ עבר עישון כדי לשמור עליו מפני טפילים. בתחתית החלל הפעור בגזע נקבעו צינורות, המנקזים את מי הגשם החוצה כדי להפחית את הריקבון. הבד הבודד זכה בעמוד תמך. השיחים שמסביב לעץ נכרתו וברחבה שמסביב הוצבו ארבעה ספסלי עץ.

טבעון העתיקה

מצפון לעץ מתחיל שביל מסומן כחול. השביל עולה בתוך חורש פתוח של אלון תבור. מלווים אותו שיחי אשחר ארצישראלי וקידה שעירה. קיסוסית מטפסת על עצי היער ובאביב פוצחים כאן הצמחים העונתיים בחגיגה של פריחה. שימו לב לכך שהמטיילים חולקים את השטח עם עדר פרות.
השביל עולה ומגיע לאחר כ-350 מ' לשורת ברושים ולשדה פתוח. ייתכן שכאן טמונים שרידי טבעון הקדומה, יישוב שנזכר במשנה. במשנה אף מצייינים שטבעון שכנה במרחק אלפיים אמה מהעירוב של יישוב בשם ערדסקוס. חורבת קוסקוס, סמוך לקיבוץ אלונים, מסייעת בזיהויה של טבעון. בתלמוד נזכרת טבעון כיישוב שתושביו אינם מבדילים בהגייתם בין ה"א וחי"ת ובין עי"ן ואל"ף, ולכן העדיפו שלא יתפללו כשליחי ציבור, אלא אם הוכיחו שיש בידיהם להגות את העיצורים כהלכה: "אין מעבירין לפני התיבה לא חיפנין ולא בישנין ולא טבעונין מפני שהן עושין היהין חיתין ועיינין אלפין. אם היה לשונו ערוך – מותר" (בבלי, מגילה כ"ד ב).
מהברושים השביל יורד במדרון מתון ומגיע לאחר כ-150 מ' למפגש עם שביל מסומן ירוק. עוד נשוב אליו. בינתיים, נמשיך היישר לפנים בשביל "הכחול" ונגיע חיש קל אל האלה הגדולה.

האלה הגדולה

עץ האלה האטלנטית הזה הוא אחד המרשימים בישראל. הגזע הענק מגיח מתוך מדרגת סלע שהעץ בקע לשניים. השורשים והגזע הבקיעו את הסלע לעומק של לפחות 3 מ'. בעבר היו לאלה הקשישה הזאת שלושה בדים ענקיים. אחד מהם מת בשיבה טובה והותיר אחריו גדם מכובד. נראה שבצעירותו התאחד עם בסיסו של בד אחר. השניים צמחו יחדיו והתעבו עד כי הרווח שביניהם הפך לחלון קטן, שמוסיף עניין וייחוד לעץ היפהפה.
העץ הזה נקשר בתולדותיה של קריית טבעון. בראשית שנות ה-50, בימי הפילוג הגדול בתנועה הקיבוצית, התארגנו כ-15 משפחות לעזיבת קיבוץ אלונים. הפורשים חיפשו מקום מבודד שבו יוכלו לפרוש את תכניותיהם מבלי ששאר חברי הקיבוץ ידעו על כך. המקום שמצאו היה האלה הגדולה הזאת, השוכנת מעט ממערב לקיבוץ. כשהבשילו התכניות לכלל מעשה, באו כאיש אחד למוסדות הקיבוץ והודיעו שהם עוזבים את הבית.
חברי הקבוצה המשיכו לחיות כקומונה במוסד החינוכי רמת הדסה, סמוך לטבעון. במשך חמש שנים הם ניהלו קופה משותפת ואורח חיים של קיבוץ. כשאספו די כסף, רכשו חלקת אדמה בטבעון ובנו 15 בתים זהים (בכל זאת, קיבוצניקים). לשכונה החדשה קראו "שיכון אלה", על שם האלה ששמעה את כל סודותיהם, אך לא גילתה אותם לאיש. רבקה אופנבך, בת למשפחה שייסדה את שכונת אלה, גילתה לנו את הסיפור הזה.

הדרך חזרה

נשוב לשביל המסומן ירוק, הפונה דרומה. הוא עובר תחילה בשטח שבו יש חורש פתוח של עצי אלון תבור. מתחת לאחד העצים מוצב ספסל הצופה לעבר עמק יזרעאל. מעט אחר כך השביל נכנס לתוך חורש סגור, ממשיך בו עוד כ-200 מ', מתעקל חדות ימינה ויורד לאלון הגדול. מכאן שבים לנקודת המוצא ברחוב רמז, באותה דרך שבה באנו.