רשימת המתנה. אזור תעשייה ברקן
רשימת המתנה. אזור תעשייה ברקן הלל מאיר

חנוך בר ניצן, תושב רחובות, הצטרף לקואופרטיב שכונתי הדוגל ברכישה משותפת של חומרי ניקוי אקולוגים לבית ומוצרי מזון אורגנים. כעבור תקופת מה גילה בין סעיפי תקנון הקואופרטיב סעיף המחייב החרמה של ההתנחלויות. לחברי הקואופרטיב אסור, כך מסתבר, לקנות מוצרים מיהודה ושומרון.

על הגילוי והניסיונות לשנות את רוע הגזירה, בעיקר לנוכח העובדה שהוריו ובני משפחתו הם תושבי בקעת הירדן, ולכאורה גם הם מוחרמים על ידי הקואופרטיב, סיפר בר ניצן ביומן ערוץ 7.

"הצטרפנו לקואופרטיב קהילתי אקולוגי ברחובות שעוסק בצריכה משותפת וקנייה מרוכזת של מוצרי מזון אורגני וחומרי ניקוי אקולוגיים. לאחר מספר חודשים התעמקתי בסעיפי התקנון ונדהמתי לגלות שכחלק ממטרות הקואופרטיב נאמר שהקואופרטיב לא יקנה מתוצרת ההתנחלויות".

המשמעות עבורו, מספר בר ניצן היא שלא יוכל לרכוש ולמכור מתוצרת בקעת הירדן, האזור בו גדל כבן שדמות מחולה ובו עדיין גרים הוריו ואחיו.

בר ניצן ניסה לבטל את הסעיף הדרקוני והמקומם ופנה במייל שבועי שבו פונים חברי הקואופרטיב לחברים ומציעים את מרכולתם החברתית קהילתית, החל מחוגי ציור ויוגה, מסירת בעלי חיים לאימוץ ועד כינוסי בחירות (היו גם של התנועה הערבית המשותפת). "פניתי בבקשה, בעקבות החרמות בעולם, לקיים דיון משותף האם סעיף החרם נחוץ לנו. כתבתי שהייתי שמח את כל מי שבעד או נגד יפנה אלי במייל הפרטי ואוכל לדון עם האנשים ולקבל את תמונת הדברים בקרב חברי הקואופרטיב".

התשובה שקיבל בר ניצן הייתה נזעמת. האחראית על המייל המשותף הודיעה לו שעל אף החברות האישית שביניהם היא לא תוכל ואינה מעוניינת לפרסם את הדברים בגלל רגישות הדברים. עוד ציינה שעצם משלוח המייל על ידו לטובת הפרסום כבר זעזע את אמות הסיפים של הנהלת הקואופרטיב.

הזדעזעתי מכך שבקשה לדיון משותף היא הגורם שמפר את השלווה, בעיקר כשבתקנון הקואופרטיב נכתב שהקואופרטיב יעודד כל פעילות קהילתית כמו ערבי מפגש, סדנאות וערבי דיון. כלומר הקואופרטיב מעודד מעודד פעילות של דיון בין חבריו, אבל מאידך כשביקשתי לדון במייל הפרטי על החרם נתקלתי בסירוב".

הטיפול בעניינו של בר ניצן הועבר מהאחראית על המייל לבעלת תפקיד בכיר ממנה והחלה התכתבות ישירה בינו לבינה, כאשר לדבריו המיילים שנשלחו אליו כללו לא מעט האשמות קשות וחריפות, כאלה שנשמעות כמעט כתפירת תיק בטרם יסולק מהקואופרטיב. בר ניצן הואשם בחוסר תום לב, בכך שמזה חודשים אינו מבצע  את מטלות הקואופרטיב כמו שצריך, מבזבז את זמן הקואופרטיב ועוד ועוד האשמות שנראות "כמו הכנת תיק לפני שמעיפים אותי מהקואופרטיב".

הדיונים עם האחראית הסתיימו בהמלצתה לבר ניצן שיעוף מהקואופרטיב.

בר ניצן נשאל בשיחה עמו מה קומם אותו יותר, החרם או סתימת הפיות. "נושא החרם מקומם ברמה הארצית וברמה העולמית, אבל הדבר החמור בעיני כמי שגר בשכונה ופעיל בה וכמי שרוצה שיהיו לי חברים מכל מגוון הדעות, שחלילה הבן שלי יצטרך להסתיר את זה שיש לו סבא וסבתא שמתגוררים בהתנחלויות או שיש לו דעות אחרות".

"בעתיד יבנו כאן מרכז קהילתי, ואני דואג שאותם אנשים שסותמים פיות ופוסלים אחרים ישמשו בתפקידים שונים בתמיכת המועצה ויכפו צביון של פחד וחד צדדיות נגד חופש הביטוי על כל תושבי השכונה וגם עלי".

לדברי בר ניצן מתוך כחמישים משפחות הקואופרטיב ישנן לא מעט שחשות פחד גדול להתבטא כמותו או להתבטא בזכות הבעת דעות כדוגמת דעותיו שלו. "אנשים כתבו לי שזה לא יעזור ושניסו בעבר להסיר את הסעיף הזה, אבל נתקלו בחומה בצורה והבינו שזה או זה או כלום ואין דיון בנושא. היו כאלה שכתבו שהם לא מסכימים איתי, אבל אני נלחם בתחנות רוח וזה לא יעזור לי. זה לא יקרה בקואופרטיב וכל הדיבורים היפים על חופש ביטוי פועלים רק בצד אחד, וכל ניסיון לדיון אחר נהדף באגרסיביות תוך האשמות באלימות וכו'".

ומה הלאה? בר ניצן מספר כי "כעת הקואופרטיב הודיע על פגרה ללא מועד סיום. אני צפוי להיות מוזמן לדיון כלשהו. אני לא יודע מה יהיה טיבו: על מה שעשיתי, על שאני מוציא כביסה מלוכלכת החוצה. אני לא עוזב את הקואופרטיב. אין סיבה שאעזוב. מה יהיה עתידו של הקואופרטיב אני לא יודע. זה תלוי בחברים". ומה באשר לתחושות האישיות של רכישות הדדיות ממי שתוקפים ותקפו אותו? בר ניצן מספר כי אכן התחושה אינה נעימה, "זה לא יהיה נעים. אנשים מאוד כועסים עליי. אנשים מאוד חוששים להביע עמדה אחרת. יש בקואופרטיב אנשים מכל הסוגים, משרתי מילואים, אנשי תעשיות ביטחוניות ועוד ועם זאת הדיון הוא מאוד קיצוני. מאוד הפריע לי שברגע שאני מבקש דיון טריוויאלי כל כך בימינו אני נתקל בחומה בצורה והדיפה חזקה של האפשרות להעלות דיון בנושא".

הסעיף מתוך תקנון הקואופרטיב: