אנו מתקרבים לחתימה על הסכם הגרעין עם איראן, ובעקבותיו העימות הצפוי בין אובמה לקונגרס. לכן אובמה מסתער על דעת הקהל היהודית דרך ראיונות, הופעה בבית כנסת, וגם פנייה ישירה לדעת הקהל הישראלית.
אובמה רוצה להיות בטוח שמחוקקים יהודים ממפלגתו לא יברחו לו, ויאפשרו לו להעביר את ההסכם בקונגרס. השבוע גויסה התוכנית 'עובדה' עם אילנה דיין למסע השכנוע. להוציא עלה התאנה של דורי גולד, המרואיינים בתוכנית היו על טהרת שונאי נתניהו, שפוטים של אובמה ועובדי תעשיית השלום, שחברו יחד להאשים את נתניהו באחריות למשבר היחסים בין ישראל לארצות הברית.
הטענה המרושעת ביותר הייתה שאובמה פנה לערוץ משא ומתן חשאי עם איראן רק כאשר ישראל ניתקה מגע מארצות הברית בהכנותיה למתקפה על איראן. האמת היא שכבר בתחילת נשיאותו הדגיש אובמה את רצונו להתקרב לאיראן, וכאשר פרצו באיראן בשנת 2009 ההפגנות שדוכאו בברוטליות, אובמה הפנה את גבו ללוחמי הדמוקרטיה כדי שלא יקלקלו לו את ההתקרבות למשטר האייטולות.
למחרת קיבלנו את סיום העונה של 'עובדה' בריאיון שערכה דיין עם אובמה. "הכול על השולחן" הקדימה דיין, אבל היא זו שערכה את השולחן לכבוד הנשיא האורח, ובלי שאלות קשות אפשרה לאובמה להסביר כמה שהוא דואג לנו - בנושא האיראני ובכלל. אבל אם כוונתו של אובמה הייתה לשחק, בניגוד לעוזריו, את תפקיד השוטר הטוב והמפויס, דיין דאגה לחמם אותו עם שאלות כגון "מה חשבת כאשר שמעת על האוטובוסים הנפרדים בהתחשב במי אתה (נשיא שחור)?". תפקידה של דיין בריאיון לא היה להקשות על אובמה אלא להקשות על נתניהו, ואכן היא יכולה להיות מרוצה מהתוצאה.
אופוזיציה זניחה
בשבועות האחרונים עסקו רבים בבעיותיה של קואליציה צרה, אבל בינתיים גם האופוזיציה איננה נראית מאיימת במיוחד.
מרגע שדבקה בפוליטיקאי תדמית כלשהי, קשה לו להיפטר ממנה. בתוכנית הטלוויזיה 'החרצופים' קטלו את דן מרידור כאשר תפרו לו דמות רכרוכית שמחפשת בנרות את החתול מיצי. הרצוג חוסל על ידי הסרט הדוקומנטרי על שמו בערוץ 10. בנסיבות הללו יצחק הרצוג לא יוביל את מפלגתו פעם נוספת, ולכן גם טרם הוכרזה פורמלית - מתקיימת בעבודה מלחמת ירושה על ההנהגה. הקרב הראשון הוכרע כאשר איתן כבל גבר על שלי יחימוביץ' בהצבעה על ראשות ועדת הכלכלה, אבל היכונו להמשך. הסיעה השנייה בגודלה אינה באמת כה גדולה אם נגרע ממנה את הח"כים מהתנועה, אשר קשורים אליה רק בזכות תרגיל בחירות.
אביגדור ליברמן מסוגל לפגוע בנתניהו מימין, אבל להוציא שיתוף פעולה עם יאיר לפיד בנושא השוויון בנטל הוא אינו מסוגל ליישר קו עם יתר סיעות האופוזיציה.
יש עתיד טרם הוכיחה שהיא מסוגלת להעמיד פרלמנטרים טובים. היא נבנתה על אנשים שהגיעו מעולם הביצוע כבכירי מערכות ביטחון, ראשי עיר ומחנכים, שבממשלה הקודמת היו מסוגלים לתת ביטוי לכישרונותיהם. כאופוזיציונרים, הם עשויים להרגיש מתוסכלים. כל עוד הגוש הערבי בכנסת נמצא לא בימין ולא בשמאל אלא במוקטעה, האופוזיציה תמשיך להיות זניחה.
הצרות של ארדואן
ביום ראשון טורקיה הולכת לבחירות, וקיימת תקווה שתיקטע שרשרת ההצלחות של מפלגת השלטון – 'מפלגת הצדק והפיתוח'. הנשיא רצ'פ ארדואן פועל למען השגת רוב מיוחס למפלגה (למרות שכנשיא הוא אמור להיות מורם מהפוליטיקה), אשר יאפשר לו לנסח את החוקה מחדש ולהפוך את המשטר במדינה לנשיאותי. הסקרים, שלאחר כישלון הסוקרים בבחירות אצלנו ובבריטניה אנו מקבלים אותם בעירבון מוגבל, טוענים שהוא ייכשל במשימה ואולי אפילו יזדקק לקואליציה. ארדואן גייס את הקלף הישראלי והאנטישמי בתעמולת הבחירות וקרא לכבוש את ירושלים, וגם זקף את בעיותיה הכלכליות של טורקיה לחובתם של "העוסקים בריבית", כלומר היהודים.
אם מפלגת השלטון לא תשיג את הרוב המיוחס, או גרוע מכך מבחינתה - תיאלץ לחלוק את השלטון עם קואליציה, זו תהיה תוצאה משולבת של בעיות כלכליות ושל עליית מפלגת העם הדמוקרטית הכורדית.
ארדואן היה המלך בטורקיה בשנות הצמיחה המואצות. אך פרשיות השחיתות והצעדים שנקט ארדואן נגד מבקריו בתקשורת וברשת, גרמו למשקיעים זרים לקבל רגליים קרות. קצב הצמיחה הצטמק, בעוד האבטלה נסקה ל‑11 אחוזים. הלירה הטורקית ספגה בשנתיים האחרונות פיחות של 40 אחוזים מול הדולר, וארדואן התעקש לשמור על שער ריבית נמוך בניגוד להמלצת הבנק המרכזי, בטענה שריבית תורמת לאינפלציה. כתוצאה, מגלים הסקרים, האופוזיציה נהנית מיותר אמון בסוגיה הכלכלית הקריטית.
הגורם השני הוא הופעתה של מפלגת העם הדמוקרטית, המזוהה עם המיעוט הכורדי. בשיטת הבחירות הטורקית מופעל אחוז חסימה של 10 אחוזים, והשאלה המכרעת היא האם המפלגה תעבור את הרף הגבוה הזה. אם תיכשל, הקולות שלה יעברו למעשה לארדואן.
למרות זהותה כמפלגה כורדית, המפלגה מנסה להרחיב את קהל היעד שלה, ובעצרות שלה התנוססו הפעם גם דגלים טורקיים. היא ניסתה לפנות אל הנשים החוששות למעמדן תחת השלטון המתמשך של 'הצדק והפיתוח' האסלאמי, אל הצעירים, ולכל מי שחושש מהקפריזות של הסולטן החדש.
אך בל נטעה. גם אם 'מפלגת הצדק והפיתוח' תרד מגדולתה, שיקום יחסיה של ישראל עם טורקיה לא יתרחש בן לילה. טורקיה הייתה תמיד נגועה באנטישמית חזקה, שתקופת שלטונו של ארדואן רק חיזקה אותה. מפלגות האופוזיציה לכל היותר תוקפות את ארדואן ואת ראש ממשלתו אהמט דבוטוגלו על אחריות למצב שבו טורקיה אינה מקובלת באזור. מפלגת התנועה הלאומית אפילו מאשימה את ארדואן בדו-פרצופיות כלפי ישראל. מצד אחד הוא מגנה אותה, ומצד שני מפתח את הקשרים הכלכליים איתה - התייחסות לנתון הפרדוקסלי שהסחר בין ישראל לטורקיה צמח ב‑19 אחוזים מאז שנת 2009.
סקר שהתפרס לאחרונה, אשר מצביע שישראל נתפסת כאיום הביטחוני הגדול על טורקיה, מדגים שהגענו לשפל המדרגה בדעת הקהל הטורקית. באווירה כזאת טבעי שראש עיריית אנקרה, איש מפלגתו של ארדואן, מאשים את המוסד הישראלי בארגון הטבח בשבועון הצרפתי 'שארלי הבדו' והטבח בהיפר-כשר שבא לאחריו.