סטארט-אפ של אחדות

שמונה וחצי בערב, העיר בני ברק מסרבת להאט את הקצב ולתת ליום החולף לשקוע באבק המדרכות.

רעש והמולה עולים מתוך הרחוב הסואן וחנויות זוהרות מושכות אליהן קונים אחרונים, לפני רדת הלילה.

לא הרחק משם, באולם הרצאות קטן הצמוד לשטיבל של חסידי בעלז, מצטופפים כמה עשרות הייטקיסטים חרדים מול גיא גמזו, אחד היזמים הגדולים של עולם ההייטק, שעשה אקזיט במיליוני שקלים.

כל אחד מהיושבים בקהל בטוח כי הרעיון שלו הוא הדבר הבא, ובולע את מילותיו של גמזו, שנותן טיפים מניסיונו האישי כדי לעזור לצעירים שיושבים מולו להתקדם עוד קצת בדרך לסטארט-אפ הנכסף.

מי שאחראי על הכנסים הללו, ומביא לבני ברק אנשי הייטק מפורסמים כדי שייפגשו עם אותם יזמים חרדים, הוא מוישי פרידמן, יזם הייטק חרדי שהקים לפני כחמש שנים את חברת הסטארט-אפ קליפופּ (clipop) שעוסקת בעריכת וידאו ברשת האינטרנט. פרידמן לומד בכולל חזון איש בבני ברק, שם נרשם כאברך לאחר נישואיו. הכינוי "יזם הייטק חרדי" נשמע לו טבעי למדי, אך הוא מבקש להוסיף כי התואר הבא שיחזיק בו יהיה קשור לעולם התורה. "ראש ישיבה אולי, או ראש כולל, אבל מה שבטוח שהתפקיד הבא שלי יהיה עם נגיעה עמוקה לתורה הקדושה". הגעגוע לשעות הלימוד בכולל נוכח מאוד בשיחה, ולאורך הריאיון כולו הוא מרבה להזכיר כי עיסוקו כהייטקיסט הוא זמני בלבד. "לעת זקנה, או שמא לפני זה, אחזור לסטנדר. הבטחתי את זה לעצמי, וגם לאמא שלי, וידוע שהבטחות צריך לקיים", הוא אומר ברצינות.

מכולל חזון איש לסטארט-אפ

מסלול חייו של פרידמן נראה כידוע מראש. הוא גדל בבית "ליטאי טיפוסי", כהגדרתו ובנעוריו למד בישיבת עטרת ישראל. כנכד לרב יוסף חיים זוננפלד, רבה הראשי של ירושלים, שכיהן לצד הרב קוק, וכנין למשפחת ברוידא, שרבים מבניה משמשים כראשי ישיבות בעולם הליטאי, הציפיות ממנו היו גבוהות. "אבא שלי נהג לומר לנו תמיד: אתם חוליה בשרשרת של זהב. אל תשכחו את זה אף פעם". לאחר נישואיו עבר להתגורר בבני ברק והתקבל כאברך בכולל חזון איש.

"עד כאן הכול נשמע רגיל, נכון?" הוא צוחק, ומספר על לילות לבנים שבהם הוא ואחיו היו מגיעים הביתה לאחר סיום הלימודים בישיבה, ומפעילים את מצלמת הווידיאו הביתית בניסיון לעקוב ולבדוק אילו עוד יכולות אפשר להפיק ממנה. "גדלתי אמנם בבית ליטאי, אבל בתור ילד נחשפתי לספרים, למוזיאונים ולעולם שבחוץ, יותר מבני גילי. אמנם בצורה מבוקרת יותר, אבל עדיין היה לי חופש פעולה לראות ולחקור את העולם". המשיכה הגדולה לעולם הטכנולוגיה נדחקה תמיד לשוליים בגלל עומס הלימודים בישיבה. לאחר נישואיו, כשכבר היה תלמיד מן המניין בכולל, הרים טלפון לאחיו והודיע לו בחגיגיות שיש לו רעיון לסטארט-אפ. האח, שצעיר ממנו בשנתיים, שמע את הרעיון ונדלק.

מה לבחור ישיבה ולסטארט-אפ?

"העולם הטכנולוגי תמיד משך אותי ועורר בי סקרנות אדירה. לא חשבתי על המיזם שלי במונחים גדולים כמו ווייז או פייסבוק, אבל התרגשתי מהרעיון שיש לי תובנה שאולי תתורגם מסחרית למשהו גדול. נכון, זה היה תוך כדי הלימודים בכולל, אבל העקצוצים בקצות האצבעות לצאת עם היַזמות הזאת החוצה היו גדולים ממני והחלטתי לא להמתין עוד, אלא לפעול בעניין". האחים לבית פרידמן שכרו חדר קטן, ומיד לאחר הלימודים בכולל היו יושבים ועובדים עד לשעות הקטנות של הלילה כדי לשכלל ולפתח את המיזם החדש. הרעיון, מסתבר, היה נפלא על הנייר, אך בשטח נדרשו למימושו משאבים אדירים כמו ידע חיצוני מאנשי טכנולוגיה מנוסים, שעות עבודה ארוכות וכסף, הרבה כסף. "סטארט-אפ, או בשמה העברי חברת הֶזְנק, נועדה לאפשר בעצם לאנשים פשוטים כמוני לפתח מוצר ייחודי שאולי חסר בשוק. כל אדם יכול לקום בבוקר ולומר 'רגע, יש לי רעיון אדיר שעדיין לא חשבו עליו', וללכת על החזון שלו בכל הכוח. איך לדעתך נוצרה האפליקציה הישראלית ווייז שכולנו משתמשים בה? בדיוק באותה צורה". אלא שבשונה מחברות סטארט-אפ מתחילות שהצליחו לגייס סכומים נכבדים בשביל הרעיון שזה עתה פיתחו, פרידמן נחל תבוסה גדולה בכל פנייה אקראית לבעלי הון-סיכון - אותם משקיעים פוטנציאליים בתחום הטכנולוגיה שתומכים במיזם כלכלית, מתוך תקווה שבשלב מאוחר יותר הוא יהפוך לסיפור הצלחה בינלאומי ויגרוף הון רב.

הניסיון הנואש שלו לגייס כסף בעבור המוצר שפיתח, הפגיש את פרידמן עם השסע העמוק ביותר הקיים בחברה הישראלית. "יחסי דת ומדינה", הוא קורא לזה בחיוך מר. הפגישה הראשונה עם אחד המשקיעים הגדולים בארץ במיזמי סטארט-אפ חרותה היטב בזיכרונו, על אף שעברו מאז יותר מחמש שנים. "ברגע שהתיישבתי על הכיסא ראיתי שהבחור מולי מתכונן למתקפה", הוא מספר. "עוד לפני שפתחתי את הפה לומר מילה, הוא התחיל לשאול אותי בקנטרנות: למה אתם לא מתגייסים לצבא? וזורקים אבנים בשבת על מכוניות? ושורפים פחי אשפה? הסתכלתי עליו בהלם מוחלט. לא הבנתי מה הוא רוצה ממני. אני לא מתנהג כך, אז למה הוא מפיל עליי את כל הבעיות של הציבור החרדי? הרי כשערבי מנסה להתקבל לעבודה לא מטיחים בו האשמות של טרור ופיגועים, ורק מול חרדים פתאום מותר לומר הכול. הרגשתי נורא ואיום".

הצלחת לענות לו?

"לקח לי כמה דקות להתעשת, ואז אמרתי בפשטות: אני אמנם חרדי, אבל לא בעניין של שריפת פחים או דגלים. הנה תראה, אפילו אין לי קרניים". המפגש הצורם עם אנשי תעשייה חילונים שהרימו גבה בתימהון מול הבחור החרדי הנמרץ, הוביל את מוישי פרידמן למסקנה עגומה למדי. "החילוני הטיפוסי, זה שבא מצפון תל אביב, והתגייס ליחידה 8200 למשל, שבוי בהמון סטיגמות וסטריאוטיפים. הוא יכול להרצות יום שלם על פלורליזם ומגוון אנושי, אבל תכל'ס, כשזה מגיע לרגע האמת, הוא נרתע לאחור".

למה?

"חילונים שומעים על חרדים רק דרך הטלוויזיה וזה בעייתי מאוד. כל אזכור של חרדי הוא בהקשר שלילי של סחיטה, מעילה או אלימות. נפגשתי עם לא מעט אנשים שהודו בפניי כי זו הפעם הראשונה שהם פוגשים חרדי בגודל טבעי. היה לי קשה עד בלתי אפשרי להכיל את כמויות הניכור והאיבה שהפנו כלפיי. ספגתי עלבונות והטחות על ימין ועל שמאל. ועל מה, ריבונו של עולם? אני אוהב את הארץ הזאת לא פחות מכל אדם אחר. הרגשתי שהאנשים מולי פשוט לא אוהבים אותי, רק בגלל שאני חרדי. פתאום הפכתי להיות בעל כורחי 'המסבירן הלאומי', וממש שנאתי את המקום הזה. אמרתי פעם למשקיע שנפגשתי איתו: אם הסטארט-אפ שלי טוב, בוא תשקיע בי ואם לא, אז שלום. ניפרד כידידים. מה הקשר עכשיו לציבור החרדי?".

גם אירועים פוליטיים שאירעו בארץ, והיו מעורבים בהם חברי כנסת של יהדות התורה, הפכו לזירת התגוששות נגדו, ויצרו מצב אבסורדי שבו נדרש להגן על עצמו שוב ושוב. הוא הסביר כי המגזר החרדי איננו מקשה אחת והוא בנוי ממגוון דעות, ובוודאי שאין הסכמה גורפת לכל דבר ועניין. אלא שזה, לטענתו, רק החמיר את המצב. "האנשים שם היו שבויים ברעיון שהחרדים הם הנורא מכול. הם סוחטים את קופת המדינה, מתנשאים, גנבים. הייתה בכעס נגדי גם נימה לא מבוטלת של אנטישמיות, כך הרגשתי. ההלם שלי היה קשה שבעתיים, כי הייתי בטוח שיקבלו אותי בזרועות פתוחות ויעניקו לי חיבוק גדול. הנה, בסופו של דבר יש כאן חרדי שרוצה לעבוד. אבל ההרגשה הייתה כאילו חטפתי זה עתה סטירת לחי. אמרתי לעצמי בצער שגם אנחנו וגם הציבור החילוני בנינו חומות גבוהות אחד מול השני, רק כדי שלא נצליח להיפגש".

אורח לא רצוי בהייטק

סיפורו של פרידמן (36) הוא, אם תרצו, אבן בוחן להתנהלותו החדגונית של עולם ההייטק הישראלי, שנשלט ברובו על ידי בוגרי מכללות יוקרתיות או יוצאי סיירות מובחרות בצבא. אנשים כמו פרידמן נתפסים כעוף מוזר ונדחים שוב ושוב על ידי המערכת שסובלת, למרבה האירוניה, ממחסור חמור בכוח אדם. "יש היום יותר מ‑12 אלף סטודנטים חרדים שלומדים במוסדות אקדמיים", שולף פרידמן נתון מפתיע, "מחציתם לומדים מקצועות טכנולוגיים כמו הנדסה ופיתוח, ועושים לילות כימים כדי להוציא ציונים טובים תחת ידם. אל תשכחי שמדובר בבחורי ישיבה שלא עשו בגרויות או למדו לימודי חול, והם צריכים לגייס כוח רצון אדיר כדי לגבור על כל אותם פערי מידע שחוצצים בינם לבין סטודנטים חילונים". אלא שכאן, לטענתו, רק מתחיל המסע של סטודנט חרדי בדרך למציאת עבודה. "המקרה שלי קשור אמנם ליזמים חרדים, אבל נכון באותה מידה גם למחפשי עבודה בהייטק, בני המגזר החרדי. כשאני הגעתי עם המיזם שפיתחתי לחבר דירקטוריון מאוד מפורסם בארץ, הוא אמר לי שאין סיכוי בעולם שמישהו ישקיע בסטארט-אפ שלי, כי אני לא תואם את המאפיינים שהמשקיעים מחפשים. לא הייתי בצבא, לא בטכניון, ואין לי טי שירט וג'ינס. בקיצור, אני לא אחד מהחבר'ה. העצה שלו הייתה שאנסה את מזלי אצל משקיעים מקהילות חרדיות בחו"ל כמו בלגיה, לונדון וניו יורק".

פרידמן מסביר כי כל חברת סטארט-אפ שנמצאת בחיתוליה לעולם לא תרוויח כסף בשנים הראשונות, שלא כמו כל עסק אחר, שיכול להפיק רווחים החל מהיום הראשון. רק לאחר שהמיזם גייס את ההון הראשוני ממשקיעים גדולים והחל לבסס את מעמדו בקהילת העסקים, ניתן יהיה להתחיל לראות רווחים. דווקא משום כך המכה לסטארט-אפ שלו הייתה קשה ביותר. "בסוף באמת נסעתי ללונדון לגייס משקיעים חדשים, אבל הטעם המר של החוויה בארץ עדיין עומד לי בפה".

לאחר שחזר ארצה, צדה את עינו מודעה קטנה שקראה לציבור לבוא ולהתרשם מהתפתחותו המהירה של עולם ההייטק. יוסי ורדי, יוזם הכנס והמייסד הוותיק של תעשיית ההייטק הישראלי, נתן אפשרות חד פעמית ליזמים צעירים לעלות לבמה ולהסביר לקהל הרחב, בשלוש דקות בלבד, על המיזם שפיתחו. פרידמן שמע על כך, שכנע חבר טוב להצטרף אליו, ויחד הם נסעו לנמל תל אביב, שם התקיים הכנס.

"כשהגענו, שמנו לב שאנחנו החרדים היחידים באולם. אלפי בני אדם, מאות הייטקיסטים ושני בחורים חרדים. זה היה חתיכת שוק בשבילנו". לאחר שעלה לבמה, והציג בדחילו ורחימו את המיזם שפיתח, פנה אליו יוסי ורדי בעצמו כדי לבדוק האם מדובר במתחזה או בחרדי אמיתי. "הוא אמר לי: אבל אין הייטקיסטים חרדים, אז איך יכול להיות שאתה פה? אבל אני חייכתי אליו בלי להיבהל ועניתי: למה אתה אומר שאין כזה דבר הייטקיסט חרדי? הנה, אחד כזה כבר עומד לפניך". יוסי ורדי, ששמו הלך לפניו כגורו הגדול של תעשיית הטכנולוגיה המתפתחת, נמלא סקרנות וישב עם פרידמן לשיחה בת שעתיים שלמות שעסקה בהשתלבותו של המגזר החרדי בתעשיית ההייטק.

מדוע זה עניין אותו כל כך?

"הוא פשוט היה מופתע. נגלה לפניו עולם ומלואו. הרי כל השנים האכילו אותו שהחרדים לא רוצים לעבוד ופתאום אני מגיע ומספר לו שההפך הוא הנכון. יש קבוצה גדולה של חרדים צעירים ומוכשרים שרוצים להשתלב בעולם ההייטק, אבל פעם אחר פעם טורקים להם את הדלת בפרצוף. יוסי היה המום. הוא אמר לי: 40 שנה אני עושה כנסים של הייטק, השקעתי כבר במאות חברות סטארט-אפ, אבל מעולם לא ראיתי יזמים חרדים בתחום הטכנולוגיה".

נרגש מהגילוי שנחת עליו, החליט ורדי לקחת את העניין ברצינות ויזם פגישה משולשת שכללה את זיקה אב-צוק, מנהלת פיתוח עסקי בחברת סיסקו ישראל. "הגעתי לפגישה עם זיקה, שהיא אישה מקסימה וקשובה, ואמרתי לה ישירות: הציבור החרדי צריך את העזרה שלך. יש לנו אלפי בחורים צעירים ומוכשרים, עם השכלה רלוונטית בתחום, שבגלל סטיגמות ויחס עוין נשארים בבית ומתקשים לפרנס את המשפחות שלהם. רבים מהם לא מצליחים למצוא עבודה ופונים חזרה לתוך הקהילה כדי לעבוד בעבודות מזדמנות. יש כאן הפסד כפול. הן לאותם צעירים שלא מוצאים עבודה ומאבדים את היכולת להתפרנס בכבוד, והן לכלכלה ולתעשיית ההייטק הישראלית שמפסידה אלפי עובדים מסורים ומוכשרים שמעוניינים לעבוד ולתרום".

אב-צוק, שמובילה בסיסקו פרויקטים של שיתוף אזרחים מקבוצות שונות במעגל העבודה, שמעה את פרידמן והחליטה להירתם לעניין. "היא אמרה לי: אני איתך מאה אחוז. בוא ותעשה מעשה. וכך נולד 'קמא-טק', שהוא מיזם חברתי שמשמעותו: הראשונים להייטק. המודל שפיתחתי מכשיר סטודנטים חרדים לקראת השתלבות בחברות הייטק, ומנגד פועל להסברה מאסיבית אצל הקודקודים הגדולים של החברות במשק, כדי שיבינו בצורה נכונה מה זה אומר מבחינתם לקבל עובדים חרדים". בתוך מספר חודשים החל המיזם לתפוס תאוצה, כך שניתן היה לבנות תשתית רחבה של חברות הייטק המעוניינות לגייס חרדים. בין החברות ניתן למצוא שמות מוכרים כמו מיקרוסופט, אינטל, סיסקו, ואפילו גוגל וצ'קפוינט.

פדרציית ניו יורק שמעה אף היא על המיזם החדשני, והרימה תרומה נדיבה שאפשרה לפרידמן להעסיק בשכר אנשי השמה מקצועיים שעוזרים לאותם צעירים חרדים להיקלט נכונה בחברות מובילות במשק ובשכר גבוה.

מוישי פרידמן מספר שבלי התמיכה והשותפות של קרן קמח המיזם לא היה יוצא אל הפועל. "מוטי פלדשטיין מנכ״ל קמח, הוא שותף אמיתי שמושיט עזרה ותמיכה למיזם ואלמלא כן המיזם לא היה מתפתח כפי שהתפתח".

פרידמן השתתף במשך שנתיים בתוכנית מנהיגות של מכון מנדל ״שלוחי ציבור״. לדבריו, הכלים והידע שהוא רכש בתוכנית לא יסולאו בפז. בתוכנית קיבל כלים של יזמות חברתית, ידע רב, הבנה על תהליכי עומק בחברה הישראלית וקשרים עם גורמי מפתח שעזרו לפתח את המיזם. "ההשתתפות בתוכנית שלוחי ציבור היה רגע מכונן בשבילי, בזכות התוכנית התחלתי להסתכל במבט רוחבי על החברה הישראלית ועל השאלות הגדולות שעומדות לפתחה של מדינת ישראל".

"הגעתי ל'קמא-טק' בכלל במקרה", הוא קובע, "הרי הכוונה הייתה לפרוץ עם המיזם האישי שלי, שעסק בעריכת וידיאו ברשת, ופתאום אני מגלה שזה הפרט הכי פחות חשוב בסיפור. עוצמת האירועים שחוויתי הייתה מאוד משמעותית, והיא שהובילה אותי להשקיע פחות ופחות במיזם הפרטי, ומנגד לשקוע עד מעל הראש במיזם הציבורי שנקרא 'קמא-טק'". בסופו של דבר, מגלה פרידמן, המיזם שפיתחו הוא ואחיו נסגר ולא המריא כמצופה.

התאכזבתם שזה לא הצליח?

"לא הצליח זה מושג יחסי. נכון, הייתי שמח אם 'קליפופ' הייתה שורדת יותר, אבל מה שיצא מהמסע שלי היה שווה הרבה יותר מעוד סטארט-אפ, חשוב ככל שיהיה. עד שפיתחתי את 'קמא-טק', ראיתי את עצמי מצד אחד ואת כל עולם ההייטק מן העבר השני ויש תהום שפעורה בינינו. היום ברוך ה', אני רואה שינוי חיובי והחיבור בין המגזרים כבר קורה".

ענקי ההייטק קוראים לשלב ידיים

לעומת האכזבות הרבות שהיו מנת חלקו, זוכה כעת מוישי פרידמן לקצת נחת, כאשר במסגרת מיזם 'קמא-טק' הוא נפגש עם בכירים בתעשיית ההייטק שהביעו נכונות לסייע ככל האפשר למגזר שהוא מייצג. "פגשתי אנשים נפלאים שאמרו לי חד וחלק: אנחנו הפסדנו שלא אפשרנו לכם מקום לעבוד בו. הרי בחברות הייטק בינלאומיות יש ערך מאוד גבוה למניעת אפליה במקומות עבודה. שם מדגישים מאוד את יצירת הגיוון של אנשים בעלי רקע שונה במקומות תעסוקה, תוך כבוד הדדי של כל אחד לאורחות חייו של השני. אז למה אצלנו, כאן בישראל, הדברים כל כך תקועים? את זה היה לי קשה להבין".

הקושי הגדול, מסביר פרידמן, נעוץ במנהלים הבכירים שחוששים שעובד חרדי יהפוך את החברה מן היסוד ואף יתחיל בדרישות של מטבח ואוכל כשר, סביבת עבודה נפרדת ואפילו בית כנסת. "נפגשתי לפני שנה עם מנהל בכיר, שאמר לי מפורשות: מוישי, אני לא מקבל עובדים חרדים. הם יעשו לי פה בלגן ויתחילו לומר לי על כל דבר אסור או מותר. עזוב, לא מתאים לי. אני זוכר את עצמי מפעיל את כל כושר השכנוע שלי ואומר לו: למה אתה מפחיד את עצמך לשווא? הרי אתה כל הזמן אומר שמנהל צריך להתחשב בעובדים שלו, נכון? אז למה בחרדי אי אפשר להתחשב? ונניח שיש לך עובד צמחוני? אתה תאכל לידו בכוונה סטייק? ברור שלא. כך צריכה להיות הגישה שלך כלפי עובד חרדי".

מילות השכנוע הללו פעלו את פעולתן והמנהל הסכים לקלוט לחברה, באופן חד פעמי, עובד אחד בלבד, רק לשם הפיילוט. פרידמן שלח אליו סטודנט חרדי, חסיד גור, ולאחר שלושה חודשים הגיעה שיחה מפתיעה. "המנהל של החוּסיד הזה מתקשר אליי נרגש, להודות לי על העובד החרדי ששידכתי לו. מסתבר שהוא אחד העובדים המצטיינים של החברה, בחור מקסים ואהוד על כולם. כשניתקתי את הטלפון עמדו לי דמעות בעיניים. פתאום הבנתי ש'קמא-טק' זה לא רק מיזם עסקי, אלא שליחות וייעוד שנותן לי סיפוק אישי אדיר".

לצד תהליך ההשמה של מאות חרדים בחברות ההייטק הגדולות, מארגן פרידמן גם ערבי חשיפה בבני ברק, שם הוא מארח יזמי הייטק מצליחים שיבואו להרצות בפני יזמים חרדים מתחילים, ועל הדרך גם יערכו סיבוב קצר ברחובות העיר בני ברק.

למה חשוב לך שהם יסתובבו בבני ברק?

"הרעיון היה שהם יגיעו לדבר על הייטק, אבל בדלת האחורית גם יכירו קצת את המגזר החרדי. אתם באים לדבר בפנינו – מעולה. אבל כמה מכם מכירים אותנו באמת? לא דרך התקשורת אלא פנים מול פנים. בתור אחד שחווה מפגשים מאוד לא נעימים שפשוט נבעו מבורות, אני שמח לגלות שהמשקיעים שמגיעים לכאן מלאי התפעלות. הם מעולם לא ביקרו בבני ברק, למרות שהמשרד שלהם נמצא רבע שעה מרחוב רבי עקיבא. אחרי כל מפגש כזה אני אומר לעצמי: מוישי, עוד חומה גבוהה של ניכור נפלה זה עתה".

באחד הכנסים שנערכו לאחרונה על ידי 'קמא-טק' עלתה מנכ"לית פייסבוק בישראל, עדי סופר-תאני, לדבר. אחריה עלו שורה של נואמים שבפי כולם היה מסר ברור: בואו נשלב ידיים. רק כך נצליח לגבור על הניכור, החשדנות והזרות בין המגזרים. אחת מהיושבות בקהל הייתה כתבת אמריקאית של ה'ניו יורק ז'ורנל', שלא הבינה על מה ההתרגשות הגדולה. היא ניגשה בתמיהה ליוסי ורדי, שנכח בקהל, ושאלה אותו מה כל כך מרגש בערב שכזה. יוסי ענה לה בהתלהבות: "תחשבי על שני אחים קטנים שהופרדו בילדותם ועכשיו הם פתאום מגלים אחד את השני, האם הם לא היו מתרגשים מהמעמד? הכנס הזה הוא הפגישה של שניהם. הרי החילונים והחרדים הם בסך הכול אחים. אחים אהובים שפשוט הופרדו בילדותם, ועכשיו הם מוצאים את הדרך האחד לזרועות השני".